זוגיות: ייתכן וגם זה

שלום רב.
.אני בחור בן 25 גיי.לפני שנה ושמונה חודשים הכרתי בחור בן 22 ובזמנו הייתי בן 24 .היינו חברים טובים בקשר טלפוני תקופה ארוכה של כ - 8 חודשים ,לאחר מכן נפגשנו על תקן ידידים כדי לראות את אחד את השני פנים אל פנים מתוך צורך טבעי להכיר האחד את השני לעומק בתור חברים טובים לכל דבר וללא אינטרס המתבסס במישור המיני\רומנטי.בפגישה הראשונית אותו בחור ממש רצה בי והחמיא לי לאורך כל הערב על מראי החיצוני.הבנתי שקיימת משיכה אינטנסיבית בין שנינו ונוצרה כימיה ודינמיקה מהפנטת שלוותה בהחלטה להעמיק את היחסים ההדדיים ביננו והביאה ליצירת קשר רומנטי מדהים בעל עוצמות אהבה קסומות.הרגשנו שזה "זה"..בכל מקרה היינו גם החברים הכי טובים וגם בני זוג עם אהבה ענקית..ולי בזמנו היו ספיקות מעטים והרגשה של "אני רוצה לראות עד כמה הוא אוהב אותי באמת" ובכל פעם שאני העליתי את נושא הפרידה בעקבות ריב או וויכוח הוא תפש בי בכל הכוח ולא עזב...נשבר בדמעות כדי שלא אעזוב...ואמר לי עד כמה שהוא אוהב אותי ורוצה בי.זה חיזק אצלי את הביטחון שהאהבה והזוגיות שלנו נועדה להיות לעולם...אבל היו ביננו מקרים שהם היו נוצרים וויכוחים ועד שהוא לא היה בוכה ונשבר ומנסה לגשר על הדברים לא הייתי סולח ...וזה לא היה בכוונה ...פשוט הייתי נאטם ..ללא שליטה..עברה שנה + והוא נפרד ממני בטענה שאין לו את הכוחות להתמודד עם הקשר יותר ועם כל הקשיים.ניסיתי לחזור אליו ..לפחות ממש בהתחלה..וניסינו אבל הוא הרגיש שהוא כבר לא רוצה את הקשר..ואמר דברים כמו"אני כבר לא רואה בך את הגבר של חיי" ואני כבר לא אוהב אותך כמו שבני זוג צריכים לאהוב" וכדומה.עבר חודש של פרידה מתוכו נסיונות לחזור מיוזמתי,אבל לאחר מכן וויתרתי והיינו בחודש נתק..ואז התקשרתי לשאול לשלומו,והוא אמר לי שלא טוב לו ושהוא לא מצליח לעשות דברים שהם ברי משמעות..שהוא מתגעגע מאוד,שהכל ריק מסביב..שהוא לא באמת מאושר..והוא בוכה ונשבר בטל' מהרגע ששמע את קולי..שכנעתי אותו לחזור...למרות שלא רצה בהתחלה..וכשחזרנו הוא טען שהוא ממש שמח שהתקשרתי..שהוא באמת מאושר סוף סוף ושהוא גאה להיות בן זוגי.בהתחלה לא נברתי בעניין הרגש אבל לאחר תקופה הייתי מאוד סקפטי ואמרתי לו שאני לא מרגיש שהוא נותן לי ביטחון בקשר..ובכל פעם כשהוא אומר לי שהוא מתגעגע אלי או שהוא אוהב אותי אני לוקח אותו בעירבון מוגבל.