הכנה לכישלון מתוך פחד בזוגיות

שלום רב
אני בת 26 ובן זוגי בן 27. אני גרה באזור ירושלים והוא בצפון. כך שיוצא שאנחנו נפגשים פעם בשבוע וגם לא תמיד. אני אוהבת אותו מאוד אבל המרחק הפיסי משפיע עלי גם נפשית- אני מרגישה מאוד מרוחקת ממנו כאילו שאני צריכה להתרגל אליו כל פעם מחדש.הכרנו במסגרת לימודים והתפתח בינינו קשר מדהים- אני לא יכולה לתאר את חיי בלעדי.לאחרונה דיברנו על כוונה להתחתן ולעבור לגור יחד, הוא מצידו הסכים וגם אני. אך נראה שהדברים נשארים במקומם ושום דבר לא קורה והוא לא מדבר על כלום יותר מיוזמתו. הוא מקסים ורגיש לרצונותיי עד מאוד אך אני מרגישה שייתכן שהוא לא באמת בשל והוא מסכים לכל דבר רק על מנת לרצות אותי.אני כן בשלה לנישואים ולהקמת משפחה ועל כן אני חושבת לשחרר אותו ולהתחיל לבנות את חיי עם בן זוג אחר עם כל הצער והכאב. אני חשה שמוטב לי לסבול ולהתאבל על הקשר תקופה מאשר תקופה ממושכת יותר.אשמח לייעוץ בעניין כי ההחלטה קשה לי עד מאוד.

נטליה יקרה,
יש לך בן זוג שאת אוהבת, דיברתם על כוונה להתחתן ולגור ביחד, הסכמתם על זה, ומבלי שהוא אמר לך שהוא לא מעוניין, את מחליטה בשבילו שהוא רק עושה לך טובה ונשאר איתך, ולכן את מחליטה בשבילו שאת הולכת לעשות לו טובה ועוזבת אותו. כי מה? כדי שלא יהיה מצב שהוא יגיד לך שהוא לא מעוניין? כדי שלא יהיה מצב שהוא יגיד לך שהוא כן מעוניין?את חושבת מתוך הפחד, נטלי, לא מתוך ידיעה. ואם תתני לפחד לנווט את מעשייך עכשיו, בטוח לא תצליחי עם הקשר הזה. קחי אוויר, ועשי עם עצמך תרגיל לרגע...מה יהיה יותר יעיל בהשגת גבר שתאהבי להקמת משפחה? פרידה עכשיו, ותחילת חיפוש חדש, יצירת קשר חדש, בדיקה אם הוא מתאים או לא, ולעבור הכל מהתחלה, או, כאפשרות השניה, לפתוח את העניין עם החבר שלך, ולשאול אותו מה הוא חושב על העניין, ומתי לדעתו הזמן המתאים ביותר לעבור לגור ביחד?כך שלפני שתודיעי לו שאת עוזבת אותו, עם או בלי לומר לו שבעצם את כן רוצה אותו, רק בטח הוא זה שלא רוצה אותך, אולי כדאי לקרוא לנער ולשאול את פיו. ולהתגבר על הפחד ועל העכבות שלך, כי ההכנה לכישלון רק מתוך פחד, רק מזמינה אותו לבקר אותך מבלי שהוא תיכנן בכלל לעשות את זה קודם. לפעמים משתלם להיות אמיצה, למרות שקשה.

תודה רבה על התשובה המפורטת וההגיונית למדי.אני רק רוצה להוסיף שכבר דיברנו פעמים רבות ופתחנו את העניין. הוא יודע שעניין המרחק מתסכל אותי וטוען שגם אותו. אך אני סבורה שהוא לא מוכן לעזוב את בית הוריו, והוא פשוט לא מעלה את הנושא שוב וזה מרתיע אותי. אני מרגישה שהוא עדיין לא בשל והוא יסחוב אותי כמה חודשים ורק אז יתוודה שהוא לא באמת מוכן (מסיבות של גיל ותלות בהורים)תודה ושבת שלום!