אכזבה בקשר: מה טבעי לחוש?

שלום
בת 37 רווקה. הייתי במערכת יחסים כמה שנים עם גבר שכללה בעיקר יחסי מין אך לא עזבנו אחד את השניה, המון שיחות טלפון יומיות וכמה פעמים ביום ושיתוף חיים אישיים- שלי ושלו אך מעולם לא גרנו ביחד. כבר כמה חודשים שהוא מרוחק, אפילו סקס אין ואם כמה פעמים הציע לבוא בחודשיים האחרונים אני זאת שנעלמתי כי עובדים בבוקר ואין כוח או שכבר אין חשק. ואם אני פתאום זאת שהצעתי פגישה הוא זה שנעלם.. כך הדבר פשוט נגמר וגם מסתבר שיש לו אחת אחרת כי אם אין כבר סקס איתי אז בטוח שיש סקס עם מישהי אחרת.קרה שעשיתי ערב הליכה בפארק והוא היה שם מטעם העבודה והיה נדמה שהפרעתי לו בשיחת הטלפון שהיה בה. מיהר לנתק מהר. הבנתי לבד שיש מישהי אחרת. ממש לא קל.קרה לי אתמול מקרה מוזר שחלמתי על אדם מן העבר הרחוק ( רומן) היינו ילדים. בני 20.התעוררתי והתחלתי ממש לבכות. מדוע חלמתי על אדם שלא זכרתי ממנו בכלל במהלך כל שנות חיי עד היום?יצרתי עימו קשר והתברר שהוא נשוי באושר עם ילדים. כמובן שעזבתי זאת אך זה צבט לי ממש, מרגישה פספוס. נזכרתי שהיינו נפגשים ומתנשקים המון בגינה הציבורית.אני חושבת על זה במהלך הימים האחרונים וזה לא יוצא לי מהראש. אני נכנסת לראות תמונות שלו ונזכרת בשפתיו ופשוט מתגעגעת.מצד 2 האקס המיתולוגי שאני יודעת שאותו אני אוהבת. אבל הוא לא אוהב ולכן גם עזב בסוף.אני לא יודעת מה קורה איתי/לי.איך זה שנזכרים בכל מיני דברים שנגמרו מלפני שנים?האם יש קשר לזה שאני לבד המון שנים?גם כשהייתי עם הבחור ההוא שעזב אותי בסוף- לא באמת הרגשתי שאנחנו ביחד.אשמח לשמוע כל מה שיש לך לומר לי. אולי קצת להתעודד.תודה רבה וערב טוב

מורן יקרה,
אני לא בטוח שזה יעודד אותך, אבל אומר שרק טבעי הוא שכאשר את בקשר, גם אם הוא לא הקשר הקבוע, ואולי גם הקשר המשפחתי שאולי קיווית לו, והקשר הזה נגמר באכזבה – באמת טבעי במצב הזה לחשוב על כל ה"פיספוסים" שהיו לך. זה קורה לאנשים כאשר הם מפספסים בן או בת זוג, זה קורה להם כאשר הם נפרדים או מופרדים מעבודה או מקריירה שהם רצו או שהם קיוו לה, זה קורה כאשר הם נפרדים מחבר או מחברה, כשכל אלה לכאורה ברי שליטה, וזה קורה גם לאחר אובדן של בן משפחה או בן זוג, של חבר, או אפילו של חיית בית קרובה, כאשר ברור שאין על האובדן הזה כל שליטה, כי עדיין יש לנו הנטייה להאשים את עצמנו. אולי הסיבה היא שכאשר אנחנו מאשימים את עצמנו, זה מסייע לנו בדבר אחר, במחשבה שאם היינו יכולים לעשות אחרת, אז אולי אנחנו יכולים גם ללמוד מזה לעתיד כדי להימנע מזה. כשאין לנו שליטה על ארועים, תחושת חוסר האונים גדולה עוד יותר. והאמת היא בדרך כלל אי שם באמצע, כי יש לנו שליטה מסוימת על הארועים, אבל יש גם מידה רבה של אקראיות.במקרה שלך, שאני לא יודע אם את יודעת את זה בודאות או לא (שיש לו מישהי חדשה), אבל גם במפגש עם מישהי חדשה יש מידה מסויימת של אקראיות, שיתכן שלא היתה מתרחשת. ומאחר שהתרחשה, אולי היתה יכולה להיות לך מידה של השפעה על מה שיקרה, בעיקר לו ידעת, אבל אולי גם לא.היית בקשר לא מחייב בשלב משמעותי בחייך. את ידעת והבנת את זה, ונשארת שם. זו מידת השליטה שהיתה שלך, ובחרת להיות שם. לו היית מבינה את המשמעות של זה ונפרדת ממנו לפני 3 או 4 שנים, היית מפסידה באותו רגע חוויות טובות שהיו לך בארבע השנים האחרונות. מצד שני, את לא יודעת מה היה קורה אחרת – האם היית נשארת לבד עד היום, ואז זו היתה החמצה בלבד, ולכן הרווחת מזה שנשארת איתו, או אולי היית מייד יוצרת קשר חדש וטוב שהיה נותן לך את כל מה שאת רוצה מקשר, ואז הפסדת הרבה מאד, או שהוא היה נותן לך חלק מזה, או שאולי היית לבד 3 שנים ורק בשנה האחרונה היית מגיעה לקשר שכזה, ואולי לקשר אחר שהוא לא משהו, שגם לא טוב יותר מזה שהיה לך עד עכשיו.מה שאני רוצה לומר לך הוא שאין לנו מכונת זמן שיכולה לומר לנו מה הפסדנו או מה נרוויח עם כל פעולה. ככל שנפעל נכון יותר ומדוייק יותר בהתאם לתנאים, כל מה שנעשה הוא רק להגדיל את הסיכוי לתוצאה טובה. מצד שני, זהירות יתר בקשרים עלולה לגרום לנו להיות לבד יותר זמן, או לפספס קשר שתחילתו לא משהו, אבל המשכו אולי יהיה טוב מאד. מתסכל, מורן, אבל בתוך מציאות שכזו אנחנו מתנהלים.בתוך מסלול הזמן הזה שבו התנהלת, יתכן מאד שעשית את הטוב ביותר שהיית יכולה לעשות, ושהאינטואיציות שלך התנהלו נכון. אבל יתכן גם שלו היית מתנהלת באופן אחר, היה לך סיכוי של, נגיד, 3 אחוזים, להגיע למשהו ממש טוב, או אולי סיכוי של 70 אחוזים להגיע למשהו ממש טוב. נורא קשה לדעת, כי כל תהליך שכזה הוא תהליך של הרבה מאד בחירות קטנות שעושים בכל רגע, ואי אפשר לדעת בדיוק לאן זה מוליך, אפשר לדעת מאד בערך.ככל שתעריכי את עצמך יותר, כך האינטואיציות שלך יעבדו טוב יותר לטובתך, כלומר, ההחלטות שתקבלי תהיינה עם סיכוי טוב יותר להשיג עבורך את מה שאת רוצה. לפחות את זה אנחנו כן יודעים. לכן, זה הדבר שעליו את צריכה לעבוד. אולי להתאבל פחות, אבל לבנות את הביטחון העצמי שלך מחדש, בין אם בעצמך – ותחשבי היטב היטב מה יכול לעזור לך בזה, או בעזרת טיפול, אם את חושבת שתוכלי להתחבר לזה.