חוסר בטחון: דיאלוג על זוגיות

שלום
ד"ר,אני בחורה בת 19.5 ועד היום לא היה לי חבר, לא הרשיתי לעצמי, בהתחלה כי זה לא עניין אותי ממש והיום זה כן משנה לי רק שברגע שמתחילים איתי ומתקרבים אליי אני פשוט מבריחה אותם לא נותנת אפשרות להתקרב אליי תמיד מעידה על אי התעניינות.אני גם לא מהדברניות, נראית מיואשת מהחיים למרות שאני ממש לא אני גם רגישה אך באישיות מאוד חזקה, אנשים חושבים אחרת אך ברגע שמנסים אותי במצבים מסויימים מופתעים לגלות את ההפך.אסרטיביות לא חלק מתכונותי, לא אוהבת לחשוף את עצמי לקח לי ימים לחשוב אם לכתוב לך ולפני זה שנים אם לכתוב במקומות אחרים.ושאלתי מתקשרת לזוגיות אם תוכל לעזור בכל דבר קטן אני אשמח, ניסיתי לתת כמה שיותר אינפורמציה על עצמי.תודה מראש...

גלי יקרה,
למרות ההבדלים, קראי בכל זאת כמה שורות למטה את הדיאלוג שלי עם תמר, כמה שורות למטה (תחת הכותרת 'דימוי עצמי נמוך').ותשובה קצת יותר אישית אלייך: את רק בתחילת דרכך כבוגרת. בזמן הזה יש לך נסיון בעיקר עם גברים צעירים וחסרי בטחון, וכאשר גם את כזו, הסיכוי שיקרה מהמפגש הזה משהו טוב קטן יותר.אחת הסיבות הנפוצות להפגנת אי ההתעניינות שלך במי שמתעניין בך היא הפחד מלהיפגע. אם לא יתקרבו אליך, לא תיפגעי. אז אם מתקרבים, את צריכה להעמיד אותם במבחנים קשים, כדי לוודא שהם באמת רוצים אותך. אך היות שהבטחון העצמי שלהם גם, כנראה, לא בשמים, הם נרתעים בעצמם, כי גם הם פוחדים להיפגע מהתקשרות עם מישהי שלא באמת מעוניינת בהם.קחי בחשבון, גלי, שחוסר בטחון הוא עניין אוניברסלי. לך יש אותו, לאחרים יש אותו גם. וכאשר מישהו נרתע ממך כל כך בקלות, סימן שגם לו יש אותו. האם זה נותן לך קצת יותר בטחון בלנסות ולהתקרב אליו אחר-כך? אולי. יש לי רושם שאם תתנצלי אחר-כך, תצליחי נפלא. הקושי שלך לא יהיה בהצלחה, כך נדמה לי, אלא בלאזור את כל אוצר האסרטיביות שלך, לגשת שוב ולהתנצל. אבל אולי, אם תצליחי לחשוב שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך הוא שמישהו יהיה לא נחמד אליך, ותעשי את סימולצית אי הנחמדות קודם, כדי להבין שזה לא נורא כל כך, תצליחי לעשות את זה.ואם הסימולציות שתעשי שבהן את ניגשת ומתנצלת לא יועילו, אולי הן יועילו לך שלא להרתיע אותם כבר במגע הראשון. אני רק יכול להרגיע אותך שחלק מחוסר הבטחון הזה קטן עם הזמן. אם וכאשר תלכי ללמוד באוניברסיטה או במכללה, תראי פתאום שאופי היחסים הפך להיות בוגר יותר ממה שהכרת קודם. מינון הלעג יורד פלאים. מתייחסים יותר לתכולה שלך ולא רק לעטיפה. במילים אחרות, מתבגרים, וגם היחסים מתבגרים. גם את, גלי.

האופן שבו אתה מציג את הדברים והניסוח שלך פשוט מעודד מאוד ולגבי משכתבת לתמר זה נכון לגבי אתה צודק ואני יודעת מזמן שחוסר ביטחון עצמי זה דבר אוניברסלי זה משגרם לי לא לדבר על זה עם איש לפני כן אבל זה פשוט הפריע לי ולגבי התבגרות אני חייבת לומר שאני נפגעת ברגע שאומרים לי שעדיין לא התבגרתי כל משחיפשתי היה יחסים עם אדם בוגר, אני התבגרתי כבר מגיל 7, אני מרגישה שעכשיו אני מתנהגת כמו אחת בגיל טיפש-עשרה, אני זוכרת איך שבגיל 13 מבוגרים ישבו ודיברו איתי על כל מה שמטריד אותם וביקשו את דעותיי. ולימודים אני התחלתי אני כבר מסיימת שנה ראשונה ולא מרגישה את ההבדל.דרך אגב אני גם חשבתי ללכת ולהתנצל למישהו ועכשיו כשאתה אומר לי לעשות את זה אז אני באמת אעשה את זה, אני שונאת את עצמי כשאני מפריעה או פוגעת במישהו.אני חשבתי על משהוא שנראה שהוא נכון לגבי כל אחד: אם אני אתאהב ואחוש נאהבת כמעט כל בעיותיי יפתרו. נשמע חלומי ילדותי?! לפי דעתי מי שחושב שזה ילדותי יש לו בעיה גדולה....מסכים איתי???ותודה רבה רבה על העזרה אני שמחה "ששוחחנו" יום מהנה.

