זכרונות ואובססיה: מה לעשות?

בעבר הרחוק הייתי מאוהב במישהי. היא לא רצתה קשר רומנטי איתי.לפני כמה שנים אותה אישה נהרגה בתאונת דרכים.אני עדיין מאוהב בה גם עכשיו - כשהיא מתה.זה נשמע מוזר - אבל זאת האמת.אני מפנטז כמה נהדר היה אם היינו ביחד, ולפעמים אני מדמיין אותה ומאונן,וכל זה כאשר היא מתה כבר שנים.זאת התנהגות לא רציונלית שלי.אתה חושב שהתחלתי להשתגע?.מה אתה מציע לי לעשות עם זה?.איך אתה מבין את זה?.ככל הידוע לי, אני שפוי לגמרי. ובכל זאת אני מאוהב באישה מתה, שגם בחייהלא רצתה קשר רומנטי איתי.זה מוזר ומטריד אותי.

אלמוני יקר,
נדמה לי שאם אותה אחת שהתאהבת בה היתה עדיין בחיים, אבל נשואה באושר אי שם בחו"ל מבלי שיש לך או תהיה לך דרך ליצור איתה קשר, היית מרגיש יותר טוב, למרות שמבחינת הקשר של איתה המצב הוא זהה. אתה לא חי אותה, ולא חי איתה, ולא מפנטז אותה אלא את הזכרונות שלך איתה כאשה חיה, נושמת ומינית. זה לא הופך אותך לנרקופיל, כך שאין סיבה שתחשוש מכך שאתה לא בסדר, יותר מאשר היית מפנטז על וויטני יוסטון, נגיד, או על גרטה גרבו בצעירותה.השאלה היא רק עד כמה זה מטריד אותך שאתה עושה זאת. והשאה החשובה עוד יותר היא אם הזכרונות שלך ממנה מפריעים לך לחיות, להתאהב ולהמשיך את חייך. אם אתה יכול לקחת זאת בפרופורציה, ולומר לעצמך שאתה בסדר, מה שאולי ישחרר במשהו את המחשבות הללו כאובססיה, ולתת לזה לחלוף בהדרגה, אז יופי. ואם לא – אז אולי כדאי שתלך לטיפול, כי חשוב שחייך ימשיכו גם כשהם לאחר הפגיעה של הדחייה, וגם לאחר האבל על מותה. תן למה שכתבתי לשקוע אצלך, והחלט לאחר זמן מה מה הכי נכון לך לעשות, אם בכלל.