זוגיות: כיצד לבחור בן זוג רציני

שלום רב,
במכתבי להתייחס לשני נושאים שקשורים זה בזה. אני מתנצלת אם הארכתי בדברים..האחד,הוא קשר שהיה לי לאחרונה עם בחור והשני חוסר היכולת שלילמצוא זוגיות,להתאהב ולהתמיד בה.אתחיל ואספר שאני בשנות השלושים המוקדמות לחיי והגעתי מבית יחסית שמרני,אם כי בשנים האחרונות,הוריי נפתחו יותר והפכו לליברליים מאד – במובן זה גם אני השתנתי.הייתי ילדה ביישנית וחסרת בטחון ולאחר הקשר הראשון שלי הפכתי לבטוחה בעצמי ופתוחה מינית.מערכת היחסים הראשונה שלי היתה"רק"בגיל25וזה נעשה מתוך החלטה למצוא מישהו למרות ידיעתי שיהיה לי קושי לספר להוריי.הוריי קיבלו את הקשר בהתחלה בלית ברירה אך בהמשך אמצו את האקס בלב חם.הקשר הזה תם והשאיר אותי פגועה.אציין שלקח לי המון זמן להפתח אליו רגשית ולהתאהב,הפריעו לי בו בהתחלה לא מעט דברים(היתה לו מחלת נפש שרק בדעבד הבנתי את הדפוסים שהיא יוצרת באישיות),והוא היה הראשון שלי כאמור.עד שכבר נפתחתי אליו הוא הפך את עורו והתנער מהקשר ולארר שנתיים ומגורים של חצי שנה נפרדנו.לקחתי את הפרידה קשה מאד ולקח לי זמן להתנתק.מיד לאחר מכן נכנסתי לקשר-לא קשר מיני מאד(שנבע מהתסכול בתחום עם החבר הקודם)בעייתי מאד והייתי מאד תמימה אז – קשר של ניצול שנמשך במובן מסויים עד היום ולא לגמרי התנתק אך הוא נשאר ברמה של דבורים).החבר שלי שהיה בחור"חנון"כמו שאומרים וחסר נסיון ואתו הרגשתי יחסית בטוחה שלא יפגע בי דווקא בו לקח לי זמן להתאהב.לעומת זאת,הבחור השני אותו הכרתי התאהבתי בו מיד,בלי להכירו לעומק והייתי מאוהבת כמה שנים טובות והוא לא התפנה לקשר והתייחס אליי בזלזול.תוך כדי יצאתי המון והכרתי גם בחורים טובים שלא התפנתי רגשית אליהם ויצרתי יחסים לא מחייבים לא מעטים. נוצרו אצלי מחסומים רגשיים שדומים לאלו שאפיינו את הקשר הראשון שלי בתחילתו כלומר חוסר פתיחות רגשית שלי וחוסר יכולת להתאהב בבחורים "טובים".היה לי גם קשר עם בחור גרוש עם ילדים – שהדפוס אתו היה דומה – מבוסס על הרבה מין אך חוסר מחוייבות של הצד השני ואני נשארת ונשארת.בעקבות קשר זה הלכתי לשני טפולים פסיכולוגיים שעזרו מאד אך הפסקתי אותם כי כבר עייפתי מלדבר על עצמי ועל הסוגיות הללו.אני מרגישה בלופ וכל הזמן מתעסקת בנושא.אני יודעת שאני מתאהבת אך תמיד בלא מושג.מרגישה שגברים רבים רוצים ממני אך ורק מגע מיני,ומרשים לעצמם לשלוח ידיים בדייט ראשון,למרות שאני יכולה להיות קרירה מאד ולשדר בדיוק ההפך.אני מנסה לתת צ'אנס אך מתבדה.אני לא אשקר,גם אני פוסלת על חוסר משיכה או חוסר התאמה לדעתי באישיות בחורים טובים דווקא וכאן המקום לעבוד על עצמי.היו כמה כאלה שהיו רציניים ואם הייתי ממשיכה אתם היום הייתי נשואה. אך אני, חסרת הסבלנות להכיר שונה מהבחור "הלא מושג" , לא מתאהבת.הקשר האחרון שלי היה נמשך חודשיים ונגמר לפני חודשיים. הכרתי אותודרך חברה קרובה משותפת ,שנים ספורות מעליי,כאשר גם הוא וגם היא הבהירו לי שיש לו בעיה להתחייב.היא מצדה לחצה על שנינו להפגש ויצרה מפגש משותף לא מחייב שבהמשכו הבחור יצר עמי קשר ביוזמתו.עשיתי מספר טעויות – התאהבתי בו מהר מדיי,שכבתי אתו מהר מדיי(פגישה שניה),התמסרתי מהר כי הנחתי שבגלל ההכרות המשותפת עם אותה בחורה(נתתי לו מתנה) הוא יהיה מחוייב בצורה אמיתית. לילא היתה לי סבלנות לחכות לו שיבשיל ודרשתי שנפגש יותר מפעם-פעמיים בשבוע.לא היינו באותו קצב.מצד שני,לא רציתי למרוח את זה ואז להפגע יותר.כשביקשתי להעמיק את הקשר הוא נסוג וחתך-לקח הפסקה,שכמובן היתה פרידה למעשה.אציין כי הסקס בינינו היה מצויין וגם החיבור המנטלי והרגשי.לאורך הקשר הוא לא היה מחויב לגמרי והיה באתרי הכרויות חלק מהזמן.מיד לאחר הפרידה הוא חזר לאתר ההכרויות ולי לקח משהו כמו חודש,אחרי כמה נסיונות גישושים להבין את מהות ההפסקה בקשר.כשהבנתי שהוא לא מעוניין חזרתי להכיר אחרים,אך שוב מרגישה שחזרתי לאותו מעגל בלתי אפשרי של דייטים – של בחורים ששולחים ידיים ואני לא מצליחה לקלוט אם הם רוצים במשהו רציני,ואילו בחורים רציניים אני הודפת ולא מצליחה להתמיד בקשר ולהתאהב.מאז ניסיתי כמה פעמים ליצור קשר ושוחחנו מספר פעמים,אך אף פעם לא ביוזמה ראשונית שלו.השאלה שלי אם יש טעם לחכות לו שאולי משהו ישתנה,ואם לא – מנסה להבין איך בונים קשר באופן כללי.מרגישה שאין לי הכישורים לכך ושאני לא נותנת צאנס לאחרים ולעצמי.תודה רבה מראש על ההקשבה והעזרה.נעמה

