התמודדות עם שליטה בזוגיות

שלום
ד"ר חסון,
אני אנסה לקצר. בן זוגי ואני נשואים עם תינוק בן 8 חודשים. בן זוגי עצמאי ואני כרגע בהפסקה מהלימודים. אני מטפלת בתינוק 24 שעות ביממה, עושה קניות ואחראית על כל מטלות הבית. בעבר היו לנו בעיות רבות בשל הקנאה שלו. נפרדו פעמיים בגלל שהוא דרש שאפסיק את הלימודים שאתעסק בבית ואתמוך בעסק שלו. אחרי הפעם השניה שנפרדנו הוא הבטיח שזה לא יקרה. באמת זה החזיק מעמד. לפני כמה חודשים שמתי לב שחסר לי תשומת לב וקרבה. אחרי שדיברתי איתו על זה. הכל התחיל שוב. בהתחלה הוא סיפר לי שהוא בגלל שהצליח לדכא את הקנאה שלו כנראה הרגשות האחרים גם נעלמו. אחר כך הוא התחיל להפיל הכל עליי שזה בעצם בגללי כי אני לא יודעת ליצור אווירה נעימה בבית והוא מרגיש לחץ לידי... אחר כך הוא פשוט התחיל להגיד לי שהוא רוצה שאני אעשה כל מה שהוא רוצה שאתעסק יותר בבית, בסדר בניקיון ובאווירה נעימה ואז הכל יהיה טוב. אתמול הוא התחיל להסביר לי כמה שאין צורך בלימודים שלי ובכלל כדאי שאתחיל לתמוך בו כדי שיהיה למשפחה טוב. הוא הרי ממן אותנו. הוא טוען שהרצון שלי לסיים את הלימודים מאוד טיפשי כי זה לא יעשה איתותי מאושרת. בין לבין הוא טען שאו שהוא ינהל איתי מערכת יחסים מלאה קנאה או שקרה כמו עכשיו. הוא לא מעוניין ללכת לטיפול זוגי בטענה שהוא בסדר כמו שהוא. היינו בטיפול זוגי שהפסקנו כי נפרדנו ואז לא חזרנו לזה. אני מאוד אבודה! הוא מאיים עליי בפרידה אם לא אפסיק ללמוד ואתחיל להתרכז בבית והעסק שלו.... וכמובן אם נפרד הוא לא רואה שום סיבה לעזור כלכלית לאנשים שלא מעריכים מה שיש להם. השאלה שלי בעיקר, האם באמת יש הגיון בהמשך של היחסים? עד כמה זה נורמלי מה שמתנהל פה? בכל פעם שנפרדנו הוא התחנן שנחזור ועשה הכל... לאט לאט אני מרגישה שהכל היה שקר.

הנעלמת יקרה,
לא כתבת בת כמה את. רצוי. גם לא כמה שנים אתם נשואים וכמה ביחד. זה היה מקל על התשובה, גם אם לא קריטי.אני חושב שאת מבינה היכן את נמצאת, ולאן זה הולך. הוא היה מעדיף שהוא יהיה מקור האושר היחיד שלך, אולי כי זה ישקיט את "הרעש הפנימי" אצלו, של קינאה ושל חוסר ביטחון. לימודים הם אמצעי עבורך לביטחון עצמי רב יותר, להערכה עצמית גבוהה יותר, אולי גם להתקדמות מקצועית, כשבצד זה יש גם הכרויות עם סטודנטים ומאוחר יותר עם קולגות, ואפשרות להרחבת המוקד החברתי שלך עם נשים ועם גברים. תגובה שלו כפי שאת מתארת, אופיינית למי שאין לו ביטחון (ולכן גם בבן או בבת זוגו), שהוא חשדן, וכשהוא צריך שדברים יהיו בשליטה מלאה שלו.כפי את מתארת זאת, אז כן, יש בהחלט מקום לטיפול, כי העובדה היא שהוא ניסה להתחייב לך, לפחות כלפי חוץ, ולאחר זמן מה חזר לבטא את החששות והשתלטנות שלו. עם זאת, כשהוא טוען שהכל בסדר אצלו, ושלכן הוא מתנגד ללכת לטיפול זוגי (ואגב, את תמיד יכולה לומר לו שאת חושבת שמכיוון שבכל זאת יש בעיה, אז אם זה לא אצלו אז זה אצלך, וגם בגלל זה שווה ללכת), יתכן מאד שכדאי לך ללכת לטיפול לבדך. שם תוכלי לבחון גם את עצמך, גם דרכים לנסות להשפיע, שאולי לא חשבת עליהן או שהיה לך קשה לבצע, וגם לבחון את השאלה אם את רוצה להישאר שם, ולקבל את האומץ אם לא. כפי שאני רואה זאת, את רק יכולה להרוויח מכך. כך או כך, אולי אז לא תהיי נעלמת, אלא הרבה יותר נוכחת.