חוסר אמון בזוגיות: מה גורם לו?

שלום רב.
.אני יוצאת עם בן זוגי כבר 8 חודשים.עלי לציין שזה הוא הקשר הראשון שמוגדר מבחינתי כרציני. יש אהבה גדולה ביני לבינו.בתחילת הקשר היו אי הבנות וחשדתי שהוא לא אמין במיוחד. אחרי ליבון הדברים הבנתי שהכנסתי את עצמי לדימיונות ושזה לא נכון.אסביר להניח שאתה לא זוכר אבל באותה תקופה כתבתי לך בפורום זה...ובסופו של דבר הלכתי לפי הרגש והינה אנחנו ביחד. הוא הגבר הראשון שבדקתי את ההודעות בנייד שלו עקב ספק שקונן בליבי.הבעיה היא שלפני שבוע עשיתי את אותו הדבר וראיתי הודעה שהוא שלח לידידה מהלימודים שאני גם מכירה אותה ושאפילו נפגשנו כולנו יחד.בהודעה היה רשום "אז בואי אלי הביתה"...היא בדיוק נפרדה מהארוס שלה שהיה קנאי לה מאוד ובן זוגי הוא איש שיחה מאוד מעניין ואיטליגנט ופשוט הוא חשב לשבת ולדבר איתה.העניין הוא שהזמנה שכזאת ב- 23:30 בלילה לא נראית לי לעניין. להזמין ידידה שהקשר שפתאום הקשר ביניהם טיפה התחזק איך שהיא נפרדת מהארוס שלה ולהביא אותה לבית שלו (הוא גר לבד).גם אם אבטח בו אני לא בטוחה שאני יכולה לבטוח בה ...אני לא מכירה אותה לגמרי.אמרתי לו את זה...שחיטטתי שוב בנייד ושההודעה הזאת לא נראית לי (לא יצא להם להיפגש ממילא).הוא לא קיבל את זה ,הוא טען שהוא לא רואה את זה כלא בסדר...ושסך הכל היא בחורה אינטליגנטית שכיף לו לדבר עם אנשים כאלה.אחרי כמה ימים (עם קושי רב להבין מאיפה החשדות שלי נובעות) הוא סיפר לי שהיא התקשרה ודיברה איתו...ואמרה לו שכשהיא היתה בקשר עם הארוס שלה הוא לא נתן לה לדבר עם אף בחור היה ממש אובססיבי וקנאי והיא גם לא רואה לנכון שהם יהיה בקשר שכזה....שאולי אני לא אראה את זה יפה.כמובן שאם היא אמרה את זה זה רק חיזק אותי...חבר שלי לא לגמרי מסכים עם זה (הוא אדם פתוח וחם ויש לו הרבה ידידות של ילדות) אבל הוא הבין שזה מפריע לי ואמר שהוא לא יזמין יותר אף אחת בשעות שכאלה.אני אף פעם לא הייתי קנאית ואני עדיין לא מגדירה את עצמי קנאית אבל קשה לי עם המחשבה שאני לא בוטחת בבן זוג שלי שכבר 8 חודשים איתי , במאה אחוז.אני אוהבת אותו מאוד..יש בינינו כבוד הדדי והוא אלף פעם חוזר ואומר לי שאם הוא יתכוון לבגוד בי הוא יספר לי לפני והוא לא מתכוון לפגוע בי לעולם, אני חשובה לו מדי (ניסיתי להסביר לו שאנשים=גברים לא מתכוונים לפגוע אף פעם אבל זה בסוף קורה).אנחנו עדין ביחד...מתגברים על זה ...אבל אני חושבת איפה שהוא שלא פייר מצידי לעשות לו את הסצנות האלו של החוסר אמון בו..וגם הוא אומר לי הרבה פעמים שאם אני חושבת שאני אמצא מישהו שאבטח בו יותר ואהיה שלמה עם עצמי ...אז בקושי גדול הוא נותן לי ללכת.(היו כמה פעמים בתחילת הקשר שעל כל דבר רציתי לעזוב כי זה מה שידעתי מקשרים קודמים והוא לא נתן ולא וויתר).אני מודעת לכך שהמכתב לך הוא ארוך ויש עוד המון פרטים שהחסרתי...רק רציתי לדעת אם המחשבה שלי לגבי אותה הזמנה מאוחר בלילה נראית נכונה ואמינה.ואיך אני מתמודדת עם הובדה שאני לא בוטחת בו ב-100%...אבל באהבה שלו כן...והמפחיד הוא שאני בסופו של דבר מאמינה שהוא כנה.אז למה אני לא בוטחת?אשמח לתגובה...תודה

אני יקרה,
חוסר האמון שלך נובע מחרדה שמא הוא יבגוד בך. האם זה משום שראית שגברים לפעמים בוגדים בבני זוגן? – סביר להניח שכן. האם זה משום שמשהו באישיות שלך אינו מאפשר לך להדחיק, ולהניח לחשש כזה להיעלם? – גם כן, סביר שכן. עובדה, לא? האם זה משום שמשהו באישיות של בן זוגך גורם לכך, או בהתנהגות שלו, שהוא נוהג להסתיר ממך דברים? – אולי לא. זה דבר שאת צריכה לבדוק עם עצמך. אבל בהחלט סביר שתדברי איתו בגלוי (שאני מניח שאת עושה), ותשימי גבולות ברורים וסבירים, שיאפשרו לו,מצד אחד, לדבר עם ידידותיו, אבל מצד שני, בתנאים שלא יעוררו את חרדותייך.מותר לך לדרוש ממנו לעשות את זה למענך.