נעמה יקרה,
עושה רושם, אם כי אני לא בטוח שזה נכון בשלמותו, שאת מודדת עד כמה את מוצאת חן בעיני בן זוג פוטנציאלי דרך הנכונות שלו להגיע למיטה. וזאת למרות שאת מבינה שיש עם זה בעיה, ושזה לא נכון לעשות. יותר מזה, את עושה את זה לא פעם עם גברים שאת יודעת מראש שיש איתם בעיה של מחויבות. זה כאילו שיש בך את שתי המגמות גם יחד. אחד הדברים החשובים שכתבת שיוצר בי את הרושם הזה הוא המשפט שלך שאת הודפת בחורים רציניים. כלומר, כנראה את אלו שלא ימהרו להכניס אותך למיטה. אולי כי זה לא מרגיש לך שהם רוצים אותך, ואת מנתקת מגע. לכאורה כדי שלא להיפגע אם לא אוהבים אותך, אבל אולי דווקא מאלה שיכולים לאהוב אותך.הזיהוי הזה שאת מבקשת, של גבר רציני, שבאמת ירצה להיות איתך ולא רק לשכב איתך, הוא לא תמיד פשוט. אבל העניין הוא שלפעמים גברים קולטים ממך משהו שהם מחפשים, שזה זמינות קלה לסקס, ואם זה קורה מהר - החוויה שלהם ממך היא מינית בעיקרה, ולא אישיותית. אז הם נשארים בה ולא מחפשים בך דברים אחרים. כך שגם אם הם עצמם רוצים ומחפשים בת זוג לחיים, הם עלולים להישאר תקועים בתדמית הזו שלך, ואולי גם יישארו איתך בקשר כל עוד הם חושבים על סקס מזדמן. זה ממש לא אומר שאין בך דברים אחרים, אבל זה אומר שאת צריכה כנראה לשנות את דפוס ההתנהגות שלך בתחילת הקשר. לחפש קודם סימנים אחרים לכך שהוא רוצה אותך, ואולי, למשל, את העובדה שהוא נמשך אליך, אבל גם מוכן להישאר איתך גם כשאת לא מתמסרת בקלות, כדי להכיר מרכיבים אחרים באישיות שלך, ולבלות איתך ולחלוק חוויות אחרות. ולתת לסקס להגיע קצת אחר-כך, גם אם את חוששת שיעזבו אותך לפני. לא פשוט למצוא את שיווי המשקל הזה, אבל זו הדרך הנכונה.אם תתקשי למצוא את האיזון הנכון, אולי כדאי שתשקלי ללכת לטיפול פרטני, שייתן לך ליווי תוך כדי תהליכי ההכרויות שלך, ויעזור לך לחפש את האיזונים הנכונים.

תודה על התגובה המהירה.נתחת את מצבי היטב, מלבד הנקודה שהעלת בסוף הפסקה הראשונה. אין לי פחד שגברים רציניים לא ירצו אותי. איכשהו פשוט יוצא שאלו שמספיק רוצים, ולפעמים יותר מדי , אני לא מתאהבת בהם.אני משתדלת מאד לא לשדר משהו מיני או לרמוז לכך, אבל אולי בלי לשים לב אני בוחרת באלו שמחפשים את זה ומשדרים את זה ואני לא קולטת את העניין.האם תוכל להמליץ בעל מקצוע ללכת, כלומר מאיזה תחום (פסיכולוג רגיל/ לזוגיות/ אחר)?

