זוגיות, מיניות ואינטימיות - בחירה מושכלת

לא מצליחה להחליט,
כבר 3 וחצי שנים שאנחנו ביחד, אני 30, הוא 36, וכל חודש עולה בי המחשבה האם זה זה? האם להישאר או לחתוך.

כיום אנחנו גרים יחד והמחשבות התעצמו.
על פניו הוא גבר שכל בחורה הייתה רוצה, חכם, נראה מעולה, עובד בעבודה טובה, מתחשב, איכפתי, דואג תומך ועוד ועוד.

העניין הוא שמבחינת המניות אני מרגישה שאנחנו ׳לא על אותו הגל׳, והרבה מאוד פעמים אני חושבת שאני לא נמשכת אליו כמו שהייתי רוצה להימשך, אנחנו לא שוכבים הרבה, ואפשר לומר ששוכבים מעט. וגם כשזה קורה זה לא להיט מבחינתי.
(אני גם לא חושבת שיש איך לשפר את זה כי מלכתחילה המשיכה המינית שלי אליו הייתה חלשה, פשוט משכו אותי דברים אחרים שלא היו בגברים שהכרתי עד אז וזרמתי עם זה).

הרבה מהזמן אני חושבת על העבר המיני שלי, על הריגושים, המשיכה, הכייף. המון פנטזיות ודברים שהייתי רוצה לממש (לא איתו). אפשר לומר שברגעים האלה אני אפילו מרגישה דיכוי מיני..
אולי לא שבעתי מהרווקות?

אני מאוד מתוסכלת מהמצב, נעזרתי גם באיש מקצוע, דבר שלא הועיל ולא עזר לי להגיע להחלטה האם לחתוך או להישאר.

מצד אחד חבל לי, כי כזה גבר לא אמצא בחיים.
מצד שני, כל לילה הולכת לישון עם באסה שאני לא יכולה לממש את המיניות שלי עם אחרים.

מה גם שפוחדת שאפרד ממנו ואחכ לא אמצא מישהו כמוהו ואתחרט.

יש עוד כמה דברים שמפריעים לי בקשר, אבל אני חושבת שזה העיקרי מביניהם.
אובדת עצות, וכעבור 3 וחצי שנים הגיע הזמן להחליט.
חתונה או פרידה.

תודה על העזרה!

שיר יקרה,
אני עוד לא לגמרי בטוח מה את אומרת. כלומר, החלק הראשון ברור – יש לך בן זוג מוצלח מאד, שאפשר לקיים איתו זוגיות יציבה לאורך שנים, ואולי לכל החיים, ומצד שני – שהאינטימיות המינית ביניכם לא עובדת לך ולא מרגשת אותך. החלק הפחות ברור לי ממה שכתבת הוא אם מה שחסר לך זה מיניות טובה יותר איתו, או העובדה שאת מוגבלת ולא יכולה לממש מיניות עם אחרים. יש הבדל בין השניים, כי האפשרות הראשונה היא שהיית רוצה שזה יעבוד איתו, אבל זה לא, והאפשרות השניה היא שלא משנה מה יהיה איתו, את רוצה את החופש המיני – מה שגם אומר אולי שאת נפשית או רגשית עוד לא בשלה מספיק למחוייבות של בלעדיות מינית. אם האפשרות האחרונה היא הנכונה – זה עבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך, כדי להחליט אם ומתי ואם בכלל תרצי נישואים והקמת משפחה.אם הקושי שלך הוא זה שזה באמת לא עובד לך איתו, ושעקרונית את כן מוכנה ומבינה את עניין הנישואים והבלעדיות המחוייבת ממנה, לפחות כפי שהחברה שלנו תופסת את זה, אז הצורך העיקרי שלך הוא בקבלת ההחלטות המתאימה לך.בהנחה הזו, אז עקרונית, את לגמרי צודקת, וכאן הדילמה: יש לך בן זוג מוצלח בכל היבט שאת רוצה, פרט לאינטימיות המינית, ולכן אם תיפרדי ממנו למען הנאה, שהיא לא רק הנאה כי היא גם נותנת תחושה של אינטימיות וקירבה משמעותיים, אז באמת הסיכוי שתמצאי מישהו שיש בו גם את הקירבה האינטימית הזו שחסרה לך וגם את כל התכונות הטובות שיש באיש הזה שלך, הוא אולי מאד נמוך. זה לא אומר שלא תצליחי, אבל זה אומר שבהסתברות גבוהה יותר תמצאי מישהו שהחלק האינטימי כן יסתדר לך, אבל המרכיבים האחרים שיש בבן זוגך הנוכחי, לא יהיו טובים לך במידה שהם טובים לך עכשיו.אני אומר את זה לא בגלל שאין גברים שכאלה, אלא שכאשר מחפשים בן זוג, זהו תהליך שלוקח זמן, לא רק למצוא אלא גם להכיר, להבין מיהו, לתת לדברים להתחבר, ולדעת להכיר את בן הזוג החדש במצבים שונים, כדי לסמוך עליו. היות שזה תהליך שלוקח זמן, והיות שסביר שתצטרכי לסנן ולפסול כמה בני זוג עתידיים לאחר דייט, או שבוע, או חודש או חצי שנה, או שנה, "סקר בני הזוג" שתעשי מחדש הוא ממושך, ומוגבל מבחינת גודל המדגם שתוכלי להיות חשופה אליו בשנים הקרובות. לכן, גם אם יש כאלה שיהיו הכל, כדי שתמצאי אותם הם יצטרכו להיות פנויים, פנויים אליך בדיוק בזמן הנכון שבו את תהיי פנויה, ושתצליחו להיפגש ולצלוח את התהליכים הראשוניים של הכרות. יותר סביר שבתהליך הזה תמצאי גבר שתימשכי אליו ושהסקס יהיה נהדר, אם זה קרטוריון משמעותי עבורך, אבל שיתר הדברים לא יהיו בדרגה שאת רוצה – או שתלמדו לעשות פשרות אחרות. כי הרי בחירה שלנו בבני זוג היא במישורים ובמימדים רבים של צורך.כך שזה מחזיר את כל העניין הזה אליך. אין פיתרון פשוט, ואת היא זו שצריכה להחליט, מתוך ההכרות שיש לך עם עצמך (ואפילו שם את קצת מנחשת מהם הגבולות שלך), מה להחליט. וסביר מאד שלא תאהבי אף החלטה שלך. אלא שבכל זאת תצטרכי להחליט, והדבר הכי חשוב והכי קשה – לקבל את ההחלטה שלך ולחיות איתה כשאת שלמה עם עצמך: לא שהגעת למקום הנכון ושטוב לך (כי הרי כך או כך לא יהיה לך לגמרי טוב), אלא שבתנאים האלה עשית בחירה מוצדקת.