זוגיות: חוסר הערכה וחשש מפרידה

שלום
ד"ר,

אני בת 22 ובן זוגי גם הוא בן 22 בזוגיות כבר שנתיים,
אני כל הזמן חושבת כבר תקופה ארוכה על היחסים ביננו, לכאורה הכל נראה פשוט מושלם המשפחה שלי אוהבים אותו, החברות כולם חושבים שהוא כזה מדהין ומקסים פשוט מושלם הוא תמיד מנומס תמיד יודע איך להתנהג ג'נטלמן כזה אם אני צריכה משהו הוא יבוא אנחנו אף פעם לא רבנו והכל טוב ויפה.
אני והוא מאוד דומים באישיות שנינו אוהבים לנהל את הדברים לעשות הכל בצורה הכי יעילה שאפשר אני מרגישה שהוא לא מפרגן לי בתחומים שכביכול אמורים להיות התחומים שלו אני מרגישה שהרבה פעמים זה עניין של אגו אצלו, הוא בנאדם שהכל אצלו צריך ללכת טוב, נגיד אין מצב שמשהו ישתבש בדרך הכל שחור ולבן לפעמים אני חושבת שהוא איתי כי הוא צריך שהכל יהיה אצלו מסודר הוא מדבר איתי על זה שהוא רואה את החיים שלו איתי בהמשך, אני מרגישה שהכל אצלו תמיד צריך להיות מתוכנן שחס וחלילה שום דבר לא ישתבש ,יש לו גם קטע כזה של רמות, נגיד הוא חייב שאצלו הכל יהיה ברמה הכי גבוהה ,זה מגיע עד לפרטים הקטנים, למשל הבאתי כלב לברדור הוא אומר שהייתי צריך לקחת כלב תוקפני כל מיני שטויות כאלה ומעבר לזה, אני חושבת שאין לנו את אותם ערכים, בקטע של משפחה, של דת ועוד. אני מרגישה לא שלמה עם הקשר כי אני פשוט לא חושבת שאנחנו באים מאותו מקום, גם כשאנחנו במצב אינטימי בא לי לבכות הרבה פעמים אני לא מרגישה שמחה אני מרגישה שהוא ממש מוריד לי את הביטחון, בבית תמיד תמכו בי ונתנו לי להרגיש ממש טוב עם עצמי וכשאני איתו כשאני מנסה לעשות משהו שנתפס אצלו בראש כמשהו מהתחום שלו, הוא פשוט לוקח לי את זה מהידיים.
אני חולה במחלה כרונית מגיל 14מחלה ממש לא פשוטה אומנם אין עדות ביומיום אבל סביר להניח שבעתיד היא יותר תשפיע זה גורם לי ממש לפחד לסיים את הקשר,וחוץ מזה אני גם לא רוצה לשבור להורים שלי את הלב כי הם כל כך שמחים שיש לי חבר הרבה זמן .

עדי יקרה,
את כותבת שלא רבתם אף פעם, אבל גם שמצד שני, את לא מרוצה כהוא לא מעריך את מעשייך ואת דעותייך. אני יכול להבין מכך שאת מוותרת הרבה. עם זאת, את מוסיפה ואומרת שלמרות שאת לא מרוצה, את חוששת מכך שאולי יהיה לך קשה להשיג בן זוג. התחושה הזו משותפת לך ולרבים אחרים, בין אם מהסיבה שלך, ובין אם מסיבות אחרות (כי יש לי 3 קילו מיותרים, כי אני לא משכיל, כי אני מקריח, כי אני גרה רחוק, כי אני צריכה קודם לעבור ניתוח אף - או כל סיבה אפשרית אחרת). זו אינה סיבה להישאר בזוגיות שאינה טובה לך, כשאת מחפשת בן זוג לחיים ארוכים ביחד. גם לא דעתם של ההורים שלך. הם לא חווים את מה שאת חווה, ואם הם היו יודעים שלך זה מאד קשה, אולי היו חושבים אחרת. ואולי אפילו באיזה שהוא מקום הם יודעים את זה, ואם הם חושבים שאת מאושרת, אז זה מה שעושה אותם מאושרים, גם אם הם קצת מודאגים.בצד זה, אוסיף ואומר שגם בגילכם אפשר ללכת לטיפול זוגי וללמוד משהו חדש. ראי בבקשה את הדף שלי עלטיפול לזוגות בתחילת הדרך.