נעמה יקרה,
אם כך, האם את חושבת שגברים שרוצים אותך יותר גם באמת פחות מוצלחים, או שמא עצם העובדה שהם רוצים אותך, מורידה לך את החשק? (כפי שאמר פעם וודי אלן: אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמוכן לרדת עד כדי כך שיקבל אותי כחבר בו) זו שאלה לחשוב עליה, שאולי תעזור לך למצוא תשובות.לשאלתך, אם את נמצאת באזור תל-אביב, את מוזמנת ליצור איתי קשר (ראי את כתובת האתר שלי למטה). בכל מקרה, כל איש מקצוע הוא ראוי, אבל נדמה לי שרצוי יותר בכל זאת מי שיש לו גם נסיון בעבודה גם עם זוגות ותקשורת זוגית.אני מציע גם שתקראי את המאמר שלי:לשרוד את תחילת הזוגיות - גשר צר מאד.

כיום אין בי שיפוט כזה לגבי גברים שרוצים אותי יותר - אז בהכרח הם יותר מוצלחים. כל הגברים שיצאתי אתם ידעתי שהם מקסימים ויהיו בני זוג טובים, אבל דברים אחרים הפריעו לי כמו חוסר משיכה, מקום מגורים רחוק או סגנון חיים שאינו לטעמי או סתם חוסר התלהבות מצדי. וניסיתי קשרים של כמה חודשים. אציין שאני רוצה כבר להקים משפחה אז בכל בחירה כזו אני רואה כמשהו מאד גורלי וסופי.ברשותך, לאור הקושי הנפשי בשבועיים האחרונים (אני בוכה כל הזמן), ארצה להתייעץ בנושא הנוסף עליו כתבתי במכתב הראשון- הבחור האחרון אתו היה לי קשר.הבחור האחרון שפגשתי הרגשתי שמתאים לי מהרבה בחינות ומאד נמשכתי אליו. אני מודה שלמשיכה יש מרכיב חשוב אצלי בגלל ההתנסות המוקדמת שהיתה לי עם האקס.כרגע גם אני לא מצליחה להוציא את הבחור האחרון מהראש, ואני ממשיכה מדי פעם כשאני נשברת ליצור קשר ולברר אם משהו השתנה אצלו. באחת הפעמים שדברנו ניסח זאת "שהוא לא שם". הוא עצמו נחמד ושמח לדבר אתי, אך לא יוזם דבר בעצמו כמו שיחה או מפגש. בפעם האחרונה היתה לנו התכתבות קצרה במייל לגבי משהו טכני ולמייל האחרון הוא לא ענה. אז הנחתי לו.לא כל כך הבנתי עד כמה הוא בעניין במהלך הקשר והתהלכתי על ביצים רוב הזמן. ומה שהקשה עליי עוד יותר היה הבקשה שלו להפסקה כדי לראות אם הוא מרגיש או מתגעגע. עברו מאז כשלושה חודשים, כשאני כאמור יצרתי קשר כל פעם. אציין כי כמה ימים לפני הפרידה הוא נפגש עם האקסית שלו ל"ענייני עבודה" מה שאני יודעת כמעט בוודאות שאיינו נכון. האם לצפות לחזרה שלו מאחר וקרא לזה "הפסקה", האם להניח לזה ולהמשיך הלאה? זה לא עוזב אותי ואני לא מצליחה ליצור קשר מחייב אחר. אני כל הזמן עסוקה בפגיעות שאני נושאת עמי מקשרים קודמים ובעיקר מהקשר האחרון.

במשפט הראשון התבלבלתיהתכוונתי : "פחות מוצלחים"תודה!

נעמה יקרה,
המשיכי הלאה. למדת מספיק עד עכשיו מה הוא לא רוצה. זה כואב, אבל זה המצב. המשיכי הלאה.

תודה רבה על כל הייעוץ והעזרה.

והנה ברגע שאמרת לי להמשיך הלאה, ושמעתי להצעתך (אחרי שלא ענה למייל האחרון שלי מלפני שבועיים) הוא התקשר בשישי האחרון התעניין בשלומי ורמז על כך שהתפנה לו זמן, וכביכול רמז על יום למחרת כפנוי. אני מצדי ספרתי לו על איזה ארוע שיש בעירי במשך השבוע ושאלתי אם ירצה לבוא. הוא הסכים. בסוף השיחה הבנתי שלמעשה אני הצעתי להפגש ולא הוא, אז אמרתי לו שבכל מקרה נדבר ושאם ירצה להצטרף בשישי הוא מוזמן.לא התאפשר לי להאריך בשיחה ולהבין את רצינות כוונותיו, כי הייתי עם אנשים. מתוך הלחץ לא התנהלתי כפי שרציתי.ביום למחרת, מאחר ולא התאפשר לי להאריך בשיחה, התקשרתי כדי לשאול מדוע התקשר. הוא ענה כי רצה לשאול בשלומי. הוא הוסיף ואמר שלא יתקשר יותר אם אני לא רוצה. אמרתי לו שיעשה כרצונו.בכל אופן, לא כל כך ברור לי מה רצונו, והאם אכן נפגש... ולא כל כך יודעת איך להתנהל.