זוגיות: לחץ, חוסר שוויון ותחושת דיכאון

שלום ,
אנו בני 36 יש לנו 3 ילדים מקסימים מדהימים, משרות מצוינות,בית פרטי ביישוב פסטורלי,חסר רק כלב להשלים את התמונה המושלמת, בתי בת השנה, וזו אחת השנים הקשות בחיי, לבעלי קצת היה קשה לקבל את הקונספט של 3 ילדים.למרות שההחלטה על הבאתה לעולם הייתה מבחירה של שנינו.בשנה האחרונה אני חווה כאבי לב עצומים בזוגיות. הוא פתח עסק חדש,וכמעט ולא היה בבית ואני הייתי עם הילדים ותינוקת,היה לי מאוד קשה,ןאף חוויתי מחשבות אובדניות,דיברנו על זה, היה לא קצת קשה להכיל את זה ואמר שאין מקום לדיכאונות במשפחה. אני בסך הכל רציתי תשומת לב. לאחרונה אנו לא מפסיקים לריב.אני דורשת שיהיה בבית מוקדם ( 6-7 )ושייקח חלק במטלות הבית ובגידול הילדים, ואני רוצה את הזמן המועט שיש לי לעסוק בעיסוקים משלי, שלא קשורים למשפחה בית עבודה.וזה לא כל כך מתאים לו, ברמת הדיבור הוא מפרגן והכל אך בפועל במציאות הוא כל הזמן מנדנד מתי את באה מתי את חוזרת ושוב אני נתקע עם הילדיםהטעות שלי שכל הזמן הזה שאנו נשואים( 10 שנים) אני תמיד הראתי שאני סופר וומן וכולם התרגלו לזה שהכל עלי, גידול הילדים, הבית קניות הכל...ואנו המון במאבקים על כך, ואני כל הזמן נקעת בין לעמוד על שלי...לבין לוותר כי אין לי כוח לכל המאבקים האלה.לאחרונה הוא החל לשתף אותי בכל מיני שאלות שעולות לו בראש- משבר גיל ה40 , האם טוב לי בזוגיות, האם זה מה שאני רוצה בחיים, אני צריך ריגושים, אני צריך למצוא את עצמי.גם אני עברתי מעין משברון כזה, אבל אין לי את הזמן,ואני חוששת שזה יקח אותי למקומות לא טובים ולכן לא רוצה לחפור.אני מנסה להסתכל על כאן ועכשיו, ולהתרכז בטוב, יש לי ילדים בריאים ומדהימים,אני בריאה בכל בסדר, מתפללת לאלוהים שרק ישאר כך ( לא רוצה כסך לא כלום רק שהמצב ישאר כמו שהוא)יש המון ויכוחים כל ריב כזה אנו לא מדברים מס' ימים, כל מה שעובר עליו משפיע גם עלינו, אני לא יודעת גם איך כל כך לעזור, גברים חושבים אחרת מנשי, אני חוששת שאת הריגושים שהוא מחפש הוא ימצא אצל אישה אחרת.מאוד קשה לי, אני בוכה המון, וזה לוקח אותי למקומות לא טובים, אני מרגישהשהוא לא נותן לי מקוםוקשה לי והוא לא יכול להכיל את הקושי שלי הפיזי ( של המירוץ הזה של עבודה 3 ילדים בית)אני מרגישה שכל מה שאני עושה לא מספיק טוב.( התחתנתי עם אמא שלי)ממש ממש קשה לי מנטלית בא לי לברוח!!!!תעזור לי בבקשה להתמודד

מיכל יקרה,
אני רואה אצלך את המצוקה הקשה של הלחץ, של חוסר הזמן שלך לקבל, מדי פעם, זמן איכות עם עצמך וזמן לקדם עניינים אישיים שלך, ובכלל זה גם עבודה, שיאפשרו לך להרגיש "שווה" כאדם וכאשה, ולא רק כאמא וכרעייה. כל זה חשוב, כי באיזה שהוא מקום, ובעיקר כאשר הוא מדבר על חוסר הריגושים שלו, חוסר הבטחון הזה במקומך איתו כשהוא לצידך ותומר בך, גורם לך גם לחשוב על מקומך במעגל החיים והיה והוא יחליט למצוא מישהי אחרת. והתחושה של חוסר ההוגנות הזו, כאשר הוא מטפח את מעמדו המקצועי, ולכן גם החברתי והכלכלי, ואת מסייעת לו ולא מסתייעת לעשות אותו הדבר, מרגיש מאד לא הוגן. ומה שעוד אני רואה אצלך הוא את התחושה העמוקה של העובדה שאת לא רואה פתרון, וזה מעמיק את התסכול עד כדי כעס מחד, ודיכאון מאידך. את חייבת לטפל בזה כך או כך.האידיאלי הוא טיפול מערכתי, כלומר, יעוץ זוגי מסודר. הוא יעלה דברים, הוא אולי גם יטלטל דברים, אבל כאשר הוא נעשה באופן מקצועי ומבוקר ועם הבנה של שניכם שאתם יכולים להעזר בו למען עצמכם, ושאתם רוצים להיות ביחד ועם זוגיות טובה (יותר), זה גם יביא אתכם בסופו של דבר לזוגיות שוויונית יותר וקשובה יותר.אני לא מכיר אתכם, אבל לפי מה שכתבת אני יכול להניח שזה לא יהיה קל, כי בן זוגך מרגיש שהוא "על הגל הנכון" מבחינה מקצועית, ולא ירצה להוריד הילוך למענך. אני יכול להבין את זה, אבל צריך וחשוב שיראה גם את הצרכים שלך יותר, ויסייע במציאת פתרון. לבד את מתקשה לעשות זאת, כי זה באמת קשה, ובעיקר כאשר אתם כבר בעיצומו של דיאלוג שהוא במידה רבה עימות, וכל אחד כבר אמר את אמירותיו שהן לפעמים לא קלות. זה היה יכול להיות קל יותר בהתחלה.ובכל זאת, נסי גם לקרוא את המאמר הבא שכתבתי, וראי אם הוא נותן לך כיוון שאת יכולה להשתמש בו בעצמך:שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי.