זוגיות פרק ב': סבלנות וגישור

הייאני גרושה מזה חמש שנים. בקשר רומנטי כשנתיים [ עם הפסקה של שמונה חודשים באמצע] עם גבר נשוי.יש לו ילד קטן ותינוקת.לפני יותר מחצי שנה החל לדבר על כך שרוצה לעזוב את הבית . טוען שמזה זמן רב, מאוד לא טוב לו בבית, אין כל זוגיות מזה זמן רב.שרוצה להתגרש ללא קשר אליי אך אני כנראה מהווה זרז לכך.מדבר על כך שאני אהבת חייו. על כך שהוא רוצה להיות עימי עד סוף ימיו.אנו מדברים הרבה על האהבה הייחודית שלנו. על איך ייראו חיינו כשיעזוב את הבית.על איזה מדהים זה שמצאנו זה את זו.על זה שרוצה כמה חודשים לאחר הגרושים להכיר לי את הבן שלו ולאחר כמה חודשים לגור יחד.מדברים על היכן נגור. איך זה יהיה. ממש בפרוט.לפני כ 3 חודשים העלה את נושא הגרושין בבית וקיימת הסכמה גם מהצד השני, לדבריו.לפני החגים שיתף לראשונה את אחיו על כך שיש לו קשר עימי ורוצה להיות איתי.רק אחיו יודע עליי.הוא ביקש ממנה ללכת לגישור יחד ולסיים את ההליך כמה שיותר מהר.העלה בפניה לפני כ 3 שבועות שמות של שני מגשרים. לפני שבוע היא באה עם שם של מגשר שלה והוא הסכים ללכת למי שהעלתה.אומר לי שבינואר רוצה לעזוב את הבית.אבל משום מה הם לא קובעים פגישה עם המגשר.אני מעלה את הנושא מדי פעם אך לא רוצה ללחוץ. מצד שני אני מרגישה שזה איזשהו פיל הנמצא בחדר שלא מדברים עליו. זה מציק לי.האם זה הגיוני שהם לא מזיזים דברים? האם זה באמת יכול לקחת זמן עד שמניעים את התהליך ? הצגתי בפניו את תחושתי , בשבוע שעבר, שאני מרגישה שעצם זה שהוא לא קובע פגישה מצביע על כך שאולי לא ככ נורא בבית, ואני בתמונה. ונוח לו ככה. ושהוא כלל לא יעזוב את הבית ואינו רוצה כנראה לעזוב את הבית. אמרתי זאת לא בכעס אלא ברוגע.הוא טען שהוא באמת רוצה לעזוב את הבית ושהוא יבקש ממנה לקבוע את הפגישה עם המגשר[לא ברור לי מדוע הוא לא עושה זאת]איני רוצה להיות במצב בו אני מציבה אולטימטום. אני רוצה , מחד, להבין אותו ולתת לו מרחב אך מאידך איני רוצה להיות תחת איזושהי אשליה.הוא כל הזמן מדבר על כמה רוצה להיות איתי וכמה שהוא יודע שברגע שנהיה יחד חייו יהיו שלמים.אם אכן יש הסכמה בצד השני, והוא כבר סיפר לכל המשפחה הקרובה על כוונתו להתגרש, ולדברים בסוכות האחרון הם ממש התפצלו- יום אחד הוא היה עם הילד ויום אחד היא וחוזר חלילה- ומה מעכב את ההתקדמות?תודה מראש

רונית יקרה,
אתם מנסים לבנות משהו חדש, והוא כבר כן לקח זאת ברצינות, הפך זאת למשהו גלוי (סיפר לאחיו, סיפר למשפחתו, אישר לך לדבר עם ילדייך, וקבע עם אשתו ללכת לגישור שעליו היא הסכימה). קביעת המגשר המוסכם היתה רק לפני שבוע, ואת מאבדת סבלנות. חיכית שנתיים לתחילת תנועה בכיוון הזה, ועכשיו את מאבדת את הסבלנות בטווח של ימים. זה מובן בתנאים האלה, אבל לא לגמרי נכון לעשות. זה בסדר שאת מדברת איתו, אבל זה תהליך לא פשוט. בעיקר אם הוא אדם הגון, שמנסה לשמור על יחסים תקינים עם אם ילדיו, כי הוא ימשיך להיות איתה בקשר לפחות עד שיתבגרו, אם לא יותר. לפחות למען הילדים, כי הקשר הטוב הזה הוא מאד מאד חשוב עבורם. אם לך קשר טוב שלו עם אם ילדיו הוא בעייתי (ובקשר טוב הכוונה לקשר שכולל תקשורת הנוגעת לבעיות שיש או שיהיו להם, של מציאת פתרונות משותפים ביניהם, של טיפולי רופאים אם צריך, או בעיות נפשיות וחברתיות שלהם אם צריך, וגם, וזה מאד חשוב - קשר שבו הם ימשיכו לפרגן זה לזה מול הילדים), אולי את לא מתאימה לזוגיות של פרק ב'. אם את מבינה את הצורך הזה, המשיכי לדבר איתו, והיי סבלנית. פעם זה היה עניין של חודשים, ועכשיו זה רק עניין של ימים.