זוגיות: כשצד אחד לא מקשיב

אני אלי בן 29 אשתדל לתמצת את סיפורי. ביום בהיר, ללא התראה מוקדמת לאחר כמעט 3 שנים של זוגיות נפלאה. ארוסתי (25) ניגשת אלי ואומרת לי שאנחנו צריכים לדבר.. היא החליטה שהיא חייבת לנסוע כמה ימים לאחותה לחשוב כדי להיות בטוחה לפני שאנחנו עושים את הצעד הגדול. לאחר כמה ימים נפגשנו שוב והיא החזירה את הטבעת בגלל סיבות לא ברורות ולא כלכך משקפות את מה שהיה. בשבועיים שבאו אח"כ פינינו את הדירה ותיקשרנו באסמסים רק בנושא הדירה ואחרי שסגרתי את כל הדברים בדירה התקשרתי וביקשתי להיפגש ולדבר. במהלך השבועיים האלה אני מרוסק וגם שומע מאנשים שהיא על הפנים ולא מפסיקה לבכות. וכשנפגשנו באמת ראיתי את האישה שאני כל כך אוהב ומעריך, רזה, שבורה נראת לא טוב ובמצוקה. דיברנו ואמרתי לה את כל הדברים שאני מרגיש וחושב על מה שהיה ובעיקר למה היא לא אמרה כלום ולמה היא בחרה פשוט לקום וללכת ולא לנסות לדבר ולפתור. היא אמרה שזה נכון והיא החזיקה הרבה דברים בבטן והיא עזבה בצורה כזאת כי זו הדרך היחידה שהיא יכלה לעשות זאת לקבל את האומץ ולהגיד. לא היה לה את האומץ לדבר ולהגיד את הדברים שהפריעו לה בי כי היא פחדה שאפגע. היא אמרה שהיא שמה אותי תמיד במקום הראשון בחיים שלה (ולא היה אף אדם כזה אף פעם) ועשתה המון ויתורים בשבילי והיו רגעים שהיא לא הרגישה שאני שם אותה גם בעדיפות עליונה ולא מאחוריה (מה שלא נכון היא הכל בשבילי) אבל היא לא דיברה ולא אמרה כלום. השיחה הייתה מאוד קשה שנינו בכינו והיא אמרה שהיא לא איבדה פרור מאהבתה אלי ואני עדיין הכל בשבילה ואם היא לא הייתה רוצה להתחתן איתי היא לא הייתה מדברת עם אימא שלי כדי שנעשה ארוחת אירוסין עם הוריה. אבל כרגע היא חושבת שהיא עשתה את ההחלטה הנכונה והיא צריכה לחזור לעצמה ולמה שהיא הייתה ולהתמקד בעצמה אבל קשה לה עכשיו לסגור איתי את הדלת (היא גם מחפשת דירה בת"א). היא גם אמרה שקשה לה להגיד לי כמה זמן זה יקח "אולי חודשיים, שלושה, חצי שנה" אבל אם זה צריך לקרות אז אנחנו נמצא אחד את השני, אנחנו לא נעלמים מהעולם. אני ביקשתי שתשקול לפתוח דף חדש ונשכח ממה שהיה אמרתי לה שאני לא מוכן לוותר עליה ועל הקשר הזה כי באמת היינו משהו מיוחד ואהבנו והיה לנו טוב והמון אנשים אמרו לי שהם רוצים שתהיה להם זוגיות כמו שלנו הייתה.אמרתי לה שאני מאמין בנו ושאלתי אותה אם גם היא מאמינה בנו והיא אמרה שכן היא מאמינה! נפרדנו לשלום בחיבוקים חזקים ודמעות ואמרתי לה שוב שאני לא מוותר עליה ושאשתדל לא להתקשר אליה ושתקח את הזמן ואני מצפה לטלפון ממנה. היא אמרה שהיא מעריכה את זה שאני לא אתקשר. מאז עברו כמעט שבועיים ולא דיברנו. הבנתי שהיא מסננת הרבה מהחברות שלה והיא מדברת רק עם שתיים מהן והן לא מספרות כלום. אני מרוסק אוהב אותה מאוד ולא מוכן לוותר עליה בקלות. אני לא מבין אם יש אהבה כזאת וזוגיות כזאת למה היא עשתה את זה??? אודה להארות והערות

