זוגיות צעירה: תלות ושינויים

אני בחורה בת 19 אשר נמצאת במערכת יחסים קבועה עם בן זוגי בן ה- 20 מזה שנתיים.מדובר בקשר הרציני הראשון שלי והדבר מתקיים גם לגבי חברי, אנחנו חברים מהתיכון ולפני שהיינו בני זוג היינו החברים הכי טובים בביה"ס, למדנו ביחד באותה כיתה , אנחנו גרים באותה עיר ומתראים כל יום. עברנו יחד את הנשיקה הראשונה שלנו, הקירבה, האינטימיות שלעולם לא חשתי בעבר , לראשונה חוויתי את אותם הרגעים הראשונים היפים איתו.אנחנו אנשים מאוד פשוטים והמריבות ביננו התחילו כאשר לראשונה חברי נכנס למקום עבודה. מאז שהוא נכנס למקום העבודה לפני כחצי שנה, האופי שלו השתנה וזה בא לידי ביטוי בהתנשאות כלפיי , "התנפחות" של האגו שלו, דבר שמאוד פוגע בי! בילדותו הוא לא קיבל אהבה וחום מהמשפחה ואת הדברים האלה הוא מצא אצלי ואצל משפחתי שקיבלה אותו אלינו ב"זרועות פתוחות", הוא התנהג בכבוד אלינו וכעת מתייחס בזילזול.אני מבינה שפתאום הוא רואה מגוון רחב של אנשים שעימם הוא עובד , לקוחות שונים ומבלה שעות רבות איתם, אותם שעות שהיה מבלה איתי ועכשיו הדבר חסר לי מאוד. אני מאוד אוהבת אותו אבל אני יודעת שלא מגיע שיתייחסו אליי בזילזול. אני מנסה תמיד להיות בסדר, אני יודעת שאני לא תמימה וגם אני יודעת לפגוע ולהעיר הערות. אבל אני גם יודעת לבקש סליחה כשצריך. אני מאוד מתוסכלת מהמצב ולפעמים חושבת שמגיע לי בחור טוב יותר, אבל מה לעשות אם אוהבים מישהו כל כך גם כאשר נפגעים! אשמח לקבל קצת חוות דעת / עצה.שבת שלום סיון

סיון יקרה,
את בת 19, הוא בן 20, לשניכם צריך להיות מה לעשות מעבר ללהיות ביחד. אם אתם לא בצבא, הרי אתם בגיל שבו אתם צריכים לדאוג לפיתוח אישי ולמקצוע לעתיד. איכשהו את רואה את השעות של העבודה שלו (את כותבת שהוא מבלה איתם שעות רבות, שקודם היה מבלה איתך וזה חסר לך) שהן על חשבונך. אז אם כך אכן המצב, כדאי שתפנימי שהוא לא יוכל להיות איתך 24 שעות ביממה. ואם אין לך מה לעשות בזמן הזה, כדאי שתמצאי. אני לא יודע אם זה המצב, אבל אם זה המצב, אולי הזלזול שלו נובע מהתלות שאת יוצרת בו. אם תהפכי להיות פחות תלויה בו, בהחלט יכול להיות שהוא יזלזל בך פחות.ואולי הוא באמת פשוט שינה את דעותיו ועמדותיו בעקבות קשרים אחרים שהוא יוצר. זה קורה בקלות רבה יותר לאנשים צעירים. ואם זה המצב, אז גם אם זה כואב, כדאי לך להיות רק במקום שהוא כדאי לך, ולא להיות במקום שהוא מזיק לך.

בנוגע לתשובתך, אז כן אני באמת חשה תלות מסויימת בבן זוגי ויודעת טוב מאוד שזה מאוד מזיק לי, אני בחורה בת 19 ולעיתים מתנהגת בחוסר בגרות במערכת הזוגית וזה בעיקר נובע מחוסר ניסיון!. אני בחורה מאוד אינטלגנטית ופחות או יותר יודעת מה אני באמת רוצה לעשות בחיים (המשכתי ללמוד אחרי י"ב). אומנם אני לא התגייסתי (ואני מתחרטת על כך משום שזאת הייתה החלטתי) וחברי במסלול עתודה ומתגייס בעוד כ- חודשיים, אני מודעת לעובדה שזהו שינוי מאוד קיצוני עבורנו כבני זוג, ואת האמת אני מאוד פוחדת מה הלאה, איך העובדה שנהיה כל כך רחוקים זה מזה תשפיע עליי. המשפחה אומרת שברגע שאני אעסיק את עצמי , אני אהיה פחות שקועה במחשבות.המצב די מתסכל עבורי אבל אני יודעת שמדובר רק בעניין של זמן .כיצד לפעול כעת ? מה הלאה? חוץ מלהיות פחות תלוייה בו ולהפגין עצמאות.

סיון יקרה,
זה לא להפגין יותר עצמאות, אלא ללמודלהיותעצמאית. זה לא להעסיק את עצמך, אלאלמצוא ענייןבדברים אחרים. הפחדים והחרדות שלך ברורים, סיון, אבל מכיוון שאת לא יכולה לשנות את המצב, את צריכה להבין שהדרך היחידה שלך לאושר היא לבנות את הפיסות החסרות של האושר שייגרעו ממך (בשל כך שהוא ייעדר למשכי זמן ארוכים ממה שאת רגילה), דרכך, ודרך העיסוקים ותחומי העניין שלך.