התמודדות עם טראומה רגשית לאחר פרידה

שלום רב,
רציתי להתייעץ איתך בנוגע למשהו שרודף אותי המון זמן.אני בת 25, רווקה מזה כמעט כשלוש שנים.אני והאקס נפרדנו לאחר 4 שנים. הפרידה הייתה לי מאוד קשה, למרות שהקשר בינינו לא היה בריא וטוב. אך עדיין, כמעט שלוש שנים עברו מאז ואני עדיין חושבת על כמה הוא היה טוב אליי, וכמה הוא כיבד אותי לעומת הבחורים שפגשתי בשנים האחרונות.לאחר הקשר ההוא פגשתי בחור שהיינו בקשר רק כחצי שנה, אך החצי שנה הזאת הייתה נוראית. תחילת הקשר התחיל נכון, ולאחר מכן עשיתי כל טעות אפשרית. ברגע שהבחור קצת שיחרר ממני וראיתי שהוא לא לגמרי רוצה אותי, התחלתי ברדיפה אובססיבית אחריו, השפלתי את עצמי, אמרתי לו שאני אוהבת אותו בבכי, התחננתי לדקה או שתיים איתו והגעתי למצב ממש עצוב איתו. הוא מצידו לא מנע מזה לקרות, והפאסיביות שלו נמשכה עד לא מזמן. (ומאז תחילת הקשר חלפה כבר שנה!)הבנתי שכשזה בחור שאני מאוד נקשרת אליו, קשה לי לשחרר. אם הוא לא קובע גבול אדום של לשחרר אותו אני פשוט לא עוזבת.עזבתי את שניהם, הם המשיכו וכעת יש להם בנות זוג והם בסדר גמור.אני זו שתקועה (יותר בקשר האחרון) ולא מוכנה לסלוח לעצמי על ההשפלות. אני רואה אותו בכל מיני מקומות ועדיין פועם לי הלב בחוזקה, אני רואה את עצמי באותה תקופה (שנמשכה עד לא מזמן), רואה את עצמי בוכה לו ומתחננת שיפגש איתי, פוגעת בעצמי, ומגיעה אליו ברכב ב4 בבוקר, מוכנה שירד עלייה, מוכנה שיהיו לו אחרות, עוזרת לו בכל מה שהוא צריך ובכלל, עושה כל דבר אפשרי רק שידבר איתי. וזה פשוט נורא לא מכבד ומשפיל, ואני בחורה עם גאווה עצמית כל כך גדולה ולא מבינה איך הגעתי למצב ההוא שהייתי בו.כעת אני מרגישה שהדבר מקשה עליי למצוא קשר חדש. כשאני פוגשת מישהו שמוצא חן בעיניי אני מוצאת בו דברים לא טובים ומחפשת בחור אחר. הרדיפה הזו אחר המישהו האחר כל הזמן בתוכי. אני כל הזמן חושבת שמי שאיתי לא מספיק טוב (למרות שהכל רק תירוצים), ולפיכך לא נותנת הזדמנות - מה שמשאיר אותי המון זמן לבד.בכל קשר חדש אני רואה את עצמי הישנה, זו שיכולה לצוץ שוב פתאום, זו שיכולה להשפיל את עצמה בשביל אהבה, זו שלא מוכנה לקבל "לא" כשהיא רוצה אותו, זו שקשה לה לסלוח לעצמה על הטעויות הגדולות שהיא עשתה.אני חולמת על אותה תקופה, הסיוטים רודפים אותי ואני ממש מתקשה להבין איך הגעתי למצב כזה עצוב עגום ומשפיל, ומה שמפחיד שאני יכולה שוב להגיע אליו ולכן אני מונעת ממני כל קשר שיכול להיות רציני, ורק נשארת בקשרים מזדמנים וקצרים.אז תייעץ לי בבקשה,איך אפשר לסלוח לעצמך על טעויות שעשית, ולהבטיח שלא תחזור עליהן?איך אני יכולה לשחרר את הבחורים האלה שממזמן המשיכו בחיים שלהם?איך אני יכולה להצליח להמשיך הלאה מבלי לדמיין כל הזמן את אותם רגעי השפלה שהבאתי את עצמי אליהם?

