חברים משותפים: מה עושים?

שלום
וברכה ד"ר אורן חסון,אני נשואה כשלוש שנים עם בעל מתוק חמוד ואוהב, אך בעל שמאד חשוב לו לקחת חלק במעגל חברתי שיש לו ובו מספר זוגות. תחילה בכל פעם שהיה מפגש הוא היה מרגיש צורך עז כן ללכת "חייב לקחת חלק בזה" . בכל אופן, עברו השנים - שלוש שנים דברים מעט השתנו ( לדעתי לטובה) התחתנו, עברנו תקופות, חיינו בעצם את חיינו גם שדבר זה גרם לנו לא תמיד להצטרף.בתקופה זו הנשים בעזרת המדיה פתחו סוג של מוקד הודעות/ אתר בפלאפון וכל פעם אם יש יוזמה לצאת כולן מודיעות לגברים ועושים זאת. כמו כן לא תמיד כולם מצטרפים וטבעי שכך.אתמול אני פעם ראשונה לבקשת בעלי הצעתי משהו כדרך אגב (כי אני ובעלי הולכים בלי שום קשר). עשיתי זאת כי בעלי ביקש. הודעה לא יחצנית אלא מזמינה בעדין ולא יותר מזה.* נקודה חשובה לציון: החברויות שם בין הנשים אין שם חברויות ממש אלא העלאת מפגש זוגות ונפגשים, משהו עמוק אין שם בכלל. אני אישית יכולה לומר שרק שתיים מהן אולי יש לי איתן יותר שיחה והשאר זה רק כשנפגשים אז "צחוקים" לא יותר מזה. ובעלי אלו חבריו הקרובים.בכל אופן לא היה מענה להצעתי ואני אישית חושבת שכל אחד זורם לו משהו אחר, טבעי, מותר, לגיטימי. ובעלי אומר כשהם שומעים אותנו אף אחד לא זורם אך אם מישהי אחרת תציע כולם יזרמו כמו תמיד. - (קשה לי עם המחשבה הילדותית הזו ואף קשה לי שהוא אוכל כאפות ובכלל מעמיד את עצמו במצב כמו של בית ספר שיש את המקובלים ויש את הפחות) מזכירה שאנחנו בני 35.- בעלי אומר התרחקנו כבר אף אחד לא קורא לנו ( בעוד שלדעתי ולפי ראייתי המצב לא כמו שהוא מפרש אלא כשיש רעיון לצאת מי שזורם זורם ומי שלא לא, וישנם כאלו שזורמים על מנת לקחת חלק תמיד גם אם לא זורם להם, ואנחנו לא כאלה)- אז בעלי אומר כבר לא קוראים לנו, התרחקנו ולוקח זאת מאד אישית ואומר לי פעם הייתי מסמר הערב היום כבר לא. ומפריע לי שקשה לו ומודעת שהוא צריך לעבור תהליך ולעשות שינוי תפיסתי ומהר ואני כלכך בהלם מזה שקשה לי לעזור לו.הוא רוצה שלפחות נזרום פעם בחודש על מנת שניראה....שניהיה חלק.העיניין שהוא אומר "לנו לא קוראים" " אם ההם היו מזמינים כולם היו באים", "כבר הבנים לא קוראים לי כמו פעם" מה הוא מנסה לעשות פה? לאיזה מקום הוא רוצה לחזור? מדוע הוא מגיב כמו ביסודי מקובלים ופחות.ומה שמציק לי עוד יותר ?? זה שאני מהצד רואה שאין שם חברויות אמיתיות והכל עיניין של הווי חברתי וזורם. יאמרו x מי שיזרום לו יבוא ולא בגלל חברות נפש. והוא מהצד רואה אותו כלא מקובל, זה שלא זורם תמיד ובעצם " מוציא אותו מהחבורה" הוא חושב שכולם קרובים ולא מבין כמה שהמפגשים לא מעידים על קירבה או חברות טובה, ואינם גורמים לו להראות לא חבר או לא זורם- כי סליחה יש לנו עוד חיים ולא תמיד זורם לנו. ( הרבה מהמפגשים זה עם ילדיהם למקומות של ילדים ואנחנו לא במקום הזה עדיין...., הוא העיקר נראה את כולם לא איכפת לי מהילידים)תעזור לי כיצד אני יכולה לחזק את הגבר שלי מפנים ולעזור לו לעבור תהליך חשיבתי. זה ממש מטריד אותי . הוא פשוט חושב שלא זרמו איתנו כי " מנדים אותנו" מה?????????????? הוא רואה אותם כמעצמה ולא מבין מכה זהכל בזרימה למי זורם בא ומי שלא לא, לוקח זאת למקומות אישיים, ילדותיים וחייבת להוציא אותו מזה. הכיצד?תודה :)

ענבל יקרה,
נראה לי ששניכם באותה סירה. כלומר, ההתחלה עוסקת בפגיעוּת שלך עצמך: אלה הם חברים שלו ולא חברים וגם לא חברות שלך; פעם היית מסמר חברתי, היום את לא - כי החברה השתנתה; את מציעה משהו, ואף אחד לא מגיב. ההמשך עוסק בפגיעוׁת בו, שהוא בשוליים ולא במרכז. גם לך זה מפריע. האם זה מפריע לו מאד, או אולי זה מפריע לך יותר? כי אלה הם חברים שלו. הבנים, כלומר. האם צריך לחזק אותו? - אני לא בטוח. אולי לא. אולי הוא דווקא מרגיש בנוח כפי שזה, ואת היא זו שנפגעת בשמו כי אין הוא לא נמצא בפיסגת הפירמידה, וכי הוא "נחשב" פחות. פעם את היית מסמר חברתי, היום שניכם לא. רוב המכתב שלך, פרט לפיסקה האחרונה, עוסק בכך שהוא מקבל את המצב, ואת לא. ואני חושב שאת רוצה להוציא אותו מהחברה הזו, והוא לא מעוניין. מה האלטרנטיבות שלך, ענבל? או אולי מה שמפריע לך הוא בעיקר שבגלל כל הדברים הללו, כבודו ירד בעינייך. בעינייך, יותר מאשר בעיני אחרים. הייתי רוצה לקבל ממך תשובה על כיוון המחשבה הזה שלי.

תשובתי; לדעתי ההודעה הובנה לא נכון. לי לא מפריע לא ללכת מידי ופעם . זה הוא שרואה בזה שאינו לוקח חלק ואינו שווה. בעיניי הוא הכי שווה והוא מיוחד ומקסים. פשוט המחשבה שלו אם לא קןראים לו או שאינו נוטל חלק בכל פגישה גורמת לו לחוש לא מקובל ושהוא לא חסר. וזה מה שכואב לי כי זה מתאים לגיל עשר לא 35. אני אלך איתו לאן שרק ירצה אך מנסה להוציא אותו מהחשיבה שאם אינו מצטרף זה לא אומר שהוא לא חלק מ...

ענבלי יקרה,
את צודקת. הבנתי את הרוב הפוך ממה שכתבת, ולא באשמתך.את אומרת שהואזה שהיה רגיל להיות מסמר הערב, ועכשיו הוא כבר לא, וזה מפריע לו. מה השתנה? - קשה לדעת. יכול להיות גם שמה שהתאים אז, מתאים פחות עכשיו כאשר אנשים עסוקים בחיי משפחה וילדים, ואול כאשר תפיסת העולם השתנתה. ואולי כי הסטאטוס משתנה עם השנים? - אני זוכר פגישת מחזור של תיכון, לאחר שלושים שנה, והיחסים חזרו לפתע להיות מה שהיו אז. אלא שבמקרה ההוא, אנשים לא ראו זה את זה במשך כל אותו זמן, ולא ידעו לאן אחרים התקדמו ומיהם ומהם עכשיו, אז היחסים נשארו "קפואים בזמן". אצלכם זה לא כך, ודברים משתנים כל הזמן. גם עוצמת היחסים משתנה, וזה בעצם מה שאת אומרת - החלק המשפחתי הפך להיות יותר דומיננטי, מן הסתם, וזה קרה אצל אחרים. בעלך עדיין מנסה לשמר את מה שהיה לו אז, והמקום הזה שלו נחלש, באופן טבעי.בעצם, הוא אומר לך שפעם הוא היה משמעותי יותר בעיני אחרים, ועכשיו הוא מרגיש פחות. טבעי שזה חסר לו. ואם את שואלת מה לעשות, זה ליצור, בהדרגה או שלא בהדרגה, השלמות של ההערכה העצמית שלו במקומות אחרים. אני בטוח שאת מראה לו עד כמה שהוא חשוב בעינייך. גם זה חשוב מאד, ואין לי ספק שהוא מעריך את זה. אולי היה רוצה שגם את תראי עד כמה הוא היה משמעותי בעיני אחרים, ומפריע לו גם זה שהוא לא יכול להראות לך את זה.הסחת דעת, עיסוקים אחרים כתחליף, חיפוש אחר משמעויות אחרות לחיים ולתחושת ה"הצלחה", זה מה שיחליף בסופו של דבר את המקום הזה שהפסיד. ויעזור לו, אני חושב, אם לא תנסי לעזור לו דרך אי קבלה של התחושות שלו ולהסביר לו למה הוא טועה, אלא דווקא דרך קבלתן, וההבנה שמה שהיה פעם באמת חסר לו.

תודה על המענה אעשה כמיטב יכולתי . תודה;)