זוגיות: התאמות הדדיות לשלווה ואושר

אני בת 42, גרושה כשנה.אני במערכת יחסים עם גבר מקסים.בתחילת הקשר היינו המון יחד, מחוברים, מחובקים, מדברים, נוגעים.בזמן האחרון יש התרחקות.אני אוהבת להיות הרבה יחד עם בן הזוג שלי, אבל מבינה שכנראה זה לא חיובי, ואני צריכה לתת ספייס לבן הזוג לקרוא/לראות טלויזיה, לעשות דברים עם עצמו.אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע בערב, וכל סופ"ש שני. (כשהילדים אצל אבא שלהם). אני מרגישה שזה מעט, יחסית, והוא מרגיש שזה בסדר.האם אני צריכה לעבוד על תכונה זו אצלי ולשנות אותה?או שאני צריכה לקבל את זה שאני ככה והוא שונה ולחשוב על ההתאמה בינינו?האם יש בני זוג שיירצו להיות הרבה יחד, כמו שאני רוצה? או שזה משהו לא נורמלי ולא חיובי אצלי, שאני צריכה להפסיק אותו?תודה על העזרה.

ליאת יקרה,
זה לא משהו שאת צריכה לשנות בעצמך ולעבוד עליו. כלומר, לא בדיוק כך. אולי מדוייק יותר לומר שכל זוגיות מורכבת משני אנשים שונים, והדרך הנכונה להתקיים בה היא ליצור התאמות כאלו שיאפשרו לשניכם לחיות בה לא רק "בשלום" אלא גם "בשלווה" ורצוי "באושר". והתאמות כאלו הן מן הסתם חלקן בהתנהגות שלנו, וחלקן ביכולת שלנו לקבל את הצד השני על התאמותיו ואי התאמותיו. ובמקרה שלך, מדובר בצורך להיות ביחד. הצורך שלך הוא נורמלי וטבעי, ליאת. לחלק מהאנשים. חלק אחר צריך להיות אחרת. כל אחד מסיבותיו שלו (למשל, כי הוא רגיל למה שהוא רגיל, למשל, כי יש לו ילדים או עולם נוסף אחר, משלו, שהוא זקוק גם לו). השאלה היא אם את יכולה להתאים את עצמך מספיק אליו, התנהגותית ורגשית. כי אם הוא לא יתאים את עצמו אליך (ועל זה אין לך אחריות, את יכולה רק לנסות), שאלי את עצמך עד כמה את גמישה ביכולת שלך להתאים עצמך אליו. שם נעוצה התשובה שלך.