זוגיות: תינוק מול גבר - מה עושים?

שלום
לך
. אני סטודנט מצליח בן 24, עובד, מתפרנס ומדבר יום יום עם עשרות אנשים. אני בזוגיות במשך שנה וחצי, זוגיות מהממת. ותמיד הרגשתי חופשי עם בת הזוג שלי. לאט לאט התחלנו להתחבק ולהיות יותר חופשיים והתחלתי לדבר אליה כמו תינוק, להכניס את הראש מתחת לחולצה שלה, להתחכך בה ולחפש צומי עם קולות של תינוק. וזה כמובן נהיה הרגל מטורף והיא אמרה עד כאן אז ממש ניסיתי חזק להוריד את זה. והורדתי. אבל מה שנשאר היום זה בעיקר פרצופי "תינוק כועס" שאני עושה לה, ואנחנו עושים את זה אחד לשני וצוחקים. אבל לפעמים אני אומר לה "אני רוצה חיבוקי", או מדבר אליה בלשון זכר "רוצה שאתה תבוא אלי" עם פרצוף עצוב.
מה אתה אומר? למה אני לא מצליח להיפטר מזה? זה עושה לי ממש טוב כשהיא "מחתלת" אותי כשאנחנו לבד, ממש מדגדג לי בשפתיים. היא טוענת שאף בחורה בעולם לא תוכל לסבול אותי ושאני הבעייתי. אני טוען שאני עשיתי המון מאמץ כדי למגר את עיקר הבעיה, ושהיא צריכה לבוא גם לקראתי ולהבין שאין שום דבר שגוי בפוצי מוצי ובגבר שרוצה יחס.

הצילו יקר,
בוא ונגיד שאתה מוצץ אצבע, וזה לא עושה לה את זה. אמנם מדגדג לך למצוץ את האצבע (קרי: לנהוג באופן 'תינוק' גם לפי הגדרתך), אבל בדיוק באותו אופן שלך מציצת האצבע היא משמעותית רגשית, כך לה 'מציצת האצבע' שלך גורמת לדחייה, כי בעיניה, ובעולם הרגשי שלה, היא מרגישה צורך בבן זוג גברי שיגן עליה, ללא סממנים ילדותיים.כך שהצרכים שלכם מנוגדים. היית רוצה שהיא תקבל את הצרכים שלה, היא רוצה שתקבל את הצרכים שלה ו'תתבגר' או תצא מהפטיש הזה שיש לך, כי הוא פוגם ביכולת שלה להעריך אותך כגבר וכבן זוג. קשה לך, כי זה מנוגד לצרכים שלך, ולהיפך – גם לה קשה. ואז אתה אומר: אז אולי נחלוק. חלק אני וחלק את. וזה לא תמיד פשוט.אני חושב שכדאי שתלכו לטיפול זוגי, שבו תדברו על הצרכים שלכם ותלמדו לראות אותם, ואולי גם לפחד מהם פחות. זה ייקח זמן, כי אף אחד מכם לא רוצה להרגיש 'נכנע' לצד השני ולהישאר לא מרוצה, מה שעלול לקרות בהחלטה מהירה. לכן חשוב הזמן, להערכתי מספר חודשים עד חצי שנה, אולי מעט יותר, עד ששניכם תרגישו שלמים עם שיווי המשקל שהגעתם אליו ועם הויתור מצד אחד וההתגברות על החרדות מצד שני. זה זמן, זה משאבים, אבל זה נראה לי חשוב. אלא אם תחליט מראש שאתה יודע לוותר, ושתצליח להתגבר על הצורך הזה ולשנות הרגלים בתוך חודשיים שלושה, אולי בכוח בהתחלה, אבל להתמיד בהמשך עד שזה יחלוף לגמרי. גם זה אפשרי, ותלוי בהחלטה שלך. אם לא, אני מציע טיפול זוגי.