זוגיות: עולם פרטי וחוסר שיתוף

בוקר טוב ובשורות טובות.
אנחנו בני 45 כבר לא ילדים בכלל בפרק השני בחיים שלנו.
הוא האהבה הראשונה שלי אחריי גירושיי ויחד 3שנים.
אהבה של ילדים בני 16 כי הוא כזה אוהב טוטאלי ונבלעתי לרומנטיקה והתעלמתי מדברים מסויימים.
נפרדנו לפניי כחודש, לא רשמית,יש אהבה מטורפת בנינו אך הרבה פערים אז המח והלב נלחמים וקשה לנו לשחרר עדיין.
הוא שומר את העולם שלו בעולמו וכשנפגשים נפגשים. הכוונה ללא שיתוף מה עושה אלא אם כן שואלת.
שאלתי אותו איך היה ביום שלישי אצל משפחתו (כי אמר לי שאמור להיפגש עימם)
אמר לי שהיה עם חברים, רשמתי לו כיף, מי אלה, אמר חברים ואיני מכירה.
אמרתי יש להם שמות? רשם שההודעה לא קשורה....והאם אני בודקת אותו.
אמרתי לא בודקת אלא שואלת , מה אתה בקשר איתי מסויים ולא מדבר או משתף? וחיי חיים אישיים ללא שיתוף?
נפגעתי מאד, מזה שאם לא הייתי שואלת לא הייתי יודעת, כששאלתי לא רצה לומר, ולצערי זה מראה ששם עליי פס ענק וכנראה זה יגמר.
רשמתי לו שלא אבוא אליו בראשון כפי קבענו כי אם אין קשר שיספר לי אז גם אין קשר להיות בקשר הזה.
פגועה מאד כי אוהבת ממששש אך ככ הרבה סימנים לא טובים....
( מציינת שכל הקשר הרגיש לי שיש אותי ויש עוד עולם שקט ולא שיתופי)

תאה יקרה,
אתם ביחד שלוש שנים, ועדיין מרגישה שיש לו עולם משלו שהוא לא משתף אותך בו. זה לא מרגיש לך "קשר זוגי" כפי שראוי להיות קשר זוגי, כי הוא משאיר לעצמו עולם חלקי שהוא מנותק ממך, ושהוא מעדיף שלא לשתף אותך בו.אני יכול לראות שתי סיבות עקריות לאפשרות הזו, בגילכם ובשלב הזה בחייכם, ואולי יש עוד שהן אולי בעלות סיכוי קטן יותר, ואתעלם מהן. האחת – שחשוב לו שיהיה לו עולם פרטי משלו, ושהוא חרד מלשתף אותך בו. ובכוונה אני משתמש במילה "חרד", כי משהו אולי מפחיד אותו בזה, כמו למשל, שיהיה לו פחות חופש להתנהל עם עצמו כפי שהוא רוצה, אולי גם באופן זוגי פחות, ולשמור לעצמו את מה שאני קורא לו "הזמן הנעלם", הזמן שבו בן או בת הזוג שלי נמצאים במקום שבו אני לא יודע/ת ועם מי שאני לא יודע/ת, כי בו יש לו חופש ללא ביקורת, וללא סיכון של הקשר שלו. יתכן מאד שבדיוק זה גם מה שמפחיד אותך, כשאת לא יודעת, ואולי את דווקא לא חרדתית ולא זה מה שמטריד אותך, אלא עצם תחושת השיתוף, שאת רואה כאבן בסיס לזוגיות טובה.האפשרות השניה היא שיתכן שהוא לא מספר לך דווקא כי את אולי כן חרדתית או ביקורתית, לפחות בעיניו, והוא מעדיף שלא ליידע אותך כדי שלא יתעוררו ויכוחים, וכדי שלא תבקרי או תשפטי את מעשיו.אז אני יכול לומר לך – כן, לגמרי נכון ומרגיש בטוח לשני הצדדים כשיש להם החופש לשתף זה את זה ולהרגיש טוב עם זה, ואני יכול לראות למה זו הזוגיות שאת רוצה. מצד שני, יש זוגות שמסתדרים היטב עם מידה כלשהי של פרטיות, רבה יותר או פחות. אבל זה צריך לעבוד כך לשני הצדדים, מצד אחד, ומצד שני – הם צריכים להרגיש גם בטוחים מספיק כדי להרגיש שזה בסדר, או כי הם בטוחים לגמרי בצד השני, או כי הם יודעים שבמקרה הגרוע, אם יתגלה שיש משהו בעולם שהם לא מכירים בצד השני, בזמן ובמרחב הנעלמים מהם, שהם לא מוכנים שיהיה בזוגיות, הם עדיין ידעו להתמודד עם זה מבחינת הכוח הנפשי שלהם. או שני הדברים גם יחד.אני מניח שלא כך את מרגישה. בין אם את חרדה שאולי יש שם דברים שאת לא תסכימי להם, ובין אם את לא חרדה מזה בכלל, אלא רוצה זוגיות נוחה, נעימה, רכה ושיתופית כאידיאל שלך, משהו שם לא מסתדר לךבמסגרת הזו, זה פחות או יותר מה שאוכל לענות לך. אם תרצי להעמיק בנושא, כי הוא חשוב לך, וכי אולי זה יאפשר לכם לחיות ביחד בכל זאת, כי את מאד רוצה (ואת זה כן הבנתי מהמכתב שלך), את מוזמנת לבחון את האפשרות שלייעוץ טלפוני חד פעמי, שיחה של שעה שבה נוכל לבחון זאת מיותר כיוונים, ובעיקר יותר במדוייק.