בן זוג שמרחוק מאנשים

שלום רב,
אני בחורה בת 29 ונמצאת בזוגיות שלוש וחצי שנים. אנו גרים ביחד שנה וחצי. לבן זוגי קשה לצאת מהקן המשפחתי שלו. היה לו מאוד קשה לוותר על ארוחת שישי עם הוריו ולבוא איתי לאמא שלי. ( אבי נפטר לפני 6 שנים ויש לי עוד אח) היה לנו ריב על כך ומדי פעם הוא מגיע איתי. אבל בנוגע לשאר אירועים : חתונה של חברה, חג עםהמשפחה שלי ( דודה למשל) הוא לא מוכן לבוא בטעננ

ה שלא אוהב הרבה אנשים. אני אין לי בעיה לרוב ולרוב מגיעה עימו לאירועים. אני רואה בזה שהבן זוג שלי מגיע עמי גאווה וכיפיות. הוא אינו מוכן להתפשר ולהגיע. אני לא רוצה לבחור בין משפחתי לבינו. אשמח לעצה

ניקי יקרה,
לבן זוגך נוח מאד עם בני משפחתו, ולפי מה שאת מתארת, כולל האמירה החשובה שלו שהוא לא אוהב הרבה אנשים, כנראה קשה לו עם אנשים אחרים. אולי כי הוא פגיע, ואולי לכן הוא לא בוטח באנשים אחרים. אני מניח שיש בו הרבה טוב, ותכונות אחרות שמאפשרות לך להיות גאה בו, אבל ביניהן יש גם אותה פגיעוּת, שמרחיקה אותו מאנשים. המשמעות של זה היא שיהיה יותר קשה להיות במצבים חברתיים שהוא לא מכיר, ושייקח לו זמן להתרגל למצבים חברתיים שחוזרים על עצמם, כמו המשפחה שלך. זה לא אומר שתצטרכי לבחור, זה רק אומר שהוא ישמור על עצמו יותר במסגרת המשפחה שלך, ושכנראה ימשיך להשתדל להימנע ממסגרות חברתיות שהן פחות קבועות.זו בחירה שלך. אם הוא מספיק מוצלח בסך הכל, זה המחיר שתשלמי על הזוגיות איתו. בכל זוגיות יש טוב ויש פחות טוב, וזה הפחות טוב שיהיה לך בקשר איתו. איך תתנהלו עם זה, מאד תלוי אם תנהלו על זה מאבקים, או אם תהיה לך הסבלנות והחוכמה לעשות את הדברים לאט ובהדרגה, ולומר לעצמך שגם כפי שזה עכשיו זה מספיק טוב, ושאם יהיה יותר טוב, וכאשר זה יקרה, זה רק בונוס.

תודה על תשובתך. המאבקים על זה תמיד היו חלקם ביותר נעימות וחלקם פחות. כאשר מתחילה תקופת החגים אני יודעת שהוא לא יבוא איתי מראש. וזה מבאס אותי כל פעם מחדש. אני רוצה שככל שהזמן עובר לצרף את בן זוגי לכל חלקי החיים שלי ולא להשאיר אותו בחוץ. איני יודעת מה יהיה כשיהיו ילדים, האם גם אז אצטרך לעשות את הויתורים אילו? ניסיתי להגיד לו בוא נמצא מקום באמצע אך הוא חוזר ואומר שזה מי שהוא ובעקבות כך אני אומרת שזו מי שאני והוא לא מקבל זאת. לא ביקשתי ממנו להגיע לארוחות של 50 אנשים אילא של 15 ושל האנשים הקרובים אלי. אמי לבד, אבי נפטר וקשה לי לחשוב שבכל החיים אאלץ לעשות ויתור ולא לחגוג עימה את החגים. אשמח לתשובתך האם ניתן להשיג מקום באמצע...

בנוסף לפני מספר חודשים שאלתי אותו בנוגע לחתונה. והוא ענה שעוד לא מוכן לכך נפשית. אנחנו ביחד 3 וחצי שנים. נתתי לו כמה זמן לחשוב על כך במטרה להבין למה הוא לא מוכן ותשובתו הייתה שטוב לו כרגע. אמרתי ואחכ לא יהיה טוב?. ממה שנראה לי שהוא לא רוצה להתחייב במאה אחוז, בכך שהוא נותן לי ללכת לבד ואנחנו מתפצלים וגם בנושא החתונה.

ניקי יקרה,
את מצרפת אחד לאחד, ובצדק. מצד אחד, הוא לא מוכן להתחבר אל 'המשפחה החדשה' שלו, ומצד שני, הוא אומר לך שהוא לא בשל נפשית ליצור איתך משפחה חדשה. אתם שלוש וחצי שנים ביחד, את בת 29 וגם הוא מבין את זה, ומשהו מונע ממנו 'לוותר' עבורך, וללכת לקראתך במשהו שכנראה חשוב לך יותר מאשר לו. אני לא יודע מה בדיוק עוצר בעדו. אני כן יכול להבין שהוא לא נותן אמון באנשים, ולא נוטה להתחבר ל'זרים', גם אם הזרים הללו עתידים להיות סביבו לכל החיים. האם הוא מחבר את שני הדברים, ואומר לעצמו שאם הקשר איתך אינו בטוח, מבחינתו, אז ייחסך ממנו המאמץ מולם? - אני לא יודע. יכול להיות שהם שני דברים נפרדים עבורו, אבל זה סימן לא טוב שבאף אחד מהם הוא לא רוצה ללכת לקראתך.כלומר, אפשר להבין שאת רוצה יותר להקים משפחה, או לפחות מוקדם יותר ממנו, ולפני שזה הופך להיות צורך שלו. וזה פער מסויים שקיים לעיתים קרובות בין גברים לנשים (אם כי זו הכללה, ולפעמים זה הפוך). וסביר ששני דברים פועלים אצלו במהופך זה לזה: החשש מהעצמת התלות בבת זוג (מבחינת האושר האישי, או קבלת החלטות או שניהם). לעומת הרצון לעשות את זה מתישהו, וכן מול הרצון הנוכחי להישאר איתך. אולי לכן הוא ממעיט בהתחיבויות שלו ככל שיוכל. האם בגישה שקטה ואיטית ללא לחץ זה יעבוד? - אולי. זה יכול לפעמים לעבוד טוב יותר גם אם ייקח יותר זמן, ולפעמים זה עלול לגרום להשהייה ארוכה שלא ייצא ממנה דבר בסופו של דבר. אולי כי מתישהו יימאס לך, תתייאשי ותתחילי ללחוץ והוא לא יעמוד בזה ויילך. אתם צריכים הרבה שיחות על זה. אני מניח שאתם עושים זאת מדי פעם, אבל לא הרבה בעיקר כי הוא סוגר אותך כי הוא החליט ולא רוצה לדבר על זה. אולי גם כי לא רוצה 'לריב'. האם אפשר לדבר על הצורך שלך ועל הצורך שלו מבלי לריב?ראי בבקשה את המאמר שלי על "ייעוץ זוגי בתחילת הדרך: נישואים ראשונים". גם הליכה לייעוץ זה משהו מחייב. אבל אולי, מבחינתו, זה קצת פחות הצהרת כוונות מאשר הצעת נישואים.

תודה על תשובתך. אני אכן בשלב שקצת מאסתי והתחלתי ללחוץ יותר. ולכן אנחנו עכשיו בריב מתמשך ללא נקודת אור. הצעתי טיפול זוגי והוא אכן הסכים אך לדעתי הוא מצפה לשמוע שאני דורשת ממנו יותר מדי ומבקשת ממנו להשתנות בעקבות כך שאני מבקשת ממנו לבוא עימי לאירועים. אני ברגשות מעורבים בנוגע לטיפול איני בטוחה שאני רוצה זאת והטיפול יגרום לו להשתנות או שאני אאלץ לוותר

ניקי יקרה,
אכן, נראה שאת רואה את התמונה כ"הכל או לא כלום": או שהוא ישתנה, או שאני אוותר. זו בדיוק הגישה שמפריעה לכם, וכנראה שניכם מחזיקים בה. בדיוק לכן, כנראה שזה לא מה שיהיה בטיפול. אני יודע שכרגע קשה לך לראות משהו אחר אפשרי, אבל זה בדיוק מה שצריך - את מה ששניכם רואים כבלתי אפשרי, ולכן כבלתי קיים. כך או כך, קראי את המאמר שהפניתי אותך אליו. הוא לפחות אמור לעזור לכם להחליט.