התאהבות: התמודדות עם חוסר ודאות

היי, אני בת 22 , הכרתי בחור בן 22 דרך חברים שהוא עכשיו חייל בקבע .אנחנו יוצאים יחד שלושה שבועות שבמהלכם נפגשנו פעמיים (היינו יחד בשבתות שהוא יצא , הוא יוצא שבת כן,שבת כן, שבת לא וחוזר חלילה).יש לציין שהחבר האחרון שלי היה כשהייתי בת 18 ומאז סתם יצאתי עם בנים שלא החזיק איתם מעמד יותר מדי זמן.ביני לבינו הייתה משיכה גדולה מהרגע הראשון שנפגשנו ויש לי תשוקה גדולה להכיר אותו עוד לעומק. נעים לנו ביחד ויש הרגשה נכונה, אנחנו באותו ראש וכמעט בלי משחקים שנינו קפצנו צעד קדימה ורוצים אחד בקרבתו של השני. מדברים בטלפון כאילו אנחנו כבר מלא זמן ביחד.העניין הבעייתי הוא שהוא בצבא.... זה קשה לי נורא נורא נורא. אולי המרחק באופן אבסורדי הוא גם מה שמקרב ביננו, ועדיין.. קשה לי ברמה שאני פשוט חושבת עליו מהבוקר עד הערב, רק רוצה שייגע בי, אני מרגישה ששום דבר אחר לא מעניין אותי חוץ ממנו, אני יוצאת עם חברות וכל מה שהן אומרות עובר לידי, אני רק מתכתבת איתו ומדמיינת את הרגע שנהיה ביחד...אני אף פעם לא התמודדתי עם סיטואציה כזו, של להיות בקשר עם חייל וגם יש לו עוד שנה וחצי להיות בצבא.מה אני אעשה? איך אפשר למתן את התחושות האלה ? בא לי להפרד ממנו רק כדי לא להרגיש ככה... אני מרגישה שזה "תוקע" לי את החיים במקום לקדם אותם. שבמקום להיות שמחה שיש לי מישהו שאני רוצה אני מתבאסת ששום דבר לא מעניין אותי חוץ ממנו... אולי אני סתם רואה דברים בצורה שלילית?אני תכף גם מתחילה ללמוד וחוששת שלא אהיה מרוכזת בלימודים בגלל זה.וגם כשאנחנו נפגשים מה שאנחנו עושים בעיקר זה סקס כי אני ממש מתגעגעת כבר לגעת בו וזה גם מפריע לי, שהקשר שלנו יהיה מושתת רק על זה..

וגם יש ביננו מרחק לגבי כל מיני דברים, גישות שונות כלפי דברים ובא לי שנדבר על זה.. ונתקרב ונכיר.. אבל אני לא אוהבת לדבר בטלפון על דברים רציניים, וכשאני שומעת אותו אני רק רוצה לשמוע איך עבר עליו היום ולא מה הוא חושב על אלוהים..אז אני רוצה לחכות שנפגש.. ואז נבנה את הקשר שלנו רק אחרי איזה חודשיים כמו שקשרים "נורמליים" נבנים אחרי שבוע... זה שיעור ענק בשבילי בסבלנות, ועדיין.. אני לא יודעת אם אני מתמודדת עם זה נכון ואם זה חיובי לי

