התמודדות עם סבתא מניקה: מה לעשות?

שלום
!יש לי בעיה..מראש מצטערת על האורך אבל זה באמת תמצות של התמצותאני אמא(כבר לא כ"כ טריה ) לבת שנה כמעט..ונשואה מזה שנתיים לבעל מקסים!הבעיה היא משפחתו..בעיקר אמו..אני יודעת שהפתיח נשמע מאוד מוכר..אבל אני חושבת שיש לי בעיה של ממש איתהבזמן שהיינו חברים גרנו אצלם והיא הייתה זורקת היערות קשות כמו שהיא מאכילה עוד פה וכד'(למרות שעשיתי קניות כח חודש כ 1000!!! שח)..זה לא העניין העניין הוא שמאז ..אני ממש לא סובלת אותהלדעתי ההתנהגות שלה היא כמו של ילדה קטנה שאוהבת להיות טיפוס הקורבן..לגבי כל! הסובבים אותה..ברגע שהודענו על הריון היא נכנסה לאקסטזה שהיא תגדל את הילד וברגע שאמרתי לה שאני אהיה איתה בבית ..היא התעצבנה.עלי!היו לה תוכניות לטפל בו (לפי דעתי בגלל שהיא לא גדלה את ילדה, אלא אימה)מאז הלידה מצאתי את עצמי בהתקפיי חרדה כל פעם שאני הולכת אליהם..התקפים שחזרו בגל הסיטואציה הזו..(הגעתי גם להקאות של ממש ולרעידות בכל הגוף)אני לא אוהבת שהיא מחזיקה את בתי..אני לא אוהבת אותה..אני כ"כ מנסה לעבוד על עצמי אבל היא נכנסת לי לחיים!אם היא לא מחזיקה את הילדה מספיק (והיא רוצה כל הזמן להחזיקה) אפילו שהילדה רוצה לרדת לה מהידיים היא תופסת אותה בכח היא עושה פרצופים לבעלי ובוכה לאחים שלו- איך אני אסמוך עליה, היא רוצה את הכל בשבילה.אחיו שנולדה לו בת כחודשיים אחרינו מנסה לרצות אותה והיא מחזיקה את ביתו כל הזמן (זה הגיע למצב שהבת בוכה רוצה לאמא שלה) והיא מתעלמתוממני היא עושה "אמא משוגעת" ה מה שאני שומעת מסביב כל הזמן וזה פוגע בי כי איני אמא משוגעת זה שאני דואגת לבתי הופך אותי לאחת כזוחמותי רואה ומחזיקה את בתי יותר מאמא שלי..בגלל אפליה מתקנת כביכול ורק היא מתלוננת..בנוסף לגיסתי יש (לעניות דעתי כמובן) דכאון ואפטיה של אחרי לידה..ולאף אחד לא אכפת..גם לא לבעל העיקר שהאמא תהיה מרוצה.ותחזיק ותחתל ותטפל בתינוקתזה מוגזם זה מגיע למצב של ממש התעללות בילדה מעירים אותה משינה כדי שיראו אותה (שהם יכולים גם כשתקום) שום דבר לא בוערמשהו שאני לא מסכימה! לגבי הקטנה שלי..וזה הופכני ללא בסדר????בקיצור יש לה אובססיה..ואני רע לי ממנה בלשון המעטה..אני יכולה לתאר המון סיטואציות כמו שהיא כיוונה את הציצי שלה לפיה של בתי..ואחר הם אמרו שזה נהוג להניק.הסבתא את הנכדים והאמא את האחיינים וכד'....והיא אמרה לגיסתי שתביא לי את ביתה להניק שהיא לא נמצאת..(ובגלל זה אני לא רוצה להשאיר את בתי אצלם לבד) ומה שקורה אני גם לא יכולה לנהוג איפה ואיפה ולהשאיר את בתי אצל הורי.כשאני לא רוצה אצל הוריו של בעלי..ואני מבינה את בעלי אני פשוט נבושה לספר לו את כל! תחושותי הוא יודע בגדול אבל את עניין ההנקה אינו יודע למרות שכמה מקרים ודיבורים קרו ממש לידו...מה שקורה שאני נמנעת מלצאת לבד עם בעלי בגלל החוסר אמון להשאיר אותה איתםאני לא סומכת עליה היא מגעילה אותי!!!מה עושים? איך מתקדמים מפה..הייתי אצל פסיכולוגית שהזמינה את בעלי לשיחה פעםן אחת לדבר על הנושא הזה וזה נגמר...לא טוב בכלל..הוא נאטם!אני ממש בבעיה!כל חיי סובבים סביי האשה הזו..קשה קשה קשה לי!!אני יכולה למלא את הדף בתחושתי הקשותאחסוך ממך את זה..אבל אני במת בדיכאון בשבוע שאנחנו אצם או שהם באיםמיותר לציין שהריבים היחידים של בעלי ושלי זה בגלל אימו.שוב כ"כ קשה ליאודה לתשובתך, תודה

ל יקרה,
מסתבר שבחברות מסויימות יש מנהג הנקה של סבתות. למי שלא רגיל, זה נשמע די פתטי ומזעזע, אבל לא למי שגדל עם זה. אלא שאת האמא של הבת שלך, ואת היא זו שצריכה לחיות עם זה בשלום, ואת לא צריכה להשלים עם משהו שבאמת אינו מתאים לך. גם האובססיה שלה, שאת מתארת, להיות אמא מחדש, יכולה להפריע לך, ובסטנדרטים של החברה שלנו, זה נשמע מובן והגיוני לחלוטין. אבל לא ברור לי למה את לא מספרת לבעלך את הכל. האם בגלל שאת חוששת מתגובות חריפות שלו?חבל שהטיפול אצל הפסיכולוגית לא נמשך, אבל את יכולה להמשיך את הטיפול גם לבד, כדי להתחזק, ולקבל כלים להתמודד קודם כל עם בן זוגך. נראה לי שכרגע דווקא הוא הבעיה העיקרית שלך, כי את קודם כל לא מסוגלת להתמודד איתו. לו היית מסוגלת לעשות את זה, הוא היה עוזר לך בעניין אמא שלו.

תודה על המענה..אבל איך להתמודד איתואני אישה אסרטיבית (איני מאותן נשים כנועות )אך בגלל היותי בת להורים גרושים אני מפחדת שזה מה שיקרה לנו..אני מאוד אוהבת את בעלי ובעלי אותי אך אני מפחדת שעוצמות תחושותי לגבי משפחתו פשוט יצרו פיצוץבמיוחד שאחיו יוצר את הדבר שאימו רצתה כל הזמן (לגדל את הילדם של הילדים שלה)אני נמצאת במצב שאני בלחץ מתמיד היא אישה שמחפשת פתחיםואם נותנים לה אצבע היא רוצה את כל היד..אני שבורה , לחוצה וחרדה מכל מפגש איתה..הפתרון הוא רק עם הבעל?זה לךא אמור להסתדר יותר?אני לא יוצאת לבד עם בעלי רק מהפחד להכנס לוויכוח מי ישמור על הילדה.