הבדלים בקשר זוגי: איך לגשר עליהם

היי, נשואים כבר שנה, בגילאי 30 פלוס מינוסלפני שבוע וקצת הייתה לי ולבעלי שיחה קשה שבה הוא פרש בפניי שהוא מרגיש שהוא הולך לידי על קוצים, שהוא חושש מהתגובות שלי, שהוא לא מרגיש משוחרר לידי . הדברים שהוא אמר מאוד מאוד כאבו לי, בכיתי מאוד כי זה נגע לי בנקודה רגישה שבזוגיות שראיתי של ההורים שלי בבית תמיד הרגשתי שאמא שלי מזלזלת באבא שלי ולא נותנת לו מקום וגורמת לו להרגיש שהוא לא מספיק טוב וזה תמיד מאוד כאב לי לראות את זה מהצד ואיך אבא שלי עם השנים הולך ומאבד את הקול שלו והם הולכים ומתרחקים על הרקע הזה.אותו דבר גם כלפינו הילדים, תמיד אמא שלי הייתה מאוד שיפוטית כלפינו וכלפיי גם, וזה מאוד הרחיק אותי ממנה ועד היום מרחיק.אז אני מבינה שיש שני צדדים לטנגו ושגם האופי של אבא שלי שהוא שקט יותר וותרן ופסיבי איפשר לאמא שלי בעצם "לקחת לו את המקום" וגם לבעלי יש אופי דומה, מרצה ושוחר שלום שמעדיף לשתוק כדי שיהיה לכולם טוב. אבל זה פשוט כאב לי נורא לשמוע את הדברים האלה עליי , כי מה שחוויתי בבית שאמא שלי עשתה היה נורא ואיום בעיני. אני לוקחת אחריות ומבינה שכך בעלי מרגיש, עם זאת אנחנו רק בשנה הראשונה לנישואין ואני מאמינה שאפשר לתקן ולפעול אחרת.העניין הוא שאני יודעת למשל שבעלי שקט ולפעמים הייתי רוצה שישתף יותר וכנראה הדרך שבה אני רוצה שישתף היא שאני דורשת ממנו לעשות את זה ולא מחכה בסבלנות שזה יבוא ממנו או לא מאפשרת את הקרקע הנכונה שזה יקרה, מצד שני הוא גם לא תורם לי בכך שהוא לא אומר מה הוא צריך ושותק כך שאני מרגישה צורך לקחת יותר מקום ולשאול שאלות שסוגרות אותו.עוד דבר הוא שאני מאוד רגישה ונעלבת בקלות ואם הוא אומר מילה שפוגעת, כמו למשל לפני כמה ימים שרציתי לעזור לו להכין אוכל והוא אמר לי שמסתדר לבד ושלא צריך את העזרה שלי, מאוד נפגעתי מכך שלא העריך את הרצון שלי לעזור והרחיק אותי מהמטבח בלי מילה טובה, אז הלכתי והסתגרתי בחדר והיה לי קשה לחזור לאווירה טובה ביננו, וזה עוד דבר שציין אז בפניי שקשה לו איתו, שבגללו הוא כמו שהוא הגדיר לא מרגיש משוחרר לידי.אני יצאתי מאוד מתוסכלת מהשיחה איתו, יצאתי בהרגשה שכל מה שרציתי- אני עושה ההפך , שבמקום שיפתח ושיהיה ביננו קשר רגיש וטוב , ההתנהגות שלי גורמת לו להיסגר והוא לא יודע איך להתנהג לידי. אני חוששת שאם נמשיך בדפוסים האלה אנחנו נהיה במצב רע ככל שיעבור הזמן ואני לא רוצה זוגיות כמו של ההורים שלי, הם אמנם ביחד אבל רחוקים.אני אשמח לתובנות החכמות שלך בנושא כי לא נראה שטיפול זוגי זה משהו שנוכל כרגע לאפשר לנו מבחינה כלכלית

מזל יקרה,
אני חושב שמה את לומדת בשיחות איתו זה בעיקר שאתם שונים זה מזו. לא בגלל שאת רעה ומרושעת, ולא בגלל שאת אשה קשה שמנסה לכפות עליו את רצונך, ולכן הוא נזהר כל כך שלא להעלות את חמתך. ממש לא כך. אלא, וזה מה שאני מבין ממה שכתבת, מכך שאת רגישה ופגיעה, וכאשר את נפגעת את מראה את זה, בין אם את מראה את זה בהסתגרות והתקפדות, ובין אם את מראה את זה בעלבון ובכעס ובהתפרצות. והיות שהוא לא רוצה לפגוע בך, ואולי גם היות שהוא לא מבין אותך לפעמים ו/או לא רגיש מספיק לדעת מה פוגע בך ומה לא, אז הוא נזהר יותר, ומשתדל שלא לפגוע בך.בגלל הפגיעות והרגישות, ואולי גם בגלל חרדות שלך – את צריכה גם לדעת יותר מה קורה ומה הוא חושב ואיך הוא חושב, והיות שהוא רגיל לשתף פחות, או שהוא רוצה לעכל דברים היטב עם עצמו לפני שהוא מבטא משהו שאולי לא תסכימי, נוצר ביניכם פער שאת לא אוהבת, ואולי גם מכניס אותך ללחץ. זה עוד סימפטום לפער שביניכם.אני חושב שאתם צריכים ללמוד לגשר על זה. זה לא שאת רעה והוא טוב, וגם לא שהוא רע ו את טובה. אתם רוצים טוב, לעצמכם ולצד השני, אבל ההבדלים המסויימים באישיות שלכם דורשים יותר תשומת לב ובעיקר – יותר שינוי בתחושות המיידיות שלכם כשמשהו קורה או שמשהו שאתם רוצים שיקרה לא קורה.זה משהו שאפשר לפתור תוך שיחות שיש בהם אמון הדדי. חבל יהיה להעמיק פערים בקשר שיש בו הרבה טוב ואהבה ורצון טוב. אלו הן שיחות שצריכות להיות מתוך הרבה סבלנות, מצידו, והרבה יכולת לעצור את הפגיעות ולבטוח בו, מצידך.אם וכאשר תוכלו, אכן טיפול זוגי יוכל להועיל לתעל ולנווט שיחות שכאלה באופן נכון יותר. ראי בבקשה את המאמר שלי על "טיפול זוגי לזוגות צעירים? – פתרון דילמת 'המיטה החולה'". ואגב, יתכן שבשיחה מקדימה עם מטפל/ת זוגי/ת, אם תציגי את הקשיים הריאליים שלכם, אולי תוכלו להשיג את הטיפול במחיר נוח יותר. מן הסתם זה גם לא משהו שאפשר לרמות בו מטפלים, היות שכל החיים נחשפים בפניהם, אבל לפעמים וכשאפשר, יש רצון טוב לעזור. כך שאולי לא כדאי לפסול זאת מראש.