מ יקרה,
את מתארת משהו שאפשר אולי לתאר, ולאו דווקא במונחים קליניים, כטראומה רגשית, וכזו שאת הכנסת את עצמך אליה במהלך הפרידה או הפרידות שלך. הקושי בזה הוא לא רק הזיכרון של ההשפלות שהעברת עצמך דרכן, אלא גם העובדה שאיבדת אמון בעצמך, וביכולת שלך לשמור על הערכה עצמית וכבוד עצמי, ולכן גם על הערכה בעיני אחרים, כי את חושבת שאת מועדת ליפול שוב בהזדמנות הבאה.זה לא חייב לקרות כך, והתיקון יקרה תוך כדי עשייה, אבל את צריכה להרגיש חזקה מספיק כדי להיות "נקייה" בעת העשייה (יצירת קשר זוגי מכבד, וגם בתהליך פרידה). כרגע, בשל החוויה הקשה שהעברת בה את עצמך, אולי את חוששת דווקא מקשרים "טובים".מה שאת צריכה לעבור זה תהליך של בנייה של הביטחון שלך בעיקר ביכולת להיפרד כשקשה, כמו גם בהעדר תלות בקשר עצמו כשהוא קשר טוב, ושני הדברים הללו הם באופן כזה או אחר מנוגדים ליצירת הקשר עצמו ולאהבה. את רוצה למצוא איזון טוב בין הרצון להתקרב לבין שמירת העצמאות שלך. הנטייה בשינוי הרגלים ובחיפוש שיווי משקל חדש היא להקצין לצד השני, ויתכן שזה מה שאת עושה עכשיו - נפרדת בקלות ושומרת על עצמאות. זה בסדר, כי זה לא רק הימנעות, אלא גם חלק מבניית הביטחון שלך. אבל את צריכה למצוא את דרך הביניים, בקשר שהוא טוב וכזה שתרצי ממנו עוד.ועוד עניין נוסף שעולה מתוך התהליך שעברת - והוא העובדה שאת מאד רצית, או לפחות התנהגת כאילו שמאד רצית, ובכל זאת לא רצו אותך. זו דחייה לא קלה, שהיא עצמה נותנת תחושה לא טובה וחוסר ביטחון. את אולי שואלת את עצמך: "אם אני כל כך רוצה, מה לא טוב בי שהוא כל כך לא רוצה?" נכון? כך שגם בעניין הזה את צריכה תיקון דרך תחושת ערך עצמי גבוהה יותר, וזה לא קשור לצורך שלך לסלוח לעצמך על ההתנהגות שלך, אלא להבנה של מי שאת, ולקבל את זה שאת בעלת ערך, קודם כל עבור עצמך, ולכן גם שתהיי בעלת ערך עבור מישהו.דיברתי לא מזמן עם גבר שאמר לי שהוא כישלון. במשך שנים רבות היה הצלחה מסחררת מבחינה כלכלית, אבל בסוף הדרך, לאחר כשלושים שנה, העסקים קרסו, והוא נותר ללא רכוש. נכון שמבחינה עסקית העסק נכשל, בסופו של דבר, אבל האיש עצמו, ברוב המכריע של הזמן היה מצליח מאד, וקיבל החלטות טובות ונכונות. אז איך הוא יכול לראות את עצמו ככישלון? - תחשבי גם על זה.ואם צריך (כי את מתקשה להתמודד עם זה לבד), אולי כדאי שתחשבי על טיפול. חשוב שתעברי את התהליך הזה של שיקום עצמי, ואם את צריכה סיוע מקצועי, עשי זאת.