חוסר אמון בזוגיות: טיפים והתמודדות

שלום,
אני בת 30 ובן זוגי בן 36 נמצאים בזוגיות כשנתיים וגרים ביחד כשנה וחצי.
לבן זוגי יש בעיה של חוסר אמון באנשים, כל הזמן אומר משפטים כמו "לא סומך על אף אחד בעולם". בעיית החוסר אמון מחלחלת גם לקשר שלנו, הוא מאוד חשדן, כועס עליי כשאני מסתכלת בפייסבוק או חוקר אותי בשאלות כגון "מי שלח לך הודעה עכשיו" וכו... מלבד הבעיה הזאת הוא באמת בן זוג נהדר.
זאת המציאות שלי כבר תקופה דיי ארוכה וכל פעם כשיש ריב זה ישר זולג לזה שהוא לא סומך עליי. דבר נוסף שעליי לציין הוא שמבחינתו אני זאת שגרמתי לחוסר אמון בנינו כי בתחילת הקשר הייתי חברה בפייסבוק של אנשים שהייתי איתם לפניו וזה היה בלתי נסבל מבחינתו ומחשיב את זה לסוג של בגידה. טוען שלא באתי נקייה לקשר. אציין שלאחר מריבות והתשות רבות מחקתי את כולם אך כמובן שזה לא פתר את הבעייה.
מעבר לכך יש לו בעיה של קללות, הוא מקלל אנשים (בשקט כשרק אני שומעת, מדובר בקללות נוראיות, עם הרבה שנאה בעיניים) כשאנחנו יושבים במסעדה ומישהו מדליק סיגריה או שהמלצר לא נתן לו שירות מספיק טוב וכו... זה הורס לי הרבה בילויים איתו.
אני אובדת עצות... מחפשת את הכוחות לקום ולעזוב אותו אך מפחדת. בכל ריב חשדנות או קללה שיוצאת מפיו אני נשבעת שאקום ואלך אך איני מוצאת את הכוחות וסולחת לו ומאמינה שישתנה... אציין שאני בטיפול כבר מעל 3 שנים ואני עובדת עם המטפל שלי על העניין הזה אבל לא מצליחה לקום ולעזוב. דלימפחדת שאפסיד את כל התכונות הטובות שבו. מפחדת להיות שוב לבד. מפחדת לאכזב את הסביבה. מפחדת שאני כבר מבוגרת מדי להתחיל שוב...

דליה יקרה,
את צודקת בכך שזה יוצר קושי. לא רק בהשלכה של חוסר האמון שלו כלפייך, אלא גם לאווירה הכללית שנאספת סביבך, ולזו שבה את מתעתדת לחיות לאורך זמן. אם את לא כזו, זה יהיה קשה, ואם זה לא ישתפר עם הזמן אצלו, אז זה יהיה גרוע יותר. האוירה אני מתכוון. ואם לא תלכי איתו באש ובמים, שזה אומר שאם מדי פעם תתנגדי, למען השפיות הרגשיות והנפשית שלך, זה עלול להחריף. אני יכול להבין שקשה לך לאזור אומץ ולהיפרד. זה אף פעם לא קל, ובעיקר כי אם כבר אנחנו בזוגיות, זה משום שאנחנו מוצאים בה או מצאנו בה משהו טוב. על זה תמשיכי לעבוד בטיפול שלך, ותגיעי למסקנות שתחשבי לנכון להגיע אליהן, ובקצב שלך. אבל הצד האחר הוא שהסיכוי שזה ישתפר אצלו וישתנה לבד, הוא לא משהו. אולי הכי נכון הוא שהוא יבין שיש לו קושי להתמודד עם החיים, כי הוא פגיע, וכי הוא משלם וגם את משלמת מחיר על הפגיעוּת שלו ועל הצלקות שאיני יודע היכן נוצרו. אבל אני לא בטוח שהוא יסכים ללכת לטיפול לבדו, וללמוד להקל על עצמו. אבל יש סיכוי שהוא יסכים ללכת איתך לטיפול זוגי, גם אם "הוא לא מאמין בדברים כאלה" (אני מניח, ולו רק כי הוא מתקשה לסמוך על אחרים), אם תלחצי. כי בכך הוא לא מודה באופן ישיר שיש לו קשיים שאולי כדאי לטפל בהם. אבל בתהליך הזוגי, אפשר לעבוד גם על הדברים האלה. חשבי על זה, ואם זה אפשרי.