חוסר אמון בזוגיות: מה לעשות?

שלום רב.
.אני ובן זוגי אוטוטו 9 חודשים יחד. שנינו בגילאי ה- 25..26.היו לנו עליות וירידות כמו לכל זוג בריא ולכל קשר קיים. הבעיה היא שהגענו למבוי סתום.לפני כחודש היתה לנו שיחה , שדיי הפתיעה אותי בנושא העתיד. חברי טען שהוא רואה אותי חלק מהעתיד שלו...מחותן איתי ואם לילדיי כמובן בעוד כמה שנים.(שנינו סטודנטים...עם קשיים של היום יום).ישנן כמה בעיות...1. חוסר אמון שלי בו שלא מצליח להיבנה. חוסר אמון לגבי נאמנות (כשאני יודעת בתוך תוכי שלא יקרה מצב של בגיד מצידו.2.חברי אוהב מאוד לטייל , זאת הדרך שלו למלא מצברים. אני לעומת זאת בחורה של משפחה .אומנם כשאני יוצאת איתו לטיול שכרוך בשינה בשטח עם אוהבלים אני מוצאת את עצמי דיי נהנית אבל עדיים עד שאני מסכימה לצאת לטיול הזה איך אומרים " יוצא לו המיץ". אני מודה שיש בי מעצורים מכל מיני סיבות.3.חברי מתכנן טיול דיי גדול למקום לכמה מקומות בארץ שמסתכם ב-8חודשים עד שנה. ובסכום כסף לא קטן. התכנון הוא לראחרי הלימודים.בטוחני שכסף מספיק לא יהיה לי כדי להצטרף אליו, אני גם לא בטוחה שזה החלום שלי כמו שהוא חולם על זה. דיברנו על זה הרבה...קשה לי לקבל החלטה אם להיות ביחד או לא בהווה רק על סמך הנחה שאולי ככל הנראה הוא יצא לטיול הזה.אני יודעת בוודאות שאני לא אחכה לו...וככל הנראה הוא גם יצא לבד...ולפי דעתי , למרות שהוא אומר שדברים יכולים להשתנות אני בטוחה שהוא בוודאות יצא לטיול הזה.4.אני מרגישה שהוא לא מספיק נותן מעצמו לקשר. הוא לא היה נייד בדיוק עד לאתמול והמפגשים שלנו הסתכמו בשינה יחד אחרי העבודה שלו כשאני מגיעה עם הרכב שלי אליו (הוא גר לבד). ופתאום בחג הוא עלה להוריו שגם הם לא גרים רחוק..ולא ממש התראנו והרגשתי כל כך לבד. עד שאני לא עובדת וגם הוא לא...אנחנו לא ביחד - קצת מוזר.כמו שאתה רואה...את הבעיות סידרתי לפי עוצמתן הראשונה הכי חמורה מבחינתי ..השנייה גם...השלילשית פחות והרביעית עוד אפשר לטפל בזה...היום יש לנו שיחה חשובה על עתיד הקשר..אני כל היום עם עצמי..לא משתפת אף אחד בזה..אבל אני משתפת אותך והייתי רוצה שתייעץ לי עיצה חכמה...איך לראות את הדברים. אם שווה להתאמץ על הקשר.(אני חייבת לציין שהאה יש והמון..וגם תקשורת, הבנה וכבוד)מודה לך מאוד...שנה טובה

תיקון קטן...הטיול שהוא מתכנן זה לכמה מקומות בעולם..כמובן..אם זה היה בארץ לא הייתה שום בעיה.

אני יקרה,
אם הדבר החשוב ביותר לך הוא שאת לא מצליחה להאמין בו, ושאת יודעת שהבעיה היא לא אצלו אלא אצלך, כדאי שתתחילי לעבוד על עצמך. בכל מקרה. כלומר, בין אם תהיו ביחד ובין אם לאו.מעבר לזה,כמעט בודאותשהחבר שלך ייסע לטיול שלו לחו"ל. את אומרת שאם הוא יוצא לחו"ל אזיבודאותלא תחכי לו, זה אומר שכמעט בודאות תיפרדו. אלא אם הוא, למענך, יוותר על אחד משני החלומות הכי גדולים שלו (השני הוא עתיד משותף איתך).לפיכך, או שתבדקי עד כמה ה"כמעט" בודאות ממשית הנסיעה שלו לחו"ל (מה שייתן לך מידע עד כמה ודאית הפרידה שלכם, או עד כמה "ודאית" הידיעה שלך שלא תחכי לו. יש לי הרושם שאת מצהירה יותר ממה שאת מתכוונת לו, אבל אולי אני טועה. בדקי את עצמך.התייחסתי, ברשותך, לשני הדברים העקריים. אם תפתרי אותם, אני מאמין שתפתרי את היתר.

תודה על תשובתך הכנה...בנושא שהעלת שאתה חושב שאני מצהירה יותר ממה שאני מתכוונת אליו...במידה והתכוונת לעניין שלא אחכה לו במהלך הזמן שהוא מטייל אז כן אני עומדת מאחורי זה.אני מאוד מאמינה שאם הייתי מחכה לו...גם לי וגם לו היה קשה להישאר נאמנים אחד לשני בתקופה ארוכה כזאת.אי גם מאמינה שאם הייתי מחכה או משאירה את הדלת פתוחה לאחרי הטיול כשהוא יחזור, הקשר שלנו כבר לא יהיה מה שהוא היה קודם.יכול להיות שבגלל ההצהרות שלי הוא פתוח איתי לדבר על זה ושואל אותי כל הזמן מה אני רוצה לעשות כי מבחינתו הוא רוצה להיות איתי. הוא דיי מפחד להשלות אותי ומרגיש אגואיסט בעצם העובדה שהוא מתכנן לנסוע ואם לא אצטרף...אני אשאר כאן פגועה שהוא נסע.אף על פי שאני מעריכה מאוד את האומץ שלו והכנות לדבר על זה...ולפתור את זה...אני מרגישה שזה מעיק על הקשר בשלב זה וקשה לי מאוד להחליט החלטה לעוד שנתיים או שלוש לצורך העניין. ובזמן הזה אם אחליט להיפרד...אנחנו מאוד אוהבים...איך אמשיך הלאה כשאני יודעת שלא מיציתי את הקשר איתו.כמו כן,,,לגבי החוסר אמון . אתה צודק זה כנראה טבוע בי ולא בגללו. אני מנסה להתגבר על זה והוא מנסה לעזור לי. אני מקווה שזה עניין של זמן בלבד.