הוא טען שהוא מתכוון בכל לשון ובכל הכוונה לדברים שהוא אומר..הוא נתן לי מפתח לדירה שלו,ואמר שהוא כן רואה עתיד ביחד..שהוא אוהב רק אותי.אני חייב לציין שעוד כבר בפרידה שהראשונה הבנתי את טעויותיי והבהרתי לו שהשתניתי מן הקצה אל הקצה בתגובותיי כלפיו בסיטואציות המאוד מסויימות הללו שגרמו לו להפגע כלכך..ואכן השתניתי ונוכחתי להראות לו זאת כשניתנה לנו הזדמנות שניה .במהלך החודשיים הללו,לקח לו זמן לומר לי שהוא אוהב אותי אך לאחר זמן מה תרגם את רגשותיו כלפי כאל אהבה ולא נתן לי את ההרגשה שהוא לרגע מתחרט שחזרנו..בחודשיים הללו נתתי את נשמתי ואת חיי בשבילו,והייתי הבן זוג המושלם למעט ריב אחד קולני שטבעי שיקרה בתוך מערכת יחסים.הוא תמיד אמר לי שאני מדהים .ואז,פתאום בין לילה אחרי חודשיים אינטנסיביים של שיקום הקשר אחרי שהוא אמר לי שהוא כלכך שמח להיות בן זוגי..ואחרי סוף שבוע מדהים ביחד ללא כל התרעה מיוחדת..הוא קם בבוקר וטען שחלם שנפרדנו וביקש להיות כן איתי...הוא טען שהוא לא שלם עם הקשר,שיש לו ספיקות,ושהוא יודע שהוא ירצה להיות ולחוות קשרים נוספים...ושעברה עליו תקופה לא טובה...הוא הרג אותי במקום...אני התחלתי לארגן את הדברים כדי ללכת הביתה..הוא בכה ונשבר מאוד..רצה שאתן לו הזדמנות שניה..אבל הלכתי..ואז התקשרתי בצהרי היום,ושאלתי לשלומו,הוא אמר ששמח שביצעתי את המהלך הזה מכיוון שכשהלכתי הוא הבין הרבה דברים....ואני התחרטתי ואמרתי שעשיתי את זה עקב סערת רגשות..שלא התכוונתי להפרד באמת..הוא אמר שזה לא משנה מפני שעכשיו הוא יודע שפעם הוא אהב אותי עד הסוף ופעם לא..ושהוא לא רוצה להתפשר על האהבה שלו..הוא טען שהוא רוצה להכנס בזה בכל הכוח..כדי להתגבר על זה כמה שיותר מהר..ועוד הוסיף שאינו ראוי לי.ואמר שגם יכול להיות שהוא יצטער על זה כל ימי חייו..אבל הוא מוכן לקחת את הסיכון .אנשים אמרו לי שהוא מתוסבך ופשוט ילד..למרות שהוא בן 23.5 ושהדרכים שלנו יצטלבו ושהוא עוד יחזור...ואני תולה תקוות בדברים הללו...בנוסף,קשה לי מאוד להמשיך הלאה וליצור קשרים נוספים מפני שאני אוהב ורוצה רק אותו..אני חייב לציין שעברו כ - 3 שבועות מאז שוחחנו לאחרונה..ואני די תקוע בלהמתין לו..ואני לא יודע כמה זמן זה ייקח אם בכלל..שאלתי היא:האם אדם כזה יכול להבין בדיעבד שהוא אוהב אותי בעוצמות רבות ומוכן להיות איתי ,או שיתכן וימשיך הלאה ולא יחזור לעולם?תודה רבה על תשומת ליבך.א.25