גלי יקרה,
בודאי שאת נפגעת כשאומרים לך שאת עדיין לא בוגרת. אבל תלוי כמובן מי אומר זאת. ומה לעשות שאנחנו ממשיכים להשתנות כל החיים. זה לא אומר שאת לא בוגרת, ומבחינות רבות אני בטוח שאת כן, אלא שגם את תמשיכי להשתנות, ובעיני בני שלושים ובני ארבעים, כשהם זוכרים את עצמם בגיל 20, והם יודעים כמה הם השתנו ביחד עם כל בני גילם, הם רואים זאת אחרת (לדוגמא, נטייה כללית היא לראות את העולם, בגילך, יותר בצבעים של שחור ולבן, אמת ושקר, ומאוחר יותר להבין שבמציאות צריך לעשות המון פשרות, ושאולי הן הדבר הטוב יותר). אני מניח שאת יכולה להבין את זה. כך בדיוק גם בני שישים רואים את בני השלושים והארבעים. כך שאת לא צריכה להתרגש מזה יותר מדי, אלא להבין שאנחנו ממשיכים להשתנות כל הזמן.אני יכול לנפץ לך חלום מסויים, ולומר לך שאם תתאהבי ותחושי נאהבת, לא יפתרו כל בעיותייך. הפורום הזה, לדוגמא, מלא אנשים שהתאהבו וחשו נאהבים, עד שהגיעו הבעיות. ולפעמים דווקא אז, כשהתאהבו וחשו נאהבים הגיעו בעיות בלתי צפויות, כמו למשל חרדות המקשות אם אכן זהו זה, והחלום הגיע ומתממש? בעיות תמיד עלולות לצוץ, בין אם בשל חרדות שלנו לנוכח המציאות הטובה או הלא טובה, ובין אם משום שהמציאות אינה ורודה כפי שציפינו שתהיה. ולמרות הפסימיות הזו שהמטרתי עלייך, אני מקווה שבכל זאת את רואה בזה שמקומך אינו פחות ביחס לאחרים, וגם זה אולי יקנה לך בטחון כלשהו.

שלום
ד"ר,מה שלומך היום?אני מסכימה איתך במאה אחוז בכל מה שכתבת כי אני חושבת כך, אני חושבת שהבנת אותי לא נכון כי אני פשוט לא יודעת איך להסביר את עצמי, כשאמרתי שהאהבה תפתור אתרובבעיותיי התכוונתי לבעיות בביטחון העצמי הירוד וכל מה שמתלווה אליו לא יותר ואין דבר מושלם ברור שלא משנה איזה חיים תבחר לעצמך או לאיזה חיים תזכה היא לא תהיה ריקה מבעיות אז לא ניפצת לי חלומות : ), (אני מרבה להתבונן באנשים מרחוק ולבחון אותם וללמוד את התנהגותם ולומדת מטעויות של אחרים לפעמים אני רוצה לטעות את "אותה הטעות" וללמוד כך.....זה פשוט שונה) .בעניין הבגרות אני מעדיפה שיקראו לי ילדה ולא גברת או בחורה למשל, לא אהבתי שהתייחסו אליי באופן שתואם יותר לנשים ולא לילדה בת 13, זה קרה פשוט כי אני תמיד הצלחתי להבין....אז אולי נפגעתי מפני שאני רגילה שמצפים ממני ליחס בוגר יותר ובגלל שהרבה חושבים שיש לי נוכחות בוגרת למרות שפיסית אני נראית כמו בת 14-16 לפי דעת רבים.אני רוצה לומר רקתודה רבהעל הזמן שהקדשת לי זה אומר לי המון למרות שבשבילך זה סוג של עבודה.תודה,גלי

ואת צודקת, זה בסדר לתת לעצמך לפעמים לטעות. לפעמים זה מתסכל, אבל לפעמים זה מטהר.