משיכה זוגית וחזרה בתשובה

שלום
דר' אורןאני בת 29. חוזרת בתשובה.לעיתים רחוקות קורה שלאחר הדלקות ראשונית אני מאבדת מהר מאוד עניין בצד השני. ומפסיקה להיות "דלוקה" ומרגיש לי מועקה לצאת איתו.כיום אני יוצאת עם בחור שהכרתי עוד מילדות. הייתה הפסקה ארוכה עד נפגשו לא מזמן. במפגשים ראשונים הכל נראה מושלם! פשוט לא האמנתי שזה יכול לקרות לי. אך לאחר מפגש רביעי ירד לי החשק. פתאום אני לא רואה את עצמי נמשכת אליו.עליי לציין שהבחור מאוד איכותי מעניין שמח וסימפטי. אך יש בו דברים שאיני מסוגלת להתעלם מהם, כמו שהוא בחור מאוד גבוה ביחד לגובהי. ואני רגילה שהצד השני יהיה נדיב מבלי להתחשבן.האם זה משהו שמשתנה? ההתמקדות בחסרונות הורגת אותי ואיני מצליחה להרפות ולהתמקד בטוב שהוא משדר.רציונאלית אני יודעת שאני צריכה לתת לזה זמן וסבלנות אך זה כאשר אין "הדבק" המשיכה לצד השני אני מאבדת את הסבלנות ורוצה להכיר משהו אחר שעליו אדלק לאורך הזמן. אני מודעת לכך שהדלקות היא טובה אך לפעמים היא גם עוורה לי החסרונות של הצד השני עד שנפגעתי.לא יודעת מה לעשות. מנסה להכריח את עצמי להישאר שם לעוד שבוע אבל מרגישה שכבד עליי.זהו דפוס שחוזר על עצמו אבל לעיתים רחוקות. איני רוצה לוותר עליו הוא שווה השקעה. הרי הייתי דלוקה עליו בהתחלה , אם כך אז יש מצב שכן אחזור להרגיש כך לגביו, לא? רק שלא יודעת מה לעשות כדי להצית את זה מחדש...עליי לציין ששניינו חוזרים בתשובה וביקשתי ממנו לשמור נגיעה בתור התחלה עד שירגיש לי נכון (כלומר ולא מהמקום שרוצה לרצות אותו).אגב האם כדאי לשתף את הצד השני שהפסקתי להמשך אליו ומפריע לי שהוא לא לארג' כפי שהייתי רוצה? לא ממש בא להכאיב לו...למה אני מתכוונת שלא נדיב, מבקשת ממני לשלם על הטיפ וכו'. לא קריטי. אני יודעת. אבל אני בדרך כלל מזמינה את הבן זוג להצגה למופעים או לארוחות וכו' כמחווה על כל מה שהוא עושה עבורי . וזה בא ממני בלי שיבקש ועושה בכיף ממש! אבל כשמבקשים ממני זה פשוט יורד לי מהצד השני...פשוט לא הספקתי לעשות לו גם את המחווה ....לסיכום שתי שאלות: איך מציתים את ההדלקות מחדש?והאם לשתף אותו בתחושתיי לגביו אם כן איך?

אולי יקרה,
אני תוהה אם את במקום הנכון בחייך. אם הפסקת להימשך אליו, וזה בשלב מוקדם כל כך, לא פשוט להצית זאת מחדש. זה עניין מאד אישי, מה שאומר שיש מי שיכול ויש מי שלא. מעשית, זה קודם כל אומר - שאת מחליטה להתמסר לו, ושההחלטה הזו תהיה מתוך מקום שהוא שלם רגשית. ואם את עומדת להתחתן עם גבר שאת לא נמשכת אליו, מן הראוי והצודק כלפיו, שיידע זאת.אבל אני תוהה על עניין אחר: את חוזרת בתשובה, אבל המנטליות שלך והנטיות הרגשיות שלך באופי הקשר הרגשי והמיני שאת רוצה, נשארו חילוניות, או אנושיות (קרי: ככלל האדם). אולי כדאי שתחשבי היטב על פילוסופיית החיים שאת רוצה לעצמך, ומדוע. כרגע, כפי שזה נראה, בתחום הרגשי והזוגי עשית רק דרך חלקית מאד אל החזרה בתשובה והאמונה, ואולי את לא באמת רוצה להשלים את כולה. ואולי לא כולה מתאימה לך. שזה בסדר, זה רק אומר שאת צריכה להיות יותר בררנית בבני זוג בתנאים המגבילים שבהם את בוררת אותם.לא התכוונתי בזה לומר שמשיכה לא קיימת אצל אנשים מאמינים אורתודוקסיים יותר. השאלה היא גם עניין של גישה דתית ואמונה, כי חזרה בתשובה יכולה להיות במסגרות דתיות שונות שרואות את הקשר הזוגי והמיני שלו אחרת. אבל באגפים היותר שמרניים, לפחות, קיימת הציפיה שהמשיכה תגיע אחר-כך (ובמסגרות אחרות, משיכה והידלקות הם כנראה אפילו לא חלק מהעניין הזוגי, אלא חובת קיום מצוות 'פרו ורבו' בלבד). אז חפשי את מה שמתאים לך, ואת האמונה והזוגיות שאת יכולה לקיים לאורך זמן.