גידי יקר,
עושה רושם שאתה לא מקשיב לה עכשיו, וכנראה גם לא הקשבת לה קודם, ובמשך זמן רב. לכן אתה היית בטוח ועדיין בטוח שזו היתה "זוגיות נפלאה", מבלי להבין שבשבילה זו לא היתה זוגיות נפלאה כפי שזו היתה לך. היא נתנה לך צ'אנס להבין את זה עכשיו, גם אם אולי מאוחר מדי מכדי לפתור את זה, ואני חושש שאתה מסרב לקבל את זה. היא אומרת לך שהיא צריכה לחזור לעצמה, וזה אומר שזה היה קשה לה להיות כזו בנוכחותך. היא אומרת לך שהיתה צריכה אומץ לומר לך דברים, מה שאומר שכנראה, כאשר ניסתה, לא איפשרת לה לעשות את זה. אם היית מוכן להקשיב בקלות, והיית רוצה לשמוע, היית שומע, והיית יודע עוד קודם שיש בעיות, והיית יודע עוד קודם שקשה לה, והיית יודע עוד קודם ללכת לקראתה. אני חושש (וזה כבר ניחוש) שאתה הולך בדרכך כי אתה בטוח שהיא הדרך הנכונה והצודקת לשניכם, וכשאתה בטוח, אתה כבר לא מקשיב, ושום דבר לא יעמוד בדרכך. פרט לכך שהיא כבר לא יכולה יותר. העובדה שאתה מנסה לחלוב את החברות שלה כדי לקבל שליטה מחדש על מה שקורה, רק מעידה על כך שאתה באמת לא מבין שאתה לא יכול לשלוט בכל, ושהנסיון הזה לשלוט בכל נותן לך את האשליה שהכל בסדר, אבל לא את הנכונות להבין שאולי לא הכל בסדר.ולכן, גם אם יש אהבה כזו, וגם מצידה, יש צרכים שהם חשובים יותר. כמו למשל ההרגשה שיש לך שליטה במה שקורה. כמו למשל, לקבל הערכה ולדעת שיש לך השפעה כלשהי על המציאות שלך. לך זה היה, היא הרגישה שהנוכחות הדומיננטית שלך לא נתנה לה את זה. זו כנראה היתה ההחמצה שלך.אולי זה מאוחר מדי לקשר הזה. היא כבר מפורקת, וכנראה שלא תתן בך אמון שתרצה להקשיב לה, ושתהיה פתוח לשמוע אותה על פי צרכיה ושיקול דעתה, גם אם תחשוב ותגיד שהבנת, ותגלה חרטה אמיתית. כנראה שהיא ניסתה להראות לך זאת כבר זמן רב, והתייאשה. כך או כך, קח את זה כלקח לפעם הבאה.וקח בחשבון שאולי טעיתי לכל אורך הדרך. אבל גם אם זה נכון, זה משהו שכנראה גם אתה לא יודע, ובגדול – אחרי הכל, אני היסקתי את מה שהיסקתי מתוך מה שכתבת לי. ואני נוטה להאמין שקראתי זאת נכון, גם כי זה היה כתוב במכתבך, וגם כי, למרבה הצער, אתה לא היחיד שזה קורה לו, ובאופן דומה.ואם אני אומר שהדברים כתובים במכתבך, סימן הוא שכנראה באמת לא רצית לשמוע. הדבר עולה אפילו מתוך הכותרת שלך: "לא מוכן לוותר",שמראה שהפסקת להקשיב. רק אם תקשיב תבין שלא הכל תלוי רק בך.

תודה על המענה ד"ר. נכון אני מודה שעשיתי טעויות. ושנינו הסכמנו שהטעות הייתה בתקשורת בינינו. אבל זה לא מדוייק שלא הקשבתי ושניסיתי לשלוט... נכון שהייתי הדומיננטי והכנסתי אותה לחיים שלי, למעגל החברים שלי וזה יצר ריחוק מחברותיה אבל אף פעם לא הגבלתי אותה במשהו, אף פעם לא כבלתי אותה תמיד נתתי לה חופש. ותמיד שמשהו היה נראה לי שלא בסדר שאלתי אותה מה קרה? האם היא בסדר? והיא ענתה שלא קרה כלום. כאשר נפגשנו אמרתי לה שהמון פעמים שאלתי אותה וניסיתי להוציא ממנה משהו והיא הודתה שזה נכון "נתת לי המון הזדמנויות להגיד אבל פחדתי שתפגע". לפי דבריך לא השארת מקום לתקוה, למרות שכאשר שאלתי אותה האם היא מאמינה בנו היא ענתה שכן, ולמרות שאמרה שקשה לה לסגור איתי את הדלת עכשיו, ולמרות שאמרה שאם אנחנו צריכים להיות ביחד אז אנחנו נמצא אחד את השני. המצב שהיא יצרה עבורי הוא שהכל פתוח...בחרתי לנסח את הכותרת כך משום שאני אוהב אותה וחושב שיש לנו חיבור מיוחד. ואני מאוד רוצה להילחם על הזדמנות נוספת. אני באמת חושב שלמדתי ושאפשר לפתור את בעיות התקשורת.שוב תודה לך