א. יקר,
קראתי בתשומת לב את כל מה שכתבת, וראיתי את סערת הרגשות ואת הכאב של שניכם. אבל התשובה לשאלה שלך היא פשוטה: זה ייתכן וגם זה ייתכן. אני אפילו לא יכול לומר לך מה ייתכן יותר. אבל מה שברור הוא שאתה לא צריך לצפות, אלא להמשיך הלאה, ולתת לזמן לרפא את הפצעים, ולמקריות או ליוזמה של אחד מכם לקבוע את הסיבוב הבא, אם יהיה כזה. ובהחלט יכול להיות שאם היוזמה תגיע מוקדם מדי, הטיימינג לא יהיה נכון.

האם טיימינג הוא כבר לא שם המשחק פה?הרי לא יתכן שאחרי פרידה שניה מיוזמתו הוא ירצה לשוב מרצונו החופשי..האמת היא שאני לא מסוגל לישון כמו שצריך בלילות.החלומות שלי מסייטים אותי ,אני חולם עליו ללא הרף..על הפרידה,על הדברים הכואבים שאמר לי...לעיתים אנו ביחד בחלום אבל זה לא "שלם".ואני חוזר שוב ושוב לאותה הנקודה כמו ביום הפרידה עצמו...ונדמה שאני נמצא במעגל מסחרר שלא נותן לי מנוח.הוא שאל אותי בזמנו לפני שלושה שבועות האם אני רוצה לעבור את זה כמה שיותר מהר..ואני לא ידעתי מה לענות...הוא אמר לי שהוא רוצה להכנס בזה בכל כוחו..ואני לא יודע אם בפועל הדברים באים לידי ביטוי שכן אינני יודע מה הוא מרגיש כיום..אבל אני אינני יכול להרפות מרגשותי כלפיו,מהזכרונות,ומאהבתי מהחיבור המיוחד של שנינו....אני מרגיש פאסימי לחיים ויותר מזה שלא אמצא אהבה אמיתית בחיי,בעבר נדלקתי על שני אנשים מסויימים ולמיטב הגדרתי זו היתה מעין התאהבות.אך הם היו סטרייטים ולרוב גם חברים קרובים שלי.לעומת זאת אני האהבה הראשונה והקשר האמיתי הראשון שלו..כולם אמרו לנו שאהבה ראשונה לא מחזיקה מעמד..הוא האהבה הראשונה האמיתית שלי ולשנינו זה היה קשר ראשון..ואני מפחד שהוא יתאהב באנשים אחרים,ירצה בם,ויתמסר בגופו ובנפשו אליהם...שישכח אותי ויעבור עלי כאילו לא הייתי שם בחייו,ולא אהב אותי מעולם....מפני שאני אינני מסוגל לעשות כן,אני מרגיש מחוייב לו בכל נפשי ונשמתי..ואינני יודע מדוע הוא לא מרגיש כך יותר כלפי..הייתי רוצה כלכך שהוא ילחם למעני וירצה בי בכל כוחו..שיתחרט כל רגע על מעשיו...שיגיד לי שאני האחד..ואני יודע שזו משאלה חסרת שחר...אבל זה מה שליבי רוצה..למרות הכל.אני לא מסוגל ליצור קשר ולא משנה באיזו נקודת זמן,אמרו לי לא פעם שאם נחזור אז זה צריך להגיע ממניעים טהורים ויוזמה רצינית ואמיתית מצידו בלבד.אני משתדל להעסיק את עצמי ולא לחשוב עליו אך זה לא עוזר..קשרים אחרים לא באים בחשבון בתקופה זו בחיי.....קשה לי לאהוב ולהתמסר אם בכלל ואני כבר לא יודע מה יהיה..תודה על התייחסותך הכנה..א.25

א. יקר,
למיטב זכרוני, כתבת כבר לפני חודש או יותר על היחסים ביניכם. אתה נמצא בסערת רגשות גדולה, ולא הפנמת ואתה לא רוצה להפנים את העובדה שחברך בחר לעזוב אותך. אתה יכול לעטוף את זה במילים יפות, כמו הפחד שלך "שהוא יתאהב באנשים אחרים, ירצה בם, ויתמסר בגופו ובנפשו אליהם", שרק מגדילים את הסערה הפנימית שלך, אבל בסופו של דבר הוא עזב, ואולי יחזור ואולי לא, ואתה איבדת שליטה על העניינים ועליו. וכל עוד לא הפנמת, וכל עוד אתה מתאבל, אתה חופר בתוכך, ושואל את עצמך במה טעית.להעסיק את עצמך זה הדבר הנכון לעשות. להעביר את החשיבה שלך לפסים אחרים גם כן. אבל רק כאשר תתחיל לתכנן את הצעדים הבאים שלך בלעדיו, תבין שבאמת אתה מסיים את תקופת האבל, ומשם תתחיל בהבשלה לקראת משהו חדש. וזה יגיע. תן לזה זמן. ואם זה לא מספיק, לך לטיפול, כי תעצומות נפש גדולות מדי בעניין זה יכולות להזיק לך.

תודה על התייחסותך ותשומת ליבך.אשתדל לקחת את עצותיך למקום נכון וראוי.אני מקווה שאסתדר.א.25