סשה יקרה,
התאהבת, וזה "תוקע לך את החיים". זה קורה, כי מצאת מישהו שמאד מוצא חן בעינייך, ובמצב העניינים הנוכחי גם אין לך יותר מדי שליטה על האושר שלך. או לפחות כך את מרגישה. הרבה מאד חוסר ידיעה וחוסר ודאות. קודם כל, כי בעיסוק שלו ובמרחק שנוצר, את לא יכולה לוודא בכל רגע נתון שהוא רוצה אותך. זה מפחיד וזה מאיים על האושר שלך. עד כדי כך שאת שוקלת להפסיק, ולו רק כדי "לדעת". אפילו אם זה יהיה לדעת שלא. זה לא מה שאת באמת רוצה, אבל זה מראה על המצוקה שלך במצב הנוכחי של חוסר ודאות.מן הסתם, ככל שתכירו זמן רב יותר, וככל שתוכלי יותר לתת בו אמון, ובעיקר להאמין שהוא רוצה אותך, כך יהיה קל יותר. אבל זו רק התחלה, ועדיין אין לך הביטחון הזה. הן בגלל המצב, והן בגלל שאת לא עפה על עצמך. שזה בסדר ונורמלי, אבל במצבים שכאלה, זה יוצר המון פרפרים בבטן, ואת לא אוהבת את זה. לא במידה הזו, לפחות.כפי שאת מבינה, תצטרכי להעסיק את עצמך בעניינים נוספים, והעובדה שאת נכנסת לתחילת לימודית היא מצד אחד מפחידה (שאולי יהיה לך קשה), ומצד שני, היא גם סוג של פיתרון, כי זה ייתן לך עוד דברים לעשות. עשי אותם. נסי להתייחס ללימודים כאל פיתרון חלקי, יותר מאשר כאל בעיה.את צודקת בכך שהקשר ביניכם לא צריך להיות מבוסס רק על סקס, למרות שבתנאים שלכם קל לעשות זאת. אני מפנה אותך להתכתבות קודמת שלי עם מישהי שהרגישה שזה מה שהיא עושה עם בני זוג חדשים (קראי כאן). את לא בדיוק במקום שלה, אבל ראי שם את הצעתי לפתרונות. מצד שני, הוא כן רוצה לקחת אותך למקומות אחרים (כמו מה הוא חושב על אלוהים). וזה סימן מעולה, שהוא רוצה אותך גם במישורים חברתיים/אינטלקטואליים, ולא רק בענייני סקס. הוא רוצה שתהיי לו שותפה לדרך (לא באופן המחייב כרגע, אבל הוא אומר שזה מה שהוא מחפש), ואולי זה מפחיד אותך. שלא תוכלי לתת לו בזה את מה שהוא רוצה בעניינים האלה. אולי את מרגישה בטוחה ביותר בעניינים חברתיים, ואיך אתה מרגיש, יותר מאשר בעניינים פילוסופיים ברומו של עולם. סקס הוא פיתרון נפלא כדי שלא לדבר על זה, כשאתם מקרוב. מרחוק פחות. אבל בהחלט יכול להיות שאת חוששת יותר מדי. הוא מחפש בך דברים טובים, ואני משוכנע שיש כאלה. את חוששת בעיקר מכך שאת לא מושלמת, ושהוא מחפש מושלמת. זה מפחיד. אבל אין מישהי מושלמת, ואם תפחדי פחות, אולי תגלי גם את שאת יכולה להיות מעניינת. בעיקר כאשר יש מישהו שמוכן ורוצה להקשיב. וגם, ולכן שלחתי לך את ההתכתבות הקודמת, חפשו עוד דברים לעשות. תנו לדיבורים ולשיחות הפילוסופיות שאת יותר חוששת מהם, להגיע בהדרגה.

היי.. תודה רבה על התגובה המנומקת והנכונה.אני מסכימה איתך.. אבל עכשיו גיליתי שצצה עוד בעיה.אתמול נפגשנו, היינו יום שלם ביחד וגם ישנו ביחד.. בשנייה הראשונה שנפגשנו כל כך רציתי אותו והוא אותי ששכבנו, שלוש פעמים רצוף.אח"כ הרגשתי שפשוט ירד לו ממני ולי ממנו. אני לא חושבת שהוא רוצה ממני רק סקס, אני יודעת שלא, כי הוא גם מכבד אותי וראיתי את ההורים שלו וחברים שלו אבל יש לי תחושה קשה איתו שאני לא מעניינת אותו. כאילו כביכול הוא רוצה שנהיה ביחד אבל בפועל כשאנחנו יחד יש מרחק אדיר ביננו. אני לא מרגישה ממנו שהוא רואה אותי.כל השבוע וחצי האחרונים דיברנו בטלפון.. היינו בציפייה ענקית לראות אחד את השני וגם נפתחנו והכרנו קצת אחד את השנייה והוא אמר לי שהוא רוצה עוד ללמוד אותי. ואז כשנפגשנו הייתה אכזבה גדולה. מבחינתי לפחות. הרגשתי רחוקה ממנו.. כל דבר שאמרתי ברצינות הוא לא הגיב ברצינות, כששיתפתי אותו בתהיות שלי הוא בקושי ענה במילה וחצי.. אני מרגישה שהוא לא רוצה להכנס איתי לעומק של דברים.. לא באמת מבין מהי מהות של קשר.כאילו עושה את כל מה שמסביב ולא מה שבפנים.. צוחק איתי, מנשק אותי, מכין לי קפה בבוקר, מראה אותי להורים, לחברים, נוסע עד אליי, אומר מילים חמות.. אבל לא באמת מקשיב לי.. לא באמת מכיל אותי.. לא באמת מנסה להכיר אותי. וזה יוצר דיסוננס אדיר ומוזר בין הציפייה הענקית שיש לי לראות אותו לבין מה שקורה בפועל כשאנחנו נפגשים. אני גם לא חושבת שהוא בכלל מודע ל"בעיה" שלו.היו לו מליון קשרים, הוא בחור שתמיד נמצא בקשר והוא מקסים ויודע לתת, אבל אני לא מצליחה להגיע אליו... הוא כאילו מאוד אדיש אבל אני מרגישה שזו הצגה, שמבפנים הוא רגיש מאוד ומלא אהבה ונתינה..מרגישה שיש ביננו מתח ענקי, שיש לו קושי רגשי להיפתח באמת ולהתחבר (וכנראה גם לי יש) ושהרגעים היחידים שאנחנו מתחברים באמת הם בסקס, ואז אני גם מרגישה ממנו את הרצון להעניק ולהתחבר.זה בעייתי ועם זאת אני רוצה להמשיך.. מרגישה שיש שם פוטנציאל לקשר טוב. שאם אקלף את הקליפות נוכל ליצור משהו יפה ואולי אני סתם חוצבת בסלע לחינם?מה דעתך?

