אבות גרושים וילדים: חוסר ביטחון וקבלת החלטות

זוגיות שנייה...שנינו גרושים עם ילדים וגרושים כשנתיים (נמצאים ביחד שנה).מאז שאנו מכירים, הוא מנסה כל הזמן לרצות או לפצות את גרושתו, מתוך תקווה שהם יהיו חברים טובים עבור הילדים. סה"כ הם בקשר טוב אבל אחת לכמה זמן היא מתפרצת עליו בנושאים שונים. כשזה קורה, הוא נכנס למצב של "פחד", נמנע להתעמת איתה ועושה הכל רק שלא תכעס וחלילה ייחבל הקשר הטוב ביניהם. לאחרונה הוא שוחח איתי על כך שהוא רוצה לנסוע עם גרושתו והילדים לחו"ל, כדי לתת לילדים תחושת משפחתיות, ואף התכוון שהם ישנו כולם באותו החדר במלון. כמובן שאני לא מרגישה עם כך בנוח. לא מעצם הנסיעה המשותפת ובטח ובטח לא מלינה משותפת באותו החדר. שוחחנו על כך ארוכות. אגב, אני חושבת שזה גם מייצר מציאות מדומה לילדים ואז הם חוזרים למציאות האמיתית וחווים שוב נפילה, ולדעתי זה גם מייצר נזק לילדים. אבל שוב- אני לא מתמחה בתחום הזה כמובן. רציתי לשאול-1. ברמת הילדים- האם זה אכן בריא לילדים לחוות נסיעה משפחתית שכזו לחו"ל? אציין שהילדים קטנים- 8 ו 4, והם גרושים שנתיים וחצי.2. האם זה סביר ברמה הזוגית שהוא יסע לחו"ל עם גרושתו והילדים? והאם זה נורמלי שזה מוזר עבורי שהם יסעו יחד וישנו יחד. אני באמת מנסה להבין אם אני רואה דברים לא נכון, או שאכן הגבולות שם לא ברורים ואני לא צריכה לאפשר את זה.

רונית יקרה,
לאבות גרושים יש לפעמים חוסר ביטחון מהותי ובסיסי יותר מאשר לאמהות גרושות, והוא שהם עלולים לאבד את הילדים. זה עלול להשפיע מאד על דרך ההתנהלות שלהם, וחשוב להבין את זה.את שואלת שתי שאלות. הראשונה נוגעת לילדים שלו, ועלכך לא אוכל לענות, היות שאני לא יודע מה הרקע של הילדים, ומה הקשיים שיש או אין להם. האם יציאה משותפת תחזק אותם כי תתן להם תחושת יציבות, ואולי תחליש אותם דווקא כי תיטע בהם אשליות ותקוות שלא יתממשו בהמשך? בשביל זה צריך להכיר את מערכת היחסים שלהם. לכן אין לי תשובה חד משמעית לזה. אני מקווה שלבן זוגך ולאשתו יש, אבל אני לא בטוח אם הם קובעים זאת מתוך הכרת הילדים ומתוך שיחות עם פסיכולוג של ילדים, או שהם (או היא, או הוא) מכניסים למשוואה את מה שהם רוצים ומקווים, ומשתמשים בילדים כתרוץ, ולא את מה שנכון לילדים באמת.השאלה השניה נוגעת אליך, וליחסים שלך איתו. כאן, ברור שאת מרגישה פגועה וחסרת ביטחון. האם בן זוגך ירגיש בטוח ונינוח אם את תצאי עם אבי ילדייך לטיול דומה? האם זה יהיה סוף הדרך שלכם? האם הוא יגיד לך שהוא יהיה בסדר עם זה רק כי הוא יודע שזה לא יקרה, ורוצה שתאשרי את מה שהוא רוצה? ברור שהאפשרות של טיול כזה מערערת אותך.כאן, אנחנו נכנסים לשטח האפור של אי בהירות ושל ערכים, נתינה ופלישה זה לתוך חייו של זה. האם הזוגיות מושתתת על אמון מוחלט? האם היא צריכה להיות כזו? האם מותר לך לומר לו שזה מערער אותך? האם זה מחליש את האופן שבו הוא רואה אותך? האם מותר לך להתערב בכלל בחיים שלו, מבלי להבהיר מהם הגבולות שלך, ורק להחליט אם זה מתאים לך או לא? האם לומר לו כשזה לא מתאים לך, כדי שיבחר? – אלו שאלות מאד מורכבות, שאת צריכה לנווט ביניהן, וקשה לנווט ביניהן. יתכן ששיחות משותפות עם איש מקצוע טיפולי יעזרו לכם להציף דברים שכרגע קשה לכם להציף לגמרי, כדי שלא לפגוע בקשר – למרות החרדה שהחלטה כזו או אחרת תפגע בקשר בכל זאת.

