זוגיות: איך למצוא אושר בדרך

אני פשוט נורא מבולבלת, אני אוהבת לקרוא המון, ולהכנס לפרטים המאוד קטנים בחיים, וככה גם בזוגיות. רשמתי לך אתמול שאלה ורציתי לשאול עוד כמה דברים אחרי ששמעתי את בעלי דרך התא קולי אני נורא חשדנית אני כל הזמן חוששת איך הוא מתנהג כשאני לא לידו מה הוא עושה אני כל הזמן חושבת שהוא משקר לי, גם לפני התא הקולי הייתי כזאות אבל אחרי מה ששמעתי זה נהיה יותר גרועה . אני לא יודעת אם זה טבעי שגברים מדברים ככה ? אני לא יודעת איך לשנות את הקטע של הקנאה והמחשבות שווא ? יש לי מן פחד כזה מהלא נודע , פחד שחס וחלילה עושים לי משהוא מאחורי הגב שיכול לפגוע בי ואני לא יודעת. לבעלי אין אפילו מספר טלפון של בחורה אחת וכשאנחנו יוצאים אנחנו יוצאים לארועים ומקומות אנחנו יוצאים תמיד ביחד. אני רואה ושמה לב לדברים שאנשים בכלל לא יודעים ולא מעניין אותם ולא מתייחסים אליהם , אני מרגישה שאם הייתי טיפשה יותר ולא מתעניינת בכל דבר היה לי יותר קל ליחיות. אני מפחדת שזה יפגע בזוגיות שלי. וחוץ מזה יש לי אובססיה לבן הזוג שלי. אני לא יודעת איך מתמודדים אם כאב אם משברים , במצבים כאלה אני פשוט לא מתפקדת ואני בדיכאון, אני יכולה ליהיות הבחורה הכי מתפקדת ,לומדת, עובדת פשוט הכל וברגע של משבר או בעיה לא מעניין אותי כלום כאילו שחור בעיניים. אני פשוט חושבת אולי המחשבות שלי לא נכונות מצד שני אני חושבת אז למה להתחתן ? בישביל להעמיד פנים ? בישביל לתת את כל הנשמה לגבר הרבה שנים ובסוף תתחיל איתו מישהיא והוא יזרום?הרי אני לא עיוורת אני עובדת אם גברים שהם פשוט שחקנים שכשהם אם האישה שלהם הם הכי טובים וכשהם לא לידה הם מתחילים אם כל אחת ופשוט אנשים שונים לגמרי. וזה לא גבר אחד זה המון כאלה. אפילו איתי התחיל גבר נשוי אם ילדים ? אז מה כל האנשים הם שחקנים? כי הנורמה בחיים זה להתחתן להביא ילדים לחסוך כסף ואנשים עושים את זה רק כי הם מפחדים מהתגובה של החברה?

דפנה יקרה,
את שואלת שאלה פילוסופית מאד כבידה.אני חושב שאת יוצאת מתוך הנחה שהסוף צריך להיות טוב. ומייאש כאשר את רואה שלעיתים קרובות זה לא קורה, ולעיתים קרובות זה "באשמת הגברים" ולפחות מבחינת נכונותם לבגידה. אני מסכים שזה מתסכל. ואת שואלת: אז למה בכלל עושים את זה?אלא שאולי, אם אנחנו רוצים להיות מאושרים יותר, אנחנו צריכים לשנות את הגישה לחיים. כי הרי הסוף באמת אף פעם לא יהיה טוב. אנחנו יודעים את זה, ומתעלמים ממנו, מהסוף, כי כך קל יותר. אבל עד שנגיע לשם יש עוד כמה עשרות שנים, ולכן קל יותר להתעלם מזה, נכון? כאן, מדובר בזוגיות, והיא אמורה להיות "הסוף הטוב" שלפני "הסוף הרע". אלא שגם היא לא תמיד טובה, ולא תמיד סוף טוב, כי כך המציאות. לפעמים בגלל יחסים, ולפעמים בשל מקרים בלתי צפויים שקורים. אז אולי צריך לשנות את טווח הראייה שלנו, ולחשוב במקום זה על חיים טובים וראויים, עד שמשהו יקרה שיקלקל לנו. אולי אז קל יותר להיות מאושרים בדרך. או לפחות שבעי רצון ממה שיש לנו.לא קל להגיע לסוג כזה של חשיבה, אבל קל יותר לחיות אם את נוהגת לפי צורת מחשבה זו.

לא יודעת , לא יודעת אפילו ההורים שלי אומרים ש יש לי חשיבה כמו של איזה סבתא ממורמרת מהחיים. אז מה שאתה בעצם אומר שצריך לעצום עיניים על הרבה דברים? וכמה שפחות יודעים ככה יושנים יותר טוב ? וכל עוד לא קורה שום דבר אז צריך לשמוח? ולא לחפור כל הזמן לעומק? ובקשר לזוגיות עניתה שזה לא בסדר שהוא אומר ככה , וכשבן אדם חושב את זה בתוך עצמו יש הבדל ? אני דיברתי איתו על זה ואמרתי לו שזה פוגע וזה לא מכבד, הוא התנצל ואמר שזה לא יקרה שוב פעם וזה באמת היה דיבור מגעיל ולא לעיניין אבל הוא אמר שהוא סתם זרק את זה , הבעיה שאני אף פעם לא ידע אם זה סתם או שזה נובע מאיזה משהו ? מה אתה חושב האם זה יכול לנבוע מי סתם ?

מאוד קשה לי לשנות את הגישה שלי לדעתי כולם חיים במסכות והכל אינטרסים ולחצים חברתיים וברגע שבן אדם מבין איך החיים האלה באמת בנויים ומתנהלים אז זה עוד יותר קשה , אני חושבת לדעתי זה בגידה הבעיה שכל הגברים מדברים ככה ״ איזה כוסית״איזה יפה״ התחיל איתי מישהו שהוא מאורס ועוד מעט הולך להתחתן! אני לא יודעת אם בכלל יש גברים שלא מדברים ככה או חושבים, מה אתה אומר? אני רואה אנשים חושבים לחדש את הזוגיות אחרי בגידה אז אני חושבת שזה טיפשי לזרוק בן אדם בגלל מילה ככה אם אני יזרוק כל גבר בגלל מילה שהוא אומר אני ישאר רווקה מצד שני קשה לי להשלים עם זה כנראה הראש שלי משובש...

דפנה יקרה,
זה אומר שאת פגיעה, ולכן את חוששת מאד, כי את יודעת שאם וכאשר תיפגעי, יהיה לך קשה מאד להתגבר על זה. ולכן את כל כך נזהרת, ולכן את כל כך חוששת. זה לא הופך את החיים לקלים. לכאורה את מגינה על עצמך מפני פגיעה על ידי כך שאת בודקת ובוחנת את כל אפשרויות הפגיעה, ובכך שאת לא נותנת אמון בבני אדם. אולי תיפגעי בסופו של דבר קצת פחות, אבל בדרך את נלחמת כל הזמן, ובוחנת כל הזמן, וזה כשלעצמו אולי יותר קשה לאורך זמן מאשר הפגיעה שאולי תהיה ואולי לא, אחר-כך.זה לא שהראש שלך משובש. את פשוט פגיעה ונזהרת, ועושה זאת כנראה יותר מדי, ובמידה שמקשה עליך את החיים היומיומיים.השאלה היא אם את רוצה ומוכנה להילחם פחות ולהתגונן פחות. אני לא בטוח, כי זה יוריד לך את הביטחון שתהיי בסדר. אפשר לעבוד על זה בטיפול, לפחות בהצלחה חלקית.