התנהגות שתלטנית: פחדים וחוסר ביטחון

שלום רב,
אני בחורה בת 29, יוצאת עם חברי כשנה וחצי ובעוד כחצי שנה אנו עומדים למסד את הקשר ביננו.הקשר שלנו סבל לא מעט עליות ומורדות, למרות שלאחרונה לדעתי בכל אופן כל אחד מאיתנו משתדלקצת יותר לתרום ולעשות שיהיה יותר טוב.הבעיה שלי היא כזאת, חבר שלי הוא טיפוס שחייב לשלוט אם הוא לא נמצא בשליטה מוחלטת הואמרגיש שהאגו הגברי שלו נפגע.אני מצידי במערכות יחסים שהיו לי בעבר תמיד נתתי את הטון כלומר לא ניסיתי לשלוט אבל גם לא הייתיעם בחורים שניסו לשלוט בי. דבר זה מאוד מעיק עלי וגורם לי לא להיות בקשר הזה.אני ירחיב כי השליטה שלו מקבלת ביטוי בניסיון להרחיק אותי מהחברות שלי (תמיד יש לו מה להגיד עליהם)לפעמים אני מרגישה שהוא מנסה להרחיק אותי מהמשפחה שלי ומנסה שנתקרב יותר למשפחתו, אם יוצאיםזה תמיד עם החברים שלו ואף פעם לא עם שלי ועוד כל מיני.רוב הסובבים אותי טוענים שמאז שאנחנו יחד אני לא שמחה יותר כלומר מבחורה שמחה ואנרגטית ששולטתבעניינים הפכתי להיות בחורה שקטה ומופנמת, ללא דעה עצמית וזה כואב לי לחשוב שככה מרגישים כולםוגורם לי שוב להסתכל על הקשר הזה מזווית קצת שונה ובכלל על עצמי ולחשוב אם ככה אני רוצה להראות בעודכמה שנים.יש לציין שיש לחברי הערות מעליבות וכל הזמן נגד משפחתי, מה שהכי מציק לי זה שאני יודעת שיש לי משפחה מדהימהותומכת שתמיד תהיה הגב שיעמוד מאחורי ומאחורי בן הזוג שאבחר ואני לא מסוגלת כל הזמן לשמוע הערות עליהםזה מעליב אותי. יש לציין שהחבר שהיה לי לפניו היה קשור להורים שלי מאוד ואהב אותם יותר ממה שהוא אהב את הוריו.מה אני עושה? לאן אני ממשיכה מכאן? מצד אחד הגיל מתחיל ללחוץ, אבל מצד שני אני לא רוצה לקבור את חיי עם משהושאני יודעת או לא שלא עושה לי טוב או אולי לא יעשה לי טוב בעתיד או ינסה להרחיק אותי ממשפחתי וחברי.בבקשה תייעץ לי.תודה (וסליחה על המכתב הארוך).

שרית יקרה,
לכאורה זה מוזר, כי דווקא החבר השתלטן והדומיננטי נראה כגבר שנשלט על-ידי פחדים. פחדים מהחברות שלך, שלא יגזלו אותך ממנו (ואולי הוא חושש לתדמיתו? כלומר, ממה שהן יאמרו עליו???), הוא חושש מהגב החברתי והמשפחתי שלך, שמאיים עליו, כי הוא יקל עלייך לעזוב אותו אם הקשר איתו לא יהיה טוב מספיק, והוא חושש לתדמיתו בעינייך, ולכן הוא צריך להיות צודק כל הזמן, וטוב ומוצלח יותר בעינייך מכל הסובבים אותך. אבל בעצם, זה לא כל כך מוזר. כי זהו כנראה חוסר הבטחון שלו שגורם לו להתנהג באופן דומיננטי יותר, ואת, שרוצה להיות איתו, נותנת לו להיות כזה, מרשה לעצמך להתאים את עצמך אליו, אבל בכל זאת מרגישה בדיסונאנס הזה, ולכן המכתב שלך אלי, כבקשה לעזרה.את לא צריכה להיות כזו. אבל מצד שני, את לא צריכה בהכרח לעזוב אותו כדי לחיות חיים רגועים יותר, ושיעשו לך טוב יותר. אם את באמת חושבת שיש לקשר שלכם פוטנציאל טוב, ושיש בו הרבה דברים טובים שהם מעבר לכל מה שכתבת כאן, לכו ליעוץ זוגי. ההתחלה של היעוץ תהיה תוך כדי תהליך של נסיגה, משום שהחבר שלך ירגיש עוד יותר מאויים. אבל ההמשך עשוי להיות טוב יותר, אם תסייעי לו בתובנות שאת אוהבת אותו, ושאת עושה את כל התהליך הזה כדי שהזוגיות שלכם תהיה טובה יותר, לשניכם. הן לך, כשתרגישי שאת יכולה לקיים את היחסים איתו, ואת ההערכה העצמית שלך ואת הקשרים המשפחתיים והחבריים שלך, והן לו, כי כשאת תהיי ממורמרת ואומללה, ותטיחי בו כל הזמן את אשמת האומללות שלך, גם לו יהיו חיים אומללים ומרים.