תודה דר' חסון על התשובה!חשבתי המון על התהליך של חזרה בתשובה ואני שלמה עם מה שאני עושה רק לא יודעת איך להתנהל בדיוק.אני בן אדם מאוד יצרי , על הפגישה השלישית מסוגלת להתמזמז מבלי להכיר לעומק את האדם. וזה מפריע לי. פתאום אני רואה את עצמי עוברת בין הידים. נכון אני נהניתי אבל זה היה בסך הכל יצרי ולא רגשי. וגם הרוטינה הזאת לא הובילה אותי לשום מקום.אני מפרידה בין קשר רגשי לבין קשר מיני. אני מאמינה שקשר רגשי זה משהו יותר עמוק ומחבר מאשר קשר מיני שחולף עם הזמן. לכן חושבת שקודם צריך לבסס את הקשר הרגשי וכהשלמה לתת למיניות שבנו להתפרץ . העניין הוא שאיני יודעת איך מפתחים קשר רגשי. קרה לי בעבר שהיה לי קשר רגשי אבל הוא התבסס בעיקר על רע המיני, זו התקשורת היחידה שהייתה לנו שידענו להרגיש זה את זה באמצעות מגע, לא היה שיתוף ולא פתיחות.ואני תוהה מדוע אצלי המשיכה חלפה עם הנוכחי אולי משום לא נתתי ליצר המיני שבי להתבטא בזמן ולכן ירד החשק?? האם זה יכול להיות?לסיכום אשמח לשמוע האם אפשר לפתח קשר רגשי כל עוד אין משיכה? או שזה סתם בזבוז זמן?תודה :)אולי

אהלן, אני בחורה דתיה בשנות ה20+, וכל העניין של משיכה בין גבר לאישה קיים גם
במגזר שלנו, ויש לו מקום גם אצלינו. יכול להיות והגיוני שיש רבנים שיגידו שהמשיכה
זה פחות חשוב וכו׳ אבל גם יש לא מעט רבנים שיגידו שזה דבר טבעי ויש לו חלק חשוב
ובלתי נפרד מהזוגיות... מעצמי ומחברותיי שנמצאות בעיצומן של היכרויות וזוגיות-
המשיכה היא אכן חלק בלתי נפרד מהקשר...(אולי לא החלק העיקרי,אבל בלעדיו לא
ממשיכים הלאה, לרוב...) שיהיה בהצלחה!

אולי יקרה,
דווקא משום שאת יצרית, את עלולה למצוא את עצמך בקונפליקטים גם עם הדרך שבחרת בה. זה עלול ליצור קשיים נוספים והתחבטויות פנימיות, ואולי גם רגשי אשם - שאולי גם להם יש חלק בתהליך שאת עוברת. כאמור, גם זו אפשרות ונקודה למחשבה.נכון גם מה שכתבה למטה נועם, כי אחרי הכל, גם גברים ונשים דתיים הם בני אדם, והביולוגיה שלהם אינה שונה. העכבות, לפעמים, כן. העניין הוא שמעגלים שונים במגזר הדתי והחרדי מקבלים או לא מקבלים את הביולוגיה והצרכים המיניים שלנו באופן ערכי שונה, ולפעמים דוחים אותם. לכן, ההתאמה שלך והקונפליקטים שלך בתהליך החזרה בתשובה תלויים במידה רבה היכן ובאיזה מעגל דתי את נמצאת.ספציפית לשאלתך: יתכן שאת רואה את הדברים הפוך - אולי דווקא כשרגשותייך אינם יציבים, המשיכה שלך הולכת בעקבותיהם ולא להיפך. כך שכאשר את מפסיקה להתלהב קוגניטיבית/רגשית מגבר, כי למדת עליו משהו חדש שלא מסתדר לך ולא מתאים לך, את גם מפסיקה להימשך. וכאשר את חושבת שהוא נפלא, מה שקורה יותר בהתחלה כי את מאד אופטימית, אולי אפילו יותר מדי, ואת לכן גם מאד נמשכת אליו. לכן, אולי את צריכה להתייצב ברגשותייך קודם. ואולי גם לדעת על מה להסתכל בבן זוג, ולהתחיל את המבחנים שאת מעבירה אותו בהדרגה.אולי כדאי גם שתקראי שתי שיחות שלי עם נשים צעירות על התמסרות מוקדמת מדי, ובין היתר גם על כך שלפעמים נשים רואות במיניות אמצעי להשגת הגבר שהן רוצות, כדי לוודא שלא יפסידו אותו:להתמסר מהר מדי(1)להתמסר מהר מדי(2)