זוגיות: אבחון וטיפול אפשריים

אורן שלום,אני ובנזוגי ביחד כ-3 שנים, נשואים חצי שנה ואני בהריון בחודש שישי (נכנסו להריון ישר אחרי החתונה, שנינו באמצע שנות ה-30).מאז ומעולם הקשר ביננו ידע עליות ומורדות, אבל תמיד ראיתי בו קשר אוהב וטוב, מרגיע ותומך. בעלי כל כמה זמן הוא נכנס לדאון, ואין לו מצב רוח והוא בדיכאון (לפעמים זה נובע ממשהו שקרה, לפעמים סתם קם ככה בבוקר). לרוב זה עובר לאחר מספר ימים, ועד עתה צלחנו הכל, והקשר התקדם יפה לאיפה שאנו היום בעיקר בגללי שאני תמיד הייתי החזקה, והאופטימית ושרדתי (לא בלי קשיים) גם את הרגעים הקשים.בזמן האחרון הוא שוב במצב רוח, אני מרגישה שאנו מרוחקים לגמרי, והמצב ממש קשה לי. הוא מסתגר בתוך עצמו, מהרגע שמגיע הביתה הוא יושב בחדר עבודה שלו, בקושי מחליף איתי מילה. גם במהלך היום הוא לא מדבר איתי. פעם בבוקר הייתי זוכה לחיבוק, עכשיו הוא לא נוגע בי בכלל וקם בלי להגיד מילה, על סקס בכלל אין מה לדבר הפסקנו לשכב, (הוא לא יוזם ואני לא מעיזה ליזום במצב רוח הזה), ובערך כל דבר שאני עושה זוכה לביקורת.הוא טוען שאני מדברת חזק מידי, ולאחרונה כל מילה שאני אומרת לו, מתקבלת בתגובה "תדברי בשקט", מה שגורם לזה שכבר אין לי חשק לדבר איתו, אני לא מספרת לו שום דבר כי במילא הוא ישתיק אותי. רק להבהיר, אני לא צועקת בכלל. יש לי קול גבוה ודק, לפעמים אני גם לא שומעת כזה טוב, אבל זה בהחלט לא שאני צועקת. בשניה שטיפה התלהבות או התרגשות נכנסת לקול שלי הוא משתיק אותי. לרוב כשזה קורה אני גם נפגעת ואם אני כועסת או נפגעת הוא גם ישר כועס שאני נפגעת. ההריון מקשה עלי לישון, והוא מתלונן הרבה על כמה שאני מפריעה לו לישון, והתוצאה שהיא שהרבה לילות הוא עובר לישון בחדר אורחים. כשהוא עובר לישון בחדר אורחים הוא עצבני עלי, וