דרכי פעולה אפשריות בזוגיות

אחותי בת 34, התחתנה עם בחור ונולד להם תינוק חדש.העניין הןא כזה:הבחור מאוד מוכשר, בעל עסק עצמאי אולם מעולם לא הרוויח כסף. הוא כביכול עובד ומפתח דברים בבית, ומחכה "למכה" כך כבר 15 שנה.היא עובדת ומפרנסת, לדבריה אוהבת אותו, אולם אינה משלימה עם המצב. מתוך כך יש ביניהם מתחים קשים כל השנים, ריבים איומים, היא לא מצליחה להשלים עם העובדה שאינו עובד ואינו מחפש עבודה כשכיר, עולות בה תחושות של זלזול, חוסר כבוד, והא מצדו גם מרגיש עלוב והמעגל מתעצם.לדעתי חששה להישאר לבד ומתוך כך גם עשתה את הבחירה.מה אני שואלת? לא יודעת.כל עוד היא תמשיך לנזוף בו על מה שהוא איננו, הוא כנראה ימשיך באותו קו , אין לו את הכוחות הפנימיים כנראה לצאת מהמצב בו הוא נמצא, איך יוצאים ממעגל האימה?

זה בטח לא משנה אבל רציתי להוסיף שאחות יבחורה חכמה, יפה, מצחיקה, חברותית ומצליחה

ג יקרה,
יש לה שלוש דרכי פעולה אפשריות:האחת: להשלים עם המצב, ולתת לו את הגיבוי שהוא זקוק לו, ובכך להקריב בטחון כלכלי בהווה לעומת סיכוי כלשהו למכה כזו או אחרת בעתיד, או לא.השניה: לוותר על האהבה שלה אליו, כדי להניח את החלומות שלו ואת ההימור הכלכלי שלו לעצמו, ולהוציא את עצמה ממעגל אי הודאות הזה.השלישית (שבה היא בחרה): לנסות להזיז אותו מעמדתו, להביא אותו לשינוי נקודת מבט על מחוייבויותיו, על האישיות שלו ועל החלום של היותו מה שהוא רוצה להיות, ולשנות את סדרי העדיפות שלו.אחותך מנסה את הדרך השלישית, ובינתיים ללא הצלחה. זו גם הדרך עם הכי פחות ודאות, והכי הרבה תסכול מצידה, וכשהיא לא תומכת בו ונותנת לו גיבוי לחלום שלו – אז גם הרבה תסכול מצידו. לא פלא שהם רבים הרבה. אלא שהיא עושה זאת, כל עוד היא חושבת שיש לדרך הזו שלה סיכוי לשנות את דעתו. הסיכון של הדרך הזו הוא בכך שהיחסים ביניהם הולכים ומדרדרים, הכעסים הולכים ומתגברים, הטינה מצטברת, ועוד מעט כבר לא יהיה את מה להציל, כי האהבה בדרך לשקיעה בבוץ התסכולים.בתנאי הזה, של חוסר הצלחה בדרך השלישית, וכאשר ברור שאין לה סיכוי להצליח בה, כל אחת משתי הדרכים האחרות טובה יותר. אלא שאחותך היא זו שצריכה להחליט על הרגע הנכון. ובודאי שהיא זו שצריכה להחליט גם על הדרך הנכונה מבין הראשונה והשניה. ומה אומרות השתיים הללו:הדרך הראשונה היא ויתור על התחזקות כלכלית, לפחות בטווח הקצר, וההבנה שהיא נשארת כמפרנסת עיקרית אם לא יחידה, ולהשלים עם זה. לעודד את בעלה, לתת לו גיבוי, ולשמור בכל מחיר על מינימום הנדרש לבית (כלומר, לא לסכן את המשפחה והילד על-ידי הימור כלכלי – כלומר, על-ידי השקעה כספית שעלולה להשאיר אותם בחוסר כל). אם היא מוכנה להתקיים בתנאים האלה לאורך זמן, למען עצמה, כלומר, מכיוון שהיא אוהבת את בעלה ומוכנה באמת ובתמים לחיות לצידו גם בתנאים הללו, ולמצוא בכך את הסיפוק והאושר שלה - זו הדרך הנכונה עבורה.הדרך השניה היא הימור, אולי לא פחות מההימור של בעלה דהיום: היא מכניסה עצמה למסלול של עצמאות כלכלית, עם פחות פה לפרנס (הבעל), שבו היא זו שאחראית לבדה על עצמה ועל הילד. הבעל, עם כל הרצון, יוכל ויצטרך לתפקד כאב, אבל כנראה לא כמפרנס נוסף. אבל אם היא תצליח להסתדר כלכלית, וכאשר יום אחד היא תמצא שותף אחר טוב לזוגיות חדשה, אפשר יהיה להגיד שההימור הזה הצליח.ג' – אני מציע שתתני לאחותך לקרוא את כל המכתב הזה. נדמה לי שהוא יעזור לה להחליט. ואת – הניחי לה את ההחלטות. היא יודעת טוב יותר איך לבחור חיים לעצמה.