דיברנו על הכל והוא יודע היטב מה אני מרגישה בנושא. הוא טוען שעבורו זה סוג של "פיצוי" לילדים כדי שיראו שאבא ואמא מסתדרים ביחד למרות שהתגרשו, ושאפשר עדיין לבלות כולם ביחד למרות שהם כבר לא משפחה אחידה כמו פעם. לילדה הגדולה (9) יש קצת קשיים רגשיים והיא מטופלת, לבן הקטן (5) אין קושי (בכל אופן לא קושי שנראה לעין כרגע).אני מסכימה ומעודדת בילויים משותפים כדי שהילדים יראו שכולם מכבדים ומסתדרים ביחד, וגם אני והגרוש שלי מבלים מדי פעם במסעדה עם הילדים. אבל לטעמי, לטוס ביחד לחופשות בחו"ל מרגיש לי קצת מוגזם מדי וחסר גבולות (וכמובן כמובן לישון ביחד באותו חדר).השאלה האם אני צודקת ויש בכך אמת? או שזה משהו נורמטיבי ואני צריכה להרפות מהנושא ולתת לו לנסוע כרצונו.הוא טוען שאם זה היה הפוך זה לא היה מפריע לו שאסע עם הגרוש שלי, אך הוא יודע שזה לא על הפרק מבחינתי, לכן אולי קל לו להגיד.אציין עוד שיש אמון מוחלט. אני לא חוששת אפילו לא לרגע שמשהו יקרה שם בינו ובין גרושתו, פשוט הסיטואציה כשלעצמה מרגישה לי לא בנוח. שהגבר שלי נוסע לחו"ל לחופשה עם אישה אחרת וישן איתה באותו חדר וחווה איתה חוויות משותפות...אשמח לעזרתך

שירן יקרה,
חבל שהפרדת את השאלות שלך, כי הייתי יכול להיות יותר מדוייק לו ידעתי ששתי השאלות הן שלך. אחרי הכל, שתי השאלות נוגעות לילדים שלו כעניין מרכזי ביניכם. הוא רגיש למה שהם חושבים ומרגישים, ומאד חרד שלא לפגוע בהם. עקרונית, זה טוב ויפה. האם הוא עושה זאת באופן נכון – אני לא יודע. יתכן שהוא מנסה למנוע פגיעה, אבל יחד עם זה הוא גם לא יודע לשים להם גבולות כדי שידעו להתמודד עם המציאות, אבל גם יתכן שהילדים אכן רגישים יותר, בשל מה שהם ואולי בשל ההשפעות של אמא שלהם, ואולי אפילו בהשפעות אבא שלהם, וצריך ללמוד איך להתמודד עם זה נכון. אני לכן לא יכול לומר לך מה נכון עבורם בתנאים שלהם. זה כן נראה שהרגישות מולם היא קצת יוצאת דופן. אולי בצדק, ואולי הרגישות הזו היא חלק מהבעיה. אבל זה מקרין עליך.וכשהוא מצד אחד אומר לך שהוא לא מתרגש מספיק, או מספיק פעמים בנוכחותך, ומצד שני רוצה ללכת עם גרושתו לטיול חו"ל שבו לינה משותפת למען הילדים, אין ספק שזה מערער אותך.לצערי, לא אוכל לתת לך את מה שאת מבקשת, ולומר לך שהצדק איתך, ושהוא צריך להתרגש איתך מאד, ושהוא לא צריך לנסוע עם גרושתו. מה היית יכולה לעשות עם זה? העניין מורכב הרבה יותר. אתם אמנם מדברים הרבה, אבל אני לא חושב שאתם שמים את הדברים באופן מספיק גלוי על השולחן. אולי כדי שלא לפוצץ את העסק, אולי כי את חוששת מלפגוע ברגישויות שלו. הדברים אמורים להיות על השולחן, כולל הפגיעות שלך והקשיים שלך, אבל באופן שלא יפגע בקשר. ובאופן שלאחר שיחה מקיפה, או שהוא ישנה משהו בהחלטות שלו, או בהשלמה שלו עם הקשר איתך, או שאת תשלימי עם המצב, כי הוא הכי טוב שיש, וכי את סומכת עליו, או אומרת לעצמך שזו הדרך הטובה ביותר להתנהל בתנאים האלה.אני לא אומר שזה פשוט. זה מה שעושים לפעמים בטיפול, כקשה להסתדר לבד. אבל זו הדרך להגיע להשלמה טובה יותר. האלטרנטיבה היא להחליט שלא לסכן, ולהגיד לעצמך שאת לא מרוצה, אבל את מצליחה להתמודד עם מה שיש.