חוסר אמון בזוגיות: פתרונות וייעוץ

אני נמצאת בזוגיות מזה 8 חודשים. אני בת 26 והוא בן 30. מערכת היחסים לא פשוטה ובמילה אחת - תקשורת לקויה, מחנכת, לוחמנית ובלתי מתפשרת. מאבקי כוחות שלא נגמרים. לפניי כחודש הגענו עד לכדי משבר שבו הוא החליט לסיים את הקשר. נלחמתי כי הרגשתי שיש על מה - שהגמול מצדיק את ההשקעה ושנוכל יחד לגשר על הפערים בנינו. חזרנו.בחודש שבו היינו בנפרד עדיין קיימנו שיחות רבות, נפגשנו מספר פעמים שכללו סקס ושיחות על הקשר.יש לי בעיות אמון. אני מודה - בחורה חטטנית, מאד קשה לי לשלוט במקומות הנמוכים האלו. הם קיימים, בועטים ולעיתים נדמה שחזקים ממני. חשוב לי להגיד שאינני מכירה את עצמי כך אבל אלו פני הדברים במערכת היחסים הנוכחית.לפניי מספר ימים נכנסתי לפייסבוק שלו (אינני יודעת את הסיסמא - המחשב פשוט ישב שם) וכהרגלי איתו, הסתכלתי מסביב. בהודעות גיליתי שהוא משוחח עם מספר בחורות באופן פלרטטני להחריד, אינטימי, שמות חיבה ועוד דברים שכאב לי לראות. נפגעתי מאד וחשפתי את הסיפור בפניו. העובדה שאני "מחטטת" ידועה במערכת היחסים שלנו משכבר ולכן לא הרגשתי צורך להסתיר - אני מאמינה שאפשר להתמודד עם כל דבר במידה והוא מעל פני השטח ומדובר.הוא הגיב בכעס, תחילה לא הבין על מה אני מדברת ולאחר מכן אמר שבזמן שהשיחות הללו התקיימו לא היינו יחד. "נפרדנו. את זוכרת?" הוסיף ואמר שהוא מצידו לא ידע מה אני עושה - שאני מרגישה לו מסוכנת וזמינה מינית - ואולי מהמקום הזה הוא דיבר עם בחורות אחרות בפייסבוק, כדי להרגיש יותר טוב ולנסות לשכוח אותי. כמובן שבין היתר הוא גם גלגל את הסיפור אליי בטענה שאני לא פחות גרועה ממנו במקומות האלה והוא עדיין בוחר להאמין לי. ושכאשר אנחנו יחד הוא פשוט לא מדבר עם אף אחת. השיחות התקיימו ממש מספר ימים לפניי שחזרנו להיות יחד וגם בזמן שלנו ב"נפרד" - מעולם לא היה ניתוק מוחלט. תמיד היו שיחות, סקס והמון רגש מצד שנינו.אין לי ספק שהוא מעולם ולעולם לא יבגוד בי ברמה הפיזית - מינית. במקום זה אני מאד סומכת עליו. החששות שלי נובעים ממקומות אחרים - הפייסבוק והאופן שבו הוא משוחח עם בחורות שם. קשה לי מאד להאמין ולבטוח בו במקומות האלו. תמיד יש לי את התחושה שהוא מסתיר ממני משהו. שיש דברים שהוא לא מספר לי במקום הזה ספציפית.אינני יודעת מה לעשות. אם הייתי צריכה לסכם את רגשותיי על כל מאבקיהם המנוגדים - תסכול ופחד כנראה היו בחירות קרובות מספיק. אינני יודעת כיצד להפסיק את המקום שרוצה ממש לראות מה קורה אצלו בפייסבוק או בטלפון כדי להיות ולהרגיש בטוחה.חשבתי להציע שאם הרי אין לנו מה להסתיר האחד מהשניה - בוא נפתח את המקומות האלו. שכל אחד יוכל להסתכל כאוות נפשו ועל כל דבר כאילו היה שלו ואולי עצם הידיעה שאפשר, שזה מותר והכל פתוח - אולי הידיעה עצמה תעשה את השינוי ותסיר את המקומות הלא בטוחים. הוא התנגד בטוענה שהוא לא מעוניין במערכת יחסים כזאת עם אישה.יכולה להבין מצד אחד אך מן הצד השני - איפה זה מותיר אותי אל מול הדברים הללו? הרי לא יצרתי יש מאין. ראיתי בעיניי שלי. ואני עדיין עומדת כאן מולו ולא עוזבת - אולי זאת בכלל הבעיה?מרגישה קצת אבודה ומבולבלת. מאד רוצה למצוא פתרון בוגר ואמיתי שיביא אותנו למקום חיובי ואמיתי במובן הזה - אך אינני יודעת כיצד.מה עושים?

את יקרה,
את טעונה מאד, חוששת מאד, ולא בוטחת מאד. לכן את מרשה לעצמך לחדור לפרטיות של בן זוגך. לפתיחות ההדדית ולאיבוד הפרטיות המוחלט יש יתרונות, אבל גם חסרונות. בין החסרונות, אפשר למנות את העובדה ששני הצדדים מבינים שאת לא מסוגלת לבטוח בו, ואת העדר החופש של צד אחד לפחות לעשות דברים שאינם תחת עין פקוחה מתמדת. והרי זה חלק מהבגרות שלנו – לצאת מהעין הבוחנת של ההורים (חשבי לרגע על גיל 3, ואח"כ 5, ואח"כ 7, ואח"כ 14 או 18 או 30). את רוצה להחזיר אותו אל התחושה של לחיות תחת עין פקוחה מתמדת, ולא כל אחד יכול לעמוד בזה. ואם את אומרת: אבל רגע, גם הוא יכול! – לא כל אחד רוצה להיות עין משגיחה באופן מתמיד.פתרון בוגר דורש אמון, אלא שלך קשה לתת אותו. אני בטוח שיש לך הסיבות שלך, שהן קשורות אולי לקשר הזה ואולי לדברים שאת מביאה איתך ממקורות אחרים. אני ממליץ על יעוץ, ואם אפשר ייעוץ זוגי ולא פרטני. כלומר, אם הוא מוכן ואם זה לא כבד עליו יותר מדי. זוגי, כי הוא יכול לעזור לך לבנות את האמון הזה בו, ולאו דווקא תוך פתיחת כל הערוצים והשכבות, והעור והרקמות והבשר עד שתראי את הלב. יש דרכים אחרות לבנות אמון, ולהשאיר את בן הזוג לבוש, ומרגיש שכבודו נשמר.