חונק אותה? איך מתפשרים?

אנסה לתאר את הדינמיקה של מערכת יחסים של שנה ומספר חודשים בקצרה.שנינו בקשר, אני אוהב אותה יותר מכל והיא מאוד יקרה לי(היא גם למעשה האהבה הראשונה שלי) אני בן 24 - היא בת 26 . לעומתי, היא עברה כבר מספר יחסים רציניים (כ 3 ועוד מספר מועט פרטנרים מיניים בטיול). במהלך הקשר ספגתי פרידות מצידה שידעתי שיגמרו בנו ביחד אך תמיד הייתה בעיה סביב זה שהיה קשה לה להגיד אני אוהבת אותך ולהיות בקטע רציני. אם זאת היא נותנת לי המון ואוהבת אותי אבל לא באותה רמה שאני אוהב אותה. לאחרונה הסכר נפרץ והרגשתי שהיא מחוייבת ואוהבת אך מאז היו ריבים רבים בנוגע לזה שהיא מרגישה חנוקה ואני מרגיש להיפך... כמו כן החשק המיני שלי מאוד גבוה, ושלה פחות ונוצר מצב של כמה שבועות ללא סקס וריבים רבים סביב הנושא ונושא החונק! כמו כן יש לציין שאני חבר מאוד קנאי למרות שאני סומך ב 100% וזה בעייתי גם. הקשר מאוד פתוח ואני רוצה להאמין שהוא יכול לעבוד למרות הכל כי האהבה שלי גדולה והרצון שלה להשאר בקשר גם הוא מאוד גדול לגבי האם אהבה פחותה משלי מספיקה איני יודע.. האם אתה חושב שניתן להתגבר על כאלה פערים דר יקר??

מתלבט יקר,
עושה רושם שאתה באמת חונק אותה. עושה רושם שאתה מלחיץ אותה הן בעניין המיני, והן בעניין הקשרים שלה עם העולם החברתי הסובב אותה.אפשר להתגבר על פערים כאלה ביניכם, אבל זה לא אומר שהיא בהכרח תעשה את מה שנוח לך (כלומר, סקס בתדירות שאתה רוצה, ושליטה מלאה של יחסיך עם אחרים). האם אתה יכול להרגיש בנוח עם פשרות כאלה? – הרבה מאד תלוי בך, וביכולת שלך ללמוד להרגיש בנוח כשאתה משחרר וכשאתה קשוב לצרכים שלה. קל יותר לעשות זאת תוך כדי שיחות מרובות והקשבה הדדית. גם שלך. אבל לא קל להגיע לזה לבד. במידת הצורך, ובמידה ותחליטו שאתם רוצים להמשיך את חייכם ביחד, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי, כדי ליצור את הדבר הזה.

חבל שלא ראיתי אותה קודם :(היום נפרדתי מהחברה.. אני מרגיש כל כך רע.. אני מרגיש שאני כל פעם אונס אותה להגיד שהיא לא אוהבת אותי מספיק כדי שאני אוכל לסיים עם זה ומתלבט אם אולי היא לא באמת אוהבת אותי מספיק... התקשורת מעולה פתוחה פשוט חברי אמת.. הסקס היה מעולה אבל אני לחצתי ולא ידעתי להתפשר מכיוון שאני מאוד ייצרי, ועכשיו אני חושש שאבדתי את אהבת חיי ועוד ביוזמתי. עם זאת יש לציין שהיא הסכימה איתי שאני נותן יותר וכו.. אבל היום גם כשדיברנו והכל הלך טוב והייתה הבנה עדיין הדחייה הפיזית והמינית מצידה פגעה בי בעמקי נשמתי והתפוצצתי.. כאילו היא לא אוהבת אותי כמו שאני אוהב. מדוע האהבה הגדולה שלי חונקת כ"כ? למה לא ניתן מהרצון שלי להתקרב ולגעת? איך אפשר להיות בטוחים שהפרידה היא הדבר הנכון? אני אוהב אותה כ"כ כ"כ והיא אוהבת אותי אבל כנראה לא מספיק.. אני מוכרח שתעזור לי להבין איך ניתן לדעת שההחלטה להפרד ממנה למרות שהיא יכלה להיות האחת שלי באמת נכונה? היא טענה שאי ההתאמה הגדולה ונסיבות חיים קשות שלה כעת עם עבודה ולימודים ודכאון מקשים עליה לאהוב אותי כעת.. אך היא מעולם לא הביעה את אהבתה בצורה חזקה כמו שלי... והאם פשוט אנשים מביעים אהבה בדרכים שונות? איך אוכל להיות שלם עם עצמי ועם המהלך.

מתלבט יקר,
בודאי שאנשים שונים מביעים אהבה בדרכים שונות. ועושה רושם שהקושי שלך מגיע מאחד משני הדברים הבאים, או משניהם גם יחד: הצורך בשליטה, שדברים ייעשו על פי דרכך, וחוסר הביטחון שמניע אותך להאמין שאם הדברים לא יהיו טוטליים מספיק בצד השני, אז הכל ממילא יהיה אבוד בעוד זמן מה. זה מה שהניע אותך להיפרד ממנה. אני לא יודע מה אתה יכול או לא יכול לעשות בקשר לקשר הזה, אבל אם אתה חושש לחזור על דגם ההתנהגות הזה גם בקשר הבא שלך (או בקשר הזה, אם תחזרו להיות ביחד), אני ממליץ לך מאד ללכת לטיפול פרטני שילווה אותך בתחילת דרכך הזוגית החדשה. וכפי שהצעתי לך גם בתשובתי הקודמת (ואולי חבל שלא שקלת אותה), אם תחליטו שאתם רוצים להמשיך ביחד, כדאי שתעשו זאת תוך כדי יעוץ זוגי. ואולי אפילו אם תראה לה את ההתכתבות הזו, יתכן שהיא תסכים לנסות שוב, ובתנאי שתלכו ליעוץ זוגי, כדי שתוכל ללמוד להוריד לחצים, ושהיא תלמד איך לעזור לך לפחד פחות.

אני אכן הולך לטיפול פרטני, ואני חש שהתמונה שהצגתי לא כ"כ מלאה. אני מרגיש שלמרות הכל, הייתי מוכן להתפשר ונותן הכל על מנת שהקשר הזה יצליח מכיוון שבשבילי היא באמת הייתה האחת. אני מרגיש שהיא כבתה לצידי לאחרונה והתנהגה באדישות שפגעה בי מאוד. לאורך הקשר חוסר ההסגרות עלי פגע בי מאוד חוסר היכולת להגדיר תחילה אותי בתור חבר אח"כ להגיד אני אוהבת אותך ולהתקדם הלאה בקשר ומאידך חוסר היכולת שלי להרפות אולי ולתת לה להתקדם בקצב שלה (אך האם אחר שנה להגיד אני אוהב\ת אותך צריך להרתיע או להפחיד, האם מבט אוהב צריך לגרום לחוסר נוחות?)? . היא לעיתים אמרה שהיא מרגישה כאילו אני רוצה שהיא תחתום על חוזה, מרגישה פחות ממני ושהיא פחות צריכה פיזיות וקרבה כמוני ושאני דורש המון. אני מודע לכך שאני טיפוס מורכב רגיש(מדי?) פגיע מאוד וקנאי.טענה שהיא מרגישה שהיא מוותרת על עצמה למעני. אני מאידך הרגשתי כאילו לא מתממש אצלי צורך רגשי בסיסי של להרגיש אהוב ועטוף בחלק רב מהזמן. פסימיות קבועה מצידה. אני מודע לכך שבעברה נפגשה בקשרים מאוד פוגעניים ובעצם לרב ההתנהגויות יש הסבר רציונלי מאוד. אני תמיד ראיתי את הקשר הזה כיחיד ומיוחד ויכולתי לראות מבעד לקשיים ולה היה קשה מאוד (אף שלזכותה יאמר שבסופו של דבר רצתה לעבוד על הקשר). האם עצם כך שמודה שקשה לה לראות עתיד, לא אוהבת מספיק ופסימיות ותלונות רבות כלפי לא מעידות על כך שאינה רוצה אותי כפי שאני רוצה אותה? אני חושש שאני מאבד זאת ד"ר יקר ומפתח תקוות מעצם ההיאחזות. אשמח לפיסת חכמה אחרונה ובינתיים אמשיך בטיפול הפרטני. כל טוב לך!

מתלבט מאד יקר,
מאחר שאכן סביר שהתמונה שהצגת כאן אינה מליאה, מעצם זה שאנחנו עוסקים כאן בפורום שהיריעה שלו מוגבלת, ומאחר שכפי שאתה רואה אני צריך להשיב לעוד הרבה תשובות נוספות, ומאחר שאתה כבר בטיפול – רק דאג להציג את התמונה המלאה שם, בטיפול, ומצא פיתרונות טובים יותר מכפי שאני יכול לתת לך במסגרת המצומצמת של הפורום. בהצלחה.