גידי יקר,
יכול להיות שזה לא היה קורה לך עם אף אחת אחרת. אני לא יודע, כי אני לא מכיר אתכם, כמובן. אלא שהזוגיות שלכם היו אתה והיא, ולא אתה עם מישהי אחרת. כך שיכול להיות שהיא רגישה יותר מהרגיל, ונותנת מקום יותר מהרגיל, וחששנית לומר את דברה יותר מהרגיל. כך שהתוצאה היא עדיין אותה תוצאה: הפער ביניכם, בין היכולת שלה לומר, לרמוז ולהביע את הצרכים שלה, גם אם באופן מאד עדין, לבין היכולת שלך לשמוע או לקלוט את דבריה ורמזיה, הנעשים בעדינות, הוא עדיין פער קיים וגדול מדי. ועדיין היכולת שלה לעמוד על שלה כשאתה לא מסכים איתה, מעטה, ועדיין, לא ראית את זה כאשר זה היה חשוב.יכולות להיות לזה סיבות שונות. בהחלט יכול להיות שאתה לא "דומיננטי ואטום", כמו שהצטייר לך אולי מהתגובה הראשונה שלי, אלא דווקא פגיע מאד. אבל לפעמים גם פגיעות היא דרך לשלוט ולנהל דברים בדרך שלך. כי אולי, כאשר אתה נפגע, אתה עסוק קודם כל בפגיעה ובצרכים שלך ומפסיק להקשיב לצרכים שלה, והיא, בעדינותה, וכנראה למרות הפגיעה שלה עצמה, מוותרת, ומורידה את הצורך שלה מסדר היום. כך שכפי שאתה רואה, יש דרכים שונות להגיע לחוסר הקשבה לצד השני. העובדה, בכל מקרה, היא שזה אכן מה שקרה. את זה לא תוכל לטאטא מתחת לשטיח. העובדה היא שהיא הרגישה זמן רב שהיא לא הצליחה להביא את עצמה לידי ביטוי בזוגיות שלכם, ולא סביר שלא ניסתה מדי פעם לומר או לרמוז משהו, לפני שהחליטה להיפרד.

תודה רבה,באמת שפכת קצת אור על כל העניין הזה והדברים שכתבת אכן נראים נכונים. אבל עדיין זה לא משהו שאפשר לפתור ולגשר עליו? מה אתה מציע לי לעשות? פשוט לוותר? היא פשוט השאירה את העניין פתוח.

גידי יקר,
אני שמח שהגעת איתי עד הנה. אני מציע שתשלח לה לינק להתכתבות הזו, ותגיד לה שאם, יום אחד, היא תרגיש שהיא מוכנה לנסות, שתלכו ליעוץ זוגי. כדי שלא תרגיש לבד, ושיהיה לה ביטחון שאכן תוכל להיות תקווה לשינוי. לא רק משום שהבנת, אלא משום שאתה גם מוכן ללכת לתהליך שבו גם תוכל להפנים, כלומר, ללמוד לחיות עם שינוי כזה בשלום, וללמוד לקרוא גם את הצרכים שלה, ולדעת שהם לא רק צרכים שלה, אלא שהם גם צרכים שלך. והרי זה מה שלמדת עכשיו.אבל כחלק מהלקח שלך, תצטרך להניח לצורך המיידי שלך לפעול עוד, ולהניח לזה עד שהיא תהיה מוכנה. כל לחץ נוסף שלך יעיד לה שאתה מתקשה לעמוד בזה. ותצטרך להתאזר בהרבה סבלנות, ולהבין שיותר חשוב משתהיה זוגיות זה שאם היא תהיה, שהיא אכן תהיה יציבה, טובה ומכבדת. ותצטרך לסמוך על התחושות שלה, שאם היא לא חושבת כך, אז הדבר הוא בידה, ולא בידך, ולסמוך על כך שהיא יודעת מה היא עושה, גם אם זה מנוגד לצורך שלך. יש לך הרבה מה ללמוד כאן. אני מקווה שזה יצליח לך, לטובת שניכם. אבל אם לא, תצטרך, כחלק מתהליך הלימוד שלך, להניח לה, וללמוד להרגיש שזה היה, כנראה, הדבר הנכון.

אוקי אני בהחלט אנסה את זה, תודה רבה ד"ר.