יחסים כוחניים: מה באמת רוצים?

שלום
אני בת 30, הוא בן 29. עשר שנים בזוגיות.. כבר ציפיתי שנתחתן בשלב הזה.. כל פעם ראיתי את זה מגיע. הוא מדבר על זה גם הרבה, על עתיד משותף, ילדים.. ועדיין משהו עוצר אותו. הוא העלה בפניי שהוא סבור שיש לי הפרעות אכילה ושאני צריכה עזרה מקצועית ושהוא מוכן לעשות ככל הנדרש, אך אינו עושה כך בפועל, אינו ממשיך לדבר על הנושא או מנסה לעזור. מעבר לכך העלה פה ושם דברים המפריעים לו אך בסך הכל נראה מאושר, מרעיף אהבה וחום.. כאשר נושא החתונה עלה שוב בימים האחרונים, מהצד שלי לרגל יום ההולדת שלי שחשבתי שתוביל להצעה, בעצם טוען שאינו מאושר כי דברים מפריעים לו אך הוא אינו משתף בהם והוא יודע שזו בעיה שלו כי כך לא אדע לעולם מה הוא מצפה שאתקן. גם לי לא מאוד טוב, זה נראה שהוא מאוד ממוקד בדברים חיצוניים כמו המשפחה שלו ופחות בלעבוד פה על הדברים. אך מצד שני, מדבר על עתיד משותף. מה שיצר אצלי מצב מאוד מבלבל, לרגעים הרגשתי הכי בטוחה בעולם ונאהבת ולרגעים הכי חסרת בטחון.. לאחר שהתיעץ עם הפסיכולוגית שלו הבין שעליו להיות אקטיבי יותר ומשתף במה שעל ליבו.. אני כן מקווה שזה ייצר שינוי אחרי תקופה ארוכה של תקיעות, ואני אכן פתוחה לשינוי ולעבודה על הקשר וכך גם היה לאורך הזמן, דיברתי ותיקשרתי אך הוא שידר שהכל טוב. אך מפחדת להמשיך לבזבז עליו זמן כי החרדות מהגיל מאוד דומיננטיות אצלי.. מה דעתך?

ליאור יקרה,
היו לי כמה וכמה זוגות בשלב שלכם. אני מבין את הדינמיקה ואת החרדות.הרשי לי רק לשים את הדברים שהוא אמר לך בפרופורציה, אני מניח שכאשר הוא אומר לך שהוא חושב שיש לך הפרעות אכילה, הוא מתכוון לכך שאת עולה במשקל, ולא מצליחה לעצור את זה או לרדת, גם אם את אומרת שאת רוצה. לכאורה – אם כוח הרצון שלך לא מספיק חזק, את צריכה טיפול. זה לא אומר, אגב, במאמר מוסגר, שיש לך הפרעות אכילה, אבל הכותרת הזו מאפשרת לו לומר לך: לכי לטיפול, כדי שנשיג ביחדאת מה שאני רוצה.יתכן שאת רוצה רק לרצות אותו. יתכן שאת באמת חושבת שהיית רוצה לרדת במשקל, בשבילך ולא רק בשבילו, וקשה לך. בהנחה שאת רוצה, בשבילו או בשבילך, כדאי להבין מהיכן ההתנגדות מגיעה. האם זה רק כי את מרגישה מאוכזבת מכך שהוא לא אוהב אותך 'כפי שאת', ומנסה להשפיע על איך שאת נראית? שעכשיו זה משקל, אחר כך אולי ניתוחים/הסרת שיער ועוד בעניינים שקשורים לגיל? – והיכן הגבול? אני יכול להבין את ההתנגדות הנובעת מזה. ואולי זה בגלל שזה מאמץ ממושך, ואת מיואשת מהיכולת שלך לעשות אותו לאורך זמן, בלי קשר אל בן זוגך.לכן,השאלה הראשונית הקשורה לזה היא – מה את רוצה לעצמך?והשאלה השניה – נראה שהתהליך הזה הוביל ליחסים קצת כוחניים. כי את רוצה נישואים, גיל 30, עשר שנים ביחד זה המון זמן, והיחסים לאן? מה את עושה? ראית את עצמך 'מסודרת בחיים', והאם הוא משתמש בזה כדי להשיג הישגים לעצמו? אולי עבורך? מה קורה?אלא אם כל הדיון בעניין המשקל לא קשור לזה בכלל. ואולי קצת, אבל בעיקר קשור לעניינים אחרים, כמו החרדות שלו למחוייבות, ולהבנה שהחיים ישתנו – א. כי חלומות על אפשרויות בחירה ייעלמו – גם אם אף פעפ לא באמת התכוון לממש אותם. ב. כי זה אומר שעכשיו, או בקרוב מאד, תחליטו להביא ילד, ותם פרק, ומתחיל פרק שהוא מעולם לא באמת הצליח לדמיין את עצמו בתוכו.אני לא יודע מה משלוש האפשרויות נכון (הראשונה – זה הדיון הראשון, הצורך שלו להביא אותך להיות יותר מושכת בעיניו, אם זה כך, או למושכת יותר בעיני אחרים, ולכן להפוך אותו למצליח יותר בעיני הסביבה).העובדה שהוא משתף אותך יותר עכשיו היא טובה מצד אחד. כי אתם מדברים. מצד שני, נראה לי שהשיתוף הזה הופך לשוט כנגדך, וזה מפחיד אותך. מה יקרה אם לא תרזי? ועוד צד בזה הוא שעצם העובדה שאתם מדברים על זה, יוצרת אצלו מחוייבות לעמוד במילה שלו, כלומר, שזה חשוב לו מאד, אולי יותר ממה שזה באמת. ולכן, זה קצת מערער את מה שיש לכם. אז חשוב לדבר, אבל חשוב גם לדעת היכן אתם נמצאים.זה טוב שהוא הלך לטיפול. אני לא יודע אם גם את הלכת. יש סיכוי שזה יעזור לו להקטין את הפחדים שלו ממחוייבות. אבל זה גם סיכון מסויים, כי זה עלול להציף דברים באופן יותר בוטה ובולט משהוא באמת התכוון להם, ואולי הוא יקבל יותר לגיטימציה להרגיש כך. לכן, אני חושב שאולי נכון יותר ללכת לטיפול זוגי, שבו הזוגיות שלכם בבדיקה, ולא הצרכים האישיים, האגואיסטיים יותר, שלפעמים יובילו אתכם למסקנה, ולפעמים באופן מוטעה, כי לשיחות ולמסלול רעיוני יש דינמיקה משלהם – כאילו זה באמת מה שאתם רוצים.זוגות רבים חוששים מלהתחיל טיפול זוגי עוד לפני הנישואים, כי 'אם זה לא טוב, למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?', אבל נשארים ביחד מבלי לטפל בקשיים. כתבתי על זה מאמר שלם. אנא קראי אותו:טיפול זוגי לזוגות צעירים.את מוזמנת גם לאפשרות שלשיחה טלפונית של שעה, שאולי תעזור לך לקבל כיוון להמשך הדרך, טיפולית, או עם עצמך.

