התמודדות עם זוגיות לאחר לידה

אורן שלום,

אני ובעלי נשואים כשלוש שנים, יש לנו ילדה בת 2.6 ולפני שבועיים ילדתי תינוקת. ביני ובין בעלי יש הרבה עליות ומורדות, מאז הלידה אנחנו משתדלים להתאפק ולהיות יותר קשובים לבן הזוג..בעלי גם עובד ובנוסף לעבודתו משפץ בית אחהצ מאלף
ועד ת, משימה שהיא מאוד תובענית במיוחד בתקופה הזו. אני כמה בלילות להנקה והוא בקושי מחזיק את הקטנה, כשהוא חוזר בערבים הוא מתייחס לגדולה( מאוד אוהב אותה) אבל לא ממש משחק איתה אלא סתם מרים אותה וכאלו( לא מלמד אותה משהו חדש או משקיע מעבר למינימום סבלנות שיש לו) הוא מאוד לחוץ במיוחד לאחרונה, וכל מה שהוע עושה כשהוא מגיע זה לגלטש באייפון שלו.. לא מתקשר, לא שואל אם יש משהו שצריך, לא שוטף כלים.. בא סחוט ויושב עם האייפון. וזה די מרגיז משום שדפוס ההתנהגות שחוזר על עצמי הוא תמיד ״ להשתמט״ היכן שאפשר.. הוא מאוד חרוץ בעבודה ובכל מה שקשור לכל דבר אחר מלבד הבית. לא מפנק, לא קונה מתנות.. אני מתוסכלת, מרגישה שאני משעממת אותו. כשהכרנו הוא לאנרצה טלויזיה ואמר שזה ממש כיף לחיות בלי, פתאום הוא רוצה טלויזיה וכשהוא מגיע להורים שלי הוא נשאב לתוכה ואננ חא מסוגלת לסבול את זה..כל העולם שלי כרגע בין אם אני רוצה ובין אם לא אלו הבנות, ולא אני חא מהבחורות שנלהבות מלהיות בבית ולגדל ילדים.. אני מתגעגעת מאוד לחיים לא שגרתיים, היכרות עם גבר מעניין, לבלות.. כל מני דברים שאני כבר לא מצליחה לעשות. אני מאוד דואגת שהבנות הופכות להיות כל מה שיש לנו ביחד ומלבדן אין שם באמת כלום...לא אהבות משותפות ולא התרגשות זה מזו.. אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשאול אותך.. אולי משהו בסגנון של איך פותרים את התסכול הזה בהנחה שאני לא באמת יכולה לצאת ולמלא את החיים שלי כרגע כי לצורך העניין ההודעה הספציפית הזו נשלחת מיד שמאו כשאני ימנית בכלל, אבל אני עם הקטנה על הידיים..

סתיו יקרה,
מה שהסביר יפה את טעויות ההקלדה... :-)ואני חוזר שוב: אנא כיתבו את גילכם. זה עוזר.יתכן מאד שלו בעלך היה כותב לי, היה כותב משהו דומה: שאת לחוצה, כל היום עם הילדות, וכשהוא מגיע הביתה ורוצה התייחסות והערכה על העבודה הקשה שלו, את מצפה לעזרה ממנו וליחס, ומחמיצה פנים כשאת לא מקבלת את זה, אז הוא נמנע.בסך הכל, את צודקת. שניכם לחוצים מאד בתקופה הזו. תינוקת שרק נולדה (מזל טוב!) היא עוד מעמסה רבה. מבחינתך, זה כמו עוד כדור בדולח כבד קשור אליך בשרשרת, ואת כבר חושבת על גבר מעניין ולבלות. איבדת את הסבלנות, וזה בדיוק החומר שממנו פעמים עשוי הדיכאון שלאחר לידה. היכן החיים הטובים שציפית להם? את כבולה לבית או למשפחה המורחבת במקרה הטוב, אולי פה ושם חברות באות, אבל רובן לא בדיוק בשלב שלך, ולא רואה את הסוף. אז בודאי שזה קשה.האבסורד הוא שככל שתצליחי לטפח את בן זוגך כאשר הוא כבר מגיע הביתה, וללא קורטוב של ציניות, כך גם תקבלי זאת בחזרה. אולי לא אחד לאחד, אולי לא תמיד ברגע שתרצי, אבל הרבה יותר, ולפעמים גם במקומות שלא תצפי להם. אבל לכי ותעשי את זה כאשר את ממורמרת ומיואשת, נכון?צריך איכשהו להתחיל לפצח את המעגל הלא טוב הזה וגם לקחת בחשבון שצפוי שבשלב הזה נוצרת חלוקת תפקידים שאולי קצת מרחיקה ממך את הגדולה, כי כרגע את מרכז עולמה של הקטנה - הנחמה, הטיפול והאוכל. גם זה יכול להיות סוג של אכזבה. זו חלוקה טבעית שנוצרת בין בני הזוג עם הולדת ילד חדש, ובעלך יתחבר גם אל הקטנה. זה ייקח קצת זמן, וזה טיפוסי לזוגות רבים לאחר הולדת ילד שני.קראי בבקשה מאמר שלי "שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי". ואני יוצא מתוך הנחה, כמובן, שבן זוגך הוא אדם חרוץ ועם כוונות טובות, ושגם הוא רוצה להרגיש טוב במסגרת המשפחה שבנה ביחד איתך, גם אם כמוך, בין אם יש לו יותר או פחות סבלנות, גם הוא אולי קצת התייאש.