אנחנו גם מגיעים מעולמות נורא שונים.. הוא קיבוצניק כזה, ממשפחה פתוחה מצד אחד, אבל איש צבא וקבע שגדל על חינוך רוסי .אני מגיעה מעיר, ממשפחה דתית ומאוד שמרנית וכל החיים אני מחפשת את עצמי, יצירתית, חוקרת את עצמי לעומק ולא מתחברת לרצינות ולמסגרתיות שיש בצבא.זה כאילו יש ביננו דמיון מאוד גדול וגם מרחק מאוד גדול ואולי זה מה שיוצר את המשיכה המינית הגדולה, פלוס ומינוס שמתחברים. אבל לא באמת מתאימים אולי?

סשה יקרה,
את גם צעירה, וגם בתחילת קשר, ועדיין לא יודעת שגברים חושבים ומרגישים אחרת מנשים. שכבתם שלוש פעמים באותו ערב, ולכן לגבר טיפוסי, התחושה של "די, אני רוצה מרחק" היא טבעית. לנשים רבות, התחושה היא הפוכה, של רצון ונסיון להתרפק ולקירבה. זו אמנם הכללה, אבל כנראה שזה מה שקרה לכם.אתם בתחילת הקשר, הוא משקיע בך הרבה מאד, מחייב את עצמו לקשר (מציג אותך לבני המפחה והחברים שלו, נוסע אליך, ומחמיא) אבל את רואה שהוא לא "באמת מקשיב" לך, ולא באמת מכיל אותך או מנסה להכיר. ובעינייך זה דיסונאנס אדיר בין הציפיה הענקית שיש לך, לבין מה שקורה בפועל. אבל יתכן מאד שהציפיות שלך מוגזמות. בודאי לתחילת קשר. אתם רק חודש ביחד, סשה. גם את עוד רחוקה מלהכיר אותו, מה עוד שגם את לא יותר מדי מקשיבה לדברים שמעסיקים אותו, כי הם לא מענינים אותך (כמו שאלות פילוסופיות על אלוהים). יתכן מאד שכאשר את נמנעת מזה, הוא מרגיש גם, כמוך, שהוא לא מעניין אותך באמת, ושאת לא רוצה להכיר אותו, כי בעיניו - זה מה שהוא.אתם שונים. קודם כל כי את אשה והוא גבר, והחשיבה והרגש שלכם פועלים אחרת, ובמקרה שלכם, באמת באופן שהוא יותר טיפוסי לגברים ולנשים. מעבר לכך, יתכן מאד שכאשר הוא מדבר איתך על אלוהים, הוא מנסה להבין איך תיראה הזוגיות ביניכם, בגלל שהוא קיבוצניק ואת מגיעה מרקע דתי ושמרני. ואולי את רואה זאת כביקורת, ולא כנסיון לראות ולבחון את הזוגיות שלכם בעתיד. יתכן מאד שבעינייך אין קשר לדברים, או שאת מנסה לטאטא אותם מתחת לשטיח (כמו שאלות על חינוך הילדים), כדי להסיר מכשולים מעל סדר היום, בעוד שהוא רואה הרבה קדימה, מתוך הרבה רצון טוב ושכנוע פנימי שאת מתאימה לו בכל פרמטר אחר, ורק מנסה לבדוק גם את השאלות העקרוניות, שמבחינתו הן חלק מהותי מהאישיות שלו.