זוגיות בגיל ההתבגרות: קשיים ואתגרים

שלום
ד"ר חסון . יש לי בעיה שמלווה אותי כבר תקופה ארוכה מאוד והסיפור הוא כזה :אני בת 17 היום ויש בחור בן 19 שהוא בעצם כל הילדות שלי , אפשר לקרוא לזה אהבת נעוריי.. זה התחיל מזוגיות סתמית ( שעוד היינו יותר ילדים ) ואז הגורל הפגיש בינינו שוב לאחר שקרה לו מקרה שביגר אותו מאוד.. וחזרנו להיות זוג .. אופי המערכת בקצרה :תמיד אהבתי אותו אך בהתחלה היה לי פחות אכפת ממנו ופחות ידעתי מהי מערכת יחסים בכלל ומה יש להקריב בשבילה ואיך להתנהג , לאחר כמה חודשים שבהם הוא לא ויתר עלי למרות שגרמתי לו המון כאב .. התחלתי להפתח אליו , להתרגל אליו , עברנו כמה וכמה שלבים בזוגיות שעשו אותנו לאחד.. ואז היתה לנו תקופה נפלאה של שנה בערך שבהם לא יכלנו לחשוב על להפרד אחד מהשניה ממש כמו אם וילד . כל אחד התרחק מהחברים ולא היה לנו אכפת בכלל .. עד שהגיעה הפרידה הראשונה ... שארכה לא יותר מדקה , ואז השניה והשלישית והרביעית כל אחת יותר ממושכת כאילו בדקנו את הגבולות שלנו .. ואז כבר הכל היה הפוך .. אני כבר נקשרתי אליו ואהבתי ברמות מטורפות והוא התחיל להזכר ולראות " עולם ", לצאת עם חברים .. ולהבין שכנראה הקשר לא בריא לו ונמאס לו, בנוסף אציין שהיתה לו בעיה שלא התחברתי עם אבא שלו כמו שהוא רצה .. ואצלהם במשפחה זה חשוב . בקיצור כל פעם נפגענו מחדש ואני ראיתי את זה כפרידה סופית וכמובן לא יכלתי לראות את החיים שלי בלעדיו אז .. לא היה אף אחד לצידי כי התרחקתי מהחברות, היתי הרוסה ועברתי את הגבולות שלי בכבוד העצמי והורדתי מהערך שלי המון באותה התקופה .. הוא למד לרסן את עצמו עם הזמן ואני גם עזרתי לו בכך שהפכתי להיות זאת שנמצאת למטה .. והוא שמר על האגו ..( מה שפעם בחיים לא היה קורה ) הפרידות האחרונות היו כחצי שנה שבהם תמיד דיברנו פעם ב.. ולא התנתקנו לגמרי אף פעם לתקופה של יותר משלושה שבועות , אבל למדתי לחיות את חיי והתחלתי להתגבר עליו והוא מצידו כל פעם שהוא הרגיש בזה הוא רצה לשמור אותי קרובה אליו כ"אופציה" אז הוא ישר חזר כשהוא רק הרגיש שאני באמת ממשיכה הלאה .. ועכשיו נעבור להווה .מאז הפרידה האחרונה לפני כ8 חודש היינו מדברים היינו מתרחקים היינו יזיזים היינו אויבים , ממש טלטלה פעם קרוב פעם רחוק.. ואז גם נהייתה לו חברה בפעם הראשונה מאז כל התקופה הרצינית שלנו וגם לי היה סוג של קשר שלא רציתי לקדם אותו לזוגיות רצינית .. ובאותה זמן ששנינו הינו במערכות אחרות אז לא דיברנו עד שהוא נפרד מההיא ומיהר לדבר איתי ולהתנצל והזכיר שאין כמוני ואני מדהימה למרות הכל וכו' .. ואז התחלנו שוב את הקשר ה"ידידותי יזיזותי" פעם במתראים פעם במדברים קצת יותר קצת פחות .. ובכל הזמן הזה היה לשנינו דיבורים עם אנשים אחרים מהצד .. הבעיה עכשיו שבתקופה האחרונה ממש התקרבנו שוב..אנחנו מסתדרים נפלא .. כיף לנו מאוד והוא מראה הההרבה יותר רצינותת , אך אף פעם לא דיברנו לאן זה הולך .. כי שנינו פוחדים לעשות טעות ולחזור לקשר שפעם לא הסתדר , שנינו פוחדים להתחייב .. וכאן זה הופך להיות קשה .. כי אני חצי חסומה בפניו .. אני כן מפגינה רגשות .. אבל לא במלואם .. אני מתאפקת כל הזמן , אני לא רוצה לשאול לאן זה הולך כדי לא להראות אכפתיות ורצינות יתר בקטע הזה והכי גרוע זה שאפילו אני לא יודעת מה אני רוצה בעצמי ולא בטוחה .. גם כי עדין לא ניסיתי קשר אחר , לא היתה לי אהבה אחרת .. לא הצלחתי לאהוב , אני יודעת שאם אני יוכל להאמין בו אני יתן את כל כולי לקשר איתו בחזרה , אני לא מחפשת לנסות ולטעום מהכל.. אבל מצד שני אני מפחדת שבניתי דמות מושלמת יותר מדי שלא קיימת , ויכול להיות שיש מישהו יותר טוב , וסתם נסגרתי כל כך הרבה זמן על אותו אחד .. אבל זה כנל לגביו .תמיד מתפתחות בי ציפיות ואז אני נפגעת .. למדתי לעשות ההפך ולא לצפות ולשמור על הלב לא עד כדי כך קרוב אליו .. ולכן הינו מתרחקים גם .. אבל עכשיו כשאנחנו פתאום כל כך קרובים ( בילינו את הימים האחרונים ביחד בלי הפסקה) .. אני לא יודעת מה לעשות , כי יש בי תחושת מועקה .. מן 'הנגאובר אהבה 'אחרי כל הזמן שהעברנו יחד ברצף ..אין פה סגירת מעגל ואני לא נהנת מהמצב כי הרגשות התחזקו ואני לא הולכת לשום מקום .. זה לא מתפתח . ושוב .. אני כל כך מפחדת שזה אכן יתפתח .. מה לעשות ???????

מבולבלת יקרה,
לצערי, איני נוהג לענות לבני נוער בגילאים של לפני צבא, ולמעשה, אני מעדיף לענות לפניות רק לאחר גיל הצבא - השלב שבו החיים מתחילים לקבל צבע ברור יותר עם מחשבות ברורות לא רק על הזוגיות, אלא גם על העתיד המקצועי והמשפחתי, שלא לדבר על יציבות רבה יותר אישית וזוגית. זוגיות מתחילה היום הרבה יותר מוקדם מאי פעם, והיא קשה ומורכבת יותר בגלל חוסר ביטחון וחוסר יציבות רגשית האופייניים לגיל ההתבגרות, שלא לדבר על הצורך הגדול יותר לשמור על קשרים הדוקים מאד, במקביל, עם חברים בני אותו המין. לא תמיד האשם הוא בך, ובגיל הזה גם קשה יותר להיות גלוי ולהיות פתוח יותר באשר לפחדים ולחששות מאשר מאוחר יותר (לא שזה מאד קל מאוחר יותר). כל זה יוצר דינמיקה לא יציבה של זוגיות, ולמרבה הצער - גם יוצר פחדים וחרדות וקיבעון באשר לאופי הזוגיות, לחיים שלאחר-כך. ובסופו של דבר, את רק בת 17, ומרבית האנשים לא יוצרים בגיל הזה את הקשר המשמעותי של חייהם. הפחדים מניעים אותנו בגיל הזה הרבה יותר מאשר מאוחר יותר, ולכן זה קשה יותר. קראי בבקשה אתמאמרי על הקשיים של תחילת הזוגיות. הם עוד יותר כאלה בגילאים שלך.