היי אורן
תודה על המענה המהיר והיעיל. הייתי צריכה לחדד שהםרעת האכילה עליה מדובר היא דווקא בכיוון ההפוך- אכילה מועטה מדי, לא מסודרת, לא מגוונת.. זה מה שהוא מרגיש.. והוא דיבר איתי על זה רק לפני חצי שנה ולאחר שאביו והפסיכולוגית שלו אמרו בפניו שהם חושבים שזה מצבי.. כמובן שמאוד נפגעתי מהאופן בו הציג את הבעיה, מכך שאחרים מעורבים וגם שעד אז חתונה וילדים דוברו כעניין של אוטוטו.. אך הסכמתי לסלוח ולהתגייס לשינוי או הקשבה לכך שיש לי בעיה, אך כאמור הוא אינו עושה צעד אקטיבי בנושא או מנסה לעזור למרות שזו הבעיה העיקרית שמפריעה לו להתחתן.. אז למעשה נשארתי במבוי סתום.. כי הוא פסיבי ולמעשה במקום להתמודד, בחר לברוח ופחות לדבר על הדברים הוא מה הוא מצפה מהזוגיות.

ליאור יקרה,
כן. זה משנה את התמונה, לפחות מבחינת המניעים האישיים של כל אחד מכם, אבל עדיין משאיר את השאלה – מה את רוצה?ההגדרה אותך כאשה עם 'הפרעות אכילה' היא בעייתית. לא הוא, ולא אבא שלו וגם לא הפסיכולוגית שלו מוסמכים להגדיר אותך כאשה עם הפרעת אכילה. יתכן שזה נכון, ויתכן שלא, אבל אף אחד מהם, כולל הפסיכולוגית שלו, אינם במצב שיודע לקבוע זאת. אבל שניהם לגמרי במצב שבו הם רוצים, ושזה נדרש מהם, להביע אמפתיה ותמיכה בבן זוגך, או לפחות להיות מוכנים לראות את הדברים בדרכו, עם או בלי הסתייגויות.ועוד, בעניין מה שבן זוגך אומר על הפסיכולוגית שלו: ראיתי כבר בעבר שאנשים מביאים ציטוטים של הפסיכולוגים שלהם על בני הזוג, באופן מדוייק או, בדרך כלל, באופן מוטה או מסולף, מתוך מטרה להצדיק את עצמם, ולפעמים כדי "להוכיח" את צדקתם. אני לא אומר שבן זוגך עושה זאת, אבל יש לו דעה ברורה, ויתכן שגם בלי כוונת זדון הוא מנסה להועיל לך, בדרכו – והשאלה היא האם זה מועיל לך בדרכך.לכן אני חוזר לשאלה – מה את רוצה? האם קיימת סכנה בריאותית? האם יש לעובדה שאת אוכלת מעט ולא באופן סדיר, ואולי גם לא מגוון השפעה על מצבי הרוח שלך? האם קיימות בעיות הורמונליות? מה אומר רופא המשפחה שלך?בדקי את הדברים האלה קודם כל. כי יתכן שבן זוגך נמשך לנשים מלאות יותר, וזו נקודת המבט העיקרית שלו, ויתכן שהוא לגמרי רוצה את טובתך, ואו שהוא רואה משהו שאת, מבפנים, מתוך זה שאת חיה עם עצמך כך זמן רב, לא רואה, או שהוא עם חרדות וחושש לבריאותך, או שמא לא תעמדי בתנאי ההריון, ואולי מישהו אמר לו משהו, שנשמע לו הגיוני, ומכאן החרדות שלו.לכן, כדאי לך גם לדעת. אלו הן שאלות שכדאי לך לבדוק בריאותית, עם הרופא שלך, אולי אפילו עם הגניקולוג שלך, כי הוא יוכל לכוון אותך גם לשאלות הקשורות להריון, ואולי אפילו מצבך ההורמונלי.והדבר השני – השיחה הפתוחה ביניכם. נראה ששניכם מאד טעונים בעניין הזה, או אולי חרדים בעניין הזה, ומתקשים לדבר עליה באופן פתוח ונקי מהחרדות ומהחששות – על החרדות, על המצב הבריאותי, ועל השליטה בני הדברים האלה וזה בזה. לכן שב להצעה שלי: לעבוד על הדברים האלה ביחד, ולא בנפרד.