התנהגות חוזרת: מה לעשות?

שלום,
קראתי קצת בפורום לפני שכתבתי את ההודעה, ואני חייבת לציין שהתחברתי לתשובה שכתבת לרחלי כמה הודעות מתחתיי.אני בת 29, הוא בן 36. היינו ביחד שנה וחצי ונפרדנו לפני כחודש. הסיבה העיקרית לפרידה הייתה חוסר יציבות, בטח בראייה קדימה - רגע אחד הייתי כל עולמו, רגע אחר הוא התרחק כי הוא לא בטוח בקשר, רגע שלישי חזר באהבה גדולה וחוזר חלילה. לאורך כל התקופה הוא אמר שהוא לא בטוח שהוא בנוי לקשר רציני, עכשיו או בכלל, ובעיקר היו לו חששות גדולים בנוגע להורות. הצעתי לו טיפול - והוא סירב. לפני כחודש נשברתי ונפרדתי ממנו. ביקשתי שלא ייצור איתי שום קשר ושנמשיך כל אחד לדרכו. יצויין שאנחנו נפגשים פעם בשבוע בישיבת צוות במקום ששנינו מתנדבים בו, ביקשתי שגם שם נשתדל להתנהג כזרים.בהתחלה הוא אכן כיבד את הבקשה שלי, אך לאט לאט הוא התחיל לכופף את החוקים. שולח לי הודעה שהאחיינית שלו שאלה עליי, שולח הודעה אחרת שיש בטלוויזיה תכנית שתעניין אותי... תמיד בצירוף "סליחה על ההפרעה" מנומס. בישיבת הצוות הראשונה אחרי הפרידה הוא אכן התרחק - בהבאות הוא כבר ניסה לשבת יותר ויותר קרוב. באחרונה נשאר איתי לסמול טוק קצר וליווה אותי לאוטו.אני רואה כאן שתי אפשרויות: אפשרות אחת (והסבירה יותר?) היא שהוא מתגעגע, ולכן הוא מנסה להתקרב אבל בלי כוונות לחזור לקשר רומנטי, בטח שלא לקשר רציני. במקרה כזה - אין לי עניין בכך. אפשרות אחרת (והסבירה פחות?) היא שהפרידה "הזיזה" אצלו משהו (זו הפעם הראשונה שאני יזמתי נתק ממנו, או שבכלל הראיתי סימני התרחקות), והוא מנסה לגשש בצעדים מדודים. במקרה כזה - אני חושבת שארצה לחזור.אני מניחה שהצעד ההגיוני היה לדבר איתו על זה, או לפחות לבקש שיפסיק ולראות מה קורה. אבל אני יודעת ששיחה כזו תלחיץ אותו ותרחיק אותו, ולכן אם יש איזשהו סיכוי שהוא אכן מנסה לגשש דרכו חזרה - אהרוס את זה. ואני לא רוצה להרוס. מצד שני, אני מפחדת שאני (שוב!) מכניסה את עצמי לאשליות שמשהו ישתנה, וזה מכניס אותי למתח. והרי כדי להפסיק עם המתח והאשליות האלה נפרדתי ממנו מלכתחילה...כלומר, מצד אחד בוער בי להשאיר אותו מאחור ולהמשיך הלאה. מצד שני, כל עוד הוא מאותת שאולי יש עוד איזשהו סיכוי, אני לא רוצה לפספס אותו... הוא אכן מאסטר במסרים כפולים.אז מה עכשיו? איך אני יכולה מצד אחד לא לחיות באשליות, ומצד שני לא להרוס אם אכן יש כאן רצון אמיתי לשינוי?ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אני לא לחלוטין שלמה עם הפרידה, והגעגועים רבים, רבים...

תמר יקרה,
נראה שאת מבינה היטב את המצב ואת האפשרויות, ואפילו מעריכה אותן נכון - כולל האפשרות הלא גבוהה, לפי הערכתך, שאת מכניסה עצמך לאשליות שמשהו ישתנה, כאשר יש סיכוי טוב שמתישהו, כאשר יהיה לו קצת רע מסיבה שקשורה אליך או שלא, הוא יחזור לסורו. ד"ר פיל נהג לומרFuture behavior is past behavior, או: מה שהיה הוא שיהיה. זה לא תמיד נכון, אבל ככל שהיו יותר חזרות על אותו דגם התנהגות, סביר יותר שזה יחזור. חוסר הבהירות הזה גורם לך להסס. טבעי שאת מהססת, וטבעי שאת נזהרת. זו בדיוק הסיבה שבגללה מסרים כפולים עובדים, כי בצד הזהירות קיימת גם התקווה למשהו טוב. אני אפילו מבין את החשש שלך שתהרסי את זה אם תנסי לגשש, בגלל חוסר הביטחון. ויודעת מה? אם נניח שאת רוצה להמר שוב בכל זאת, אני לא בטוח שגישוש הוא הדבר הנכון. אולי הדבר הנכון הוא פשוט להציב את הצורך שלך כעובדה. כלומר, למצוא את הזמן לומר בנחת ובשקט, כבר בהתחלה - שהצורך שלך הוא להיות במקום בטוח ולא מהסס. ושאת נכנסת לסיפור הזה מתוך ההנחה שזה מקום בטוח, שלא יפגע בך. מתוך הנחה שזה כך, מבלי לבקש אישור. זה לבד יכניס אותו למקום שבו הוא מבין שאם זה יהיה אחרת, הוא לא יהיה בסדר, כי הוא נתן אישור שבשתיקה. זה לא מקום נוח למאסטר במסרים כפולים, כי את אומרת לו באופן ברור מספיק מהו המסר שאת מבינה. ונותנת לו צ'אנס לומר משהו אחר אם הוא חושב משהו אחר, אבל שהוא יצטרך לומר זאת מיוזמתו. לדעתי, אם הוא ממשיך להסס בינו לבינו, אזי יותר פעמים מאשר לא זה יביא אותו להביע את ההיסוס הזה בתוך כמה ימים. מצד שני, זה לא ייתן לך יותר ביטחון, ואולי גם לא פחות, מאשר אם תלחצי עליו והוא יגיד כן, אני רוצה. זה פשוט יביא את היסוס הבא, אם וכאשר יגיע, יותר מהר. ואולי גם זה משהו. ושוב - קיימת האופציה לטיפול משותף, שאולי הוא יסכים אם הוא יחשוב שהוא רוצה, אבל מבין שאולי יש לו בעיה עם טלטלות והיסוסים וחוסר ביטחון בקבלת החלטות.