זוגיות בגיל ההתבגרות: אתגרים ופתרונות

שלום ,
אני בת 18 , בזוגיות כבר שנתיים וחצי עם בןאדם מאוד מדהים.
במהלך רוב הזוגיות שמתי לב לעובדה שלפעמים כאשר אני מעירה לו על דבר מסוים , הוא מתנצל על אותו דבר מפסיק לעשות אותו. ואז לאחר תקופת זמן מסוימת הוא חוזר לעשות אותה. וכאשר איני מעירה על כך הוא ממשיך לעשות את אותו דבר , בין אם הוא יודע ששמתי לב לכך או לא.
אני גם אתן דוגמא. לדוגמא הוא מתכתב עם בחורה שהוא לא בקשר איתה אפילו , אז בהתכתבות הוא רושם דברים כמו "חולה עליך שמנה שלי" -יעני כינויי חיבה . הוא מודע לעובדה שזה לא מוצא חן בעיני התבטויות כאלה ובכל זאת משתמש בהם..שאני מעירה לו על כך , הוא מפסיק להתכתב עם אותה בחורה ומפסיק לרשום כאלה דברים אך אחרי חודשיים אותו מקרה חוזר על עצמו רק עם בחורה אחרת.
אני מאוד מתוסכלת מכך כי דיברנו על זה המון פעמים גם בדרכים רגועות וגם כבר בעצבים של ממש. ותמיד הוא מתנצל על מעשיו אבל בכל זאת חוזר להתנהג כך.
אני לא יכולה לא להעיר לא על כך ולחכות שזה יפסיק עם הזמן כי זה לא מפסיק ושלא מעירים לו הוא ממשיך בהתנהגות.
המלצות ? ייעוץ ? עזרה ?
אני אציין את העובדה שהוא מודע לכך שאני אראה את השיחות והוא מודע לכך ששאני לא אוהבת את ההתבטות הזאת.

מאשמאש יקרה,
לצערי, איני נוהג לענות לבני נוער בגילאים של לפני צבא, ולמעשה, אני מעדיף לענות לפניות רק לאחר גיל הצבא - השלב שבו החיים מתחילים לקבל צבע ברור יותר עם מחשבות ברורות לא רק על הזוגיות, אלא גם על העתיד המקצועי והמשפחתי. אותו הדבר אמור גם על היציבות האישית והזוגית, שגם הם מושפעים מאד על-ידי ראיית עתיד ברור יותר בטווח הארוך. זוגיות מתחילה היום הרבה יותר מוקדם מאי פעם, והיא לפעמים לא פשוטה ומורכבת יותר בגילאים הצעירים בגלל חוסר ביטחון וחוסר יציבות רגשית האופייניים לגיל ההתבגרות (אמירה שנתמכת במחקרים, וכנראה שיש לקבלה כעובדה סטטיסטית, גם אם יש בה חריגים רבים), שלא לדבר על הצורך הגדול יותר לשמור על קשרים הדוקים מאד, במקביל, עם חברים בני אותו המין, ועל התדמית החברתית שהיא מאד משמעותית בגיל הזה. לא תמיד האשם הוא בך, ובגיל הזה גם קשה יותר להיות גלוי ולהיות פתוח יותר באשר לפחדים ולחששות מאשר מאוחר יותר (לא שזה מאד קל מאוחר יותר). כל זה יוצר דינמיקה לא יציבה של זוגיות, ולמרבה הצער - גם יוצר פחדים וחרדות והרגלים הקשורים לאופי הזוגיות לחיים שלאחר-כך. בסופו של דבר, אתם בתחילת תהליך הבגרות שלהם (ואני אומר בגרות ולא התבגרות), ומרבית האנשים לא יוצרים בגיל הזה את הקשר המשמעותי של חייהם. הפחדים מניעים אותנו בגיל הזה הרבה יותר מאשר מאוחר יותר, ולכן זה קשה יותר ופחות יציב. גם כך תחילת קשרים מלווה בהרבה אי ודאות על רצון וכוונות של הצד השני, ועל נכונות להתמסר לקשר הזוגי בניגוד לצרכים אחרים, וכל זה נכון עוד יותר בגילאים הצעירים. לכן בדיוק, אגב, ישנם פסיכולוגים המתמחים בעבודה עם בני נוער, בשל הייחוד שלהם (שהיה נחלת כולנו בעבר).את מוזמנת לעיין בפורום ולקרוא תשובות אחרות שלי כאן, כמו גם לעשות חיפוש ממוקד יותר בעזרת מנגנון החיפוש של הפורום.