חדירה לפרטיות: מתי כדאי לגלות?

שלום
אני בת 25 וחבר שלי בן 26.
אנחנו כבר שנתיים ביחד ובמהלך השנתיים שלנו ביחד היו לנו לא מעט ריבים על אמון.
לאחרונה הוא יצא לטיול מהעבודה .חשוב לי לציין שלא מזמן גיליתי את הסיסמא שלו בפייסבוק וללא ידיעתו אני נכנסת לפעמים ורואה את מה שנעשה שם בזמן שהיה בטיול ראיתי שכנראה הכיר שם מישהי מהעבודה והתחיל לדבר איתה בפייסבוק חשוב לציין שהוא הראשון ששלח לה הודעה. כנראה שביקשה ממנה לצלם אותה שם ואז הוא שלח לה איך יצאה התמונה ואם יזכה לראותה והיא ענתה לו אחרי הרבה זמן שלא ענתה כי נרדמה.בנוסף כנראה שהיה להם יום בחדר כושר ואז החליט ששולח לה כל הכבוד על ההשקעה ועל האימון.
ביום שחזר מיהר ומחק זאת מהפייסבוק ולכן לא הייתה לי אפשרות להביא אותו לאמירת האמת.
כששאלתי אותו אם דיבר שם עם בנות אמר שלא ושאני סתם מדמיינת.
עכשיו אני נמצאת בהתלבטות ענקית כי מצד אחד איני יכולה להגיד שאני יודעת את הסיסמא שלו ומצד שני רוצה להעמיד אותו על טעותו .
מה עליי לעשות במקרה זה?אני מרגישה מהורהרת מאוד.

אלינה יקרה,
את שואלת שאלה חשובה שנשאלת מדי פעם: האם לספר שנכנסתי אל הטלפון או החשבונות שלו כדי לחשוף את מה שגיליתי, ולספוג את הכעס או את חוסר האמון כתוצאה מכך, או להתאפק ולא לומר כלום?הבעיה נובעת מכך שאם את מגלה דברים חמורים ביותר, שאת מבינה שאם הוא כזה אין לך מה לעשות איתו, אז טוב שעשית זאת. ואם את מגלה דברים שהם קצת בעייתיים, את בדילמה. האם הדברים האלו היו עוברים לבד עם הזמן לבד, כי הוא היה מתעשת ומפסיק אותם? - אם כן, אז חבל שעשית זאת. העניין הוא שאת לא יודעת אם זה יעבור לבד, או יתעצם. העניין הוא שאת חוששת שאם לא תגידי, זה לא יעבור לבד. ולפעמים (ואולי לא במקרה שלך), העניין הוא שאם לא תגידי, לך יהיה קשה להישאר עם חוסר הודאות הזה, ואת צריכה לומר כי אחרת אין לך ביטחון בו. ובעצם, מראש לא היה לך ביטחון בו, בין אם זה בשל החרדות שלך ובין אם זה כי היו סימנים ממשיים שרצית להם הוכחות בדוקות יותר. כשאת במצב ביניים, והנזק בין החשיפה שלא נתת בו אמון, ובעצם גם בגדת באמון שלו וחדרת לפרטיות שלו, לבין הנזק האפשרי מאי דיבור על זה, ואי בדיקה של מה שקרה איתו, ואי תיקון (של מה שאת חושבת על מה שקרה, או של עצירה של תהליך שלילי) הם פחות או יותר שווים, אז את באמת בדילמה. והדילמה החריפה מעצם הגילוי, שמערער את הביטחון שלך. זה המצב שלך, ואת צריכה להחליט. את מכירה את התנאים, ואותך ואותו, טוב ממני, ולכן ההחלטה שתגיעי אליה את, יותר מושכלת מהצעה שאני אתן לך. זה לא אומר שזה יצליח, כי בשני המקרים, בין אם תגידי ובין אם לאו, יש סיכוי מה שהקשר ייכשל. אני יכול רק להציע איזו שהיא דרך ביניים, והיא דווקא לא לחשוף, ומתוך הידיעה שהוא פה ושם מחזר אחר מישהי, לשפר את הזוגיות ואת התקשורת ביניכם, כך שמצד אחד הוא ירצה אותך יותר ויידע שיש לו מה להפסיד, וגם שאת תדעי הרבה יותר על מה שעובר בראשו, כי הוא יהיה פתוח יותר. לא דרך תחקירים, אלא דרך שיחות ופתיחות.שני המצבים האחרים ברורים יותר: זה שבו לא משנה מה יגיד, לא תרצי להיות איתו בעקבות החשיפה שלך, וזה שבו לא תרצי לומר דבר על החדירה שלך לפרטיות שלו, כי לא מצאת דבר.

היי דוקטור,קראתי את תשובתך והשכלתי ממנה.
העניין שמטריד אותי הוא שלמרות שאנחנו שנתיים ביחד הוא עדיין מרשה לעצמו לדבר עם בנות אחרות,אפילו כאלו שהוא רק הכיר לא מזמן.
השאלה שלי היא שהאם זה לגיטימי שזה קורה?שגם אחרי שנתיים ביחד ולמרות שהקשר בינינו הוא קשר טוב, (ונכון שלפעמים יש ריבים וויכוחים אך זה טבעי לכל בני זוג,(כך לפחות אני חושבת)), העניין הזה שהוא מרגיש צורך לדבר עם המין הנשי לפעמים גם בלא ידיעתי זה טבעי?
חשוב לי לציין שהשיחות שלו ברוב הפעמים הן אומנם שיחות פשוטות בלי תוכן שיש בו מה להחשיד אך עדיין הוא בוחר להסתיר זאת ממני או כדי לא לפתח ריב מיותר או לא לפגוע כי,כך או כך הוא מסתיר.וזה מה שמעצבן אותי ודיברתי איתו על זה מלא פעמים אך לא נראה שהפיק מזה.

מה לעשות?איך להתמודד?

אלינה יקרה,
בחברה המערבית שבה אנחנו חיים במאות העשרים והעשרים ואחת, וזו שבה אנחנו עובדים, מתפקדים, משרתים, וגם משתפים פעולה ועוזרים זה לזה, נראה לי שדי מקובל שגברים ונשים מדברים זה עם זה גם ללא כל קשר לבני זוגם. אחרי הכל, מרבית שעות היממה אנחנו חיים בנפרד מבני הזוג שלנו, וקצת קשה, ולפעמים לא נעים להתעלם מחמישים אחוזים מבני האדם, או להתייחס אליהם ולהגיב להם באופן מנוכר ומרוחק ביחס לחמישים האחוזים האחרים.זוגיות היא שיווי משקל בין צרכים של שני בני הזוג. הצורך שלך הוא שהחבר שלך לא ידבר עם אף אשה, ושאם הוא מדבר עם מישהי, שלפחות ידווח על כך. הצורך שלו הוא כן לדבר מדי פעם, ומבלי שיהיה עניין סביב זה, בין אם אלו שאלות מי ולמה ומה בדיוק נאמר, ובין אם זה מענה וויכוח אם זה היה חיזור או לא. קחי בחשבון שאם שיווי המשקל בין שני הצרכים הללו שלכם לא יהיה כזה שתוכלו לעמוד בו, הן מצידך והן מצידו, הקשר יתקשה להיות קשר יציב, ומריבות וחיכוכים הם אחד הסימנים לחוסר היציבות הזה.אני מניח שאת חושבת שזה לא לגיטימי שהוא מדבר עם בנות אחרות. על כך שאלת אותי, ואני מניח שכדי לקבל אישור שזה המצב. אם זה כך, ואם כאשר את אומרת "לדבר" את מתכוונת לדיבור שאינו קשור לחיזור אחר נשים אחרות, אני חושב שלדעתך אין דבר כזה דיבור שאינו חיזור, כי לדעתך תמיד יש לדיבור בין גבר לאשה כוונות מאחורי זה. כלומר, אם זה דיבור בינו לבין אשה כלשהי זה מאיים, זה מרגיז, וזה זלזול בכבודך, ואין לזה מקום כי דיבור וחיזור בעינייך הם כמעט אותו הדבר. אני מניח כך כי זה מה שאני קורא בין השורות, אבל יכול להיות שאני טועה והשורות שכתבת לא כתובות באופן מדוייק, ואינן מבטאות בדיוק את מה שהתכוונת אליו.בן זוג אמנם צריך להקל על בת זוגו כשמשהו מפריע לה, אלא שלפעמים זה קשה מנשוא ובלתי נסבל. אני לא יודע אם זה המצב ביניכם, אבל אם את שוללת כל אפשרות שהוא ידבר עם נשים ולו גם שיחה יומיומית וללא ידיעתך, כפי שהוא עושה אולי עם חברים, פרושו שאת רוצה שהוא יעזור לך להשתיק את ה"רעש" הזה אצלך בפנים, אותו אי שקט שמתעורר על ידי חרדות, שמא הקשר הזה ביניכם יתפרק לך בידיים. וזה אותו רעש שמקשה עליך, כי בגללו את צריכה כל הזמן לעמוד על המשמר, וזה הופך את החיים שלך בקשר זוגי למשהו שהוא קשה מאד, ולפעמים אולי אפילו בלתי נסבלים, וזה אותו רעש שעלול הוא עצמו לפרק לך את הקשר, כי גם את וגם הוא סובלים ממנו.ברור לי שאת לא יודעת משהו אחר, ושזה מפריע לך. אבל אולי הפיתרון אמור להתחיל אצלך בעבודה על החרדות שלך. ואז אולי גם תהיה בך יותר פתיחות להקשיב כשהוא יספר לך על שיחה משמעותית שהיתה לו עם מישהי (משמעותית במובן האנושי והבין-אישי ולא במובן של חיזור) מבלי שתרגישי רע עם זה, ולכן תהיה גם בו יותר פתיחות לספר לך.

דוקטור, תודה רבה על תגובתך.
זה מדהים איך מכמה שורות שכתבתי הצלחת לקלוע בול למה שעובר עליי. אתה כל כך צודק יש לי חרדות בעקבות דברים שעברתי בזוגיות. אני לא יודעת האמת איך להתמודד איתם וכנראה שבגלל זה אני מתנהגת באופן הזה.יש לך עצה איך פותרים מצבים כמו אלו?או לפחות איך לנסות לפתור?
אשמח לדעת את דעתך.

אלינה יקרה,
אני יודע את זה מתוך מה שכתבת, כי את לא לבד. כי החרדות שלך והתגובות שלך מוכרות לי. כדי לטפל בזה מן השורש, יש לטפל בחרדות שלך. זה לא קל, ועבודה עצמית על העניין הזה היא מאד קשה. מצד שני, מכיוון שזו תופעה מוכרת, יש דרכים לטפל בה. אבל אני מוכרח לומר לזכותך שהבנת את זה. יתכן מאד שהתשובה שלי חידדה לך את העניין הזה, כי הנטייה בדרך כלל היא לדחות את זה על הסף, או לקבל ואחר-כך לדחות. לא קל לרצות לשנות את החרדות הללו (כי המחשבה על זה עצמה מעוררת חרדה), ולא קל לרצות לעשות את העבודה הנדרשת, ומאד קשה להיות עקביים בזה. בדרך כלל יש הבנה, ומיד לאחר מכן נסיגה, וחוזר חלילה. לכן, אני שמח שקראת והבנת את מה שכתבתי. זה צעד חשוב בדרך לטיפול בזה, וזה כשלעצמו יעזור לך לחיות בזוגיות באופן נעים הרבה יותר, מבלי לעמוד כל הזמן על המשמר, שזה מאד מאד מעייף.אם את רוצה ללכת לטיפול בעניין הזה, ואת יכולה להגיע אלי, פיזית או דרך סקייפ (ראי קישור למטה), את מוזמנת לדבר איתי. אם את לא יכולה, או אם תרצי לבחור מטפל אחר, עשי זאת. במקרה זה קחי בחשבון שטיפול מקובל בחרדות הוא בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שהוא יעיל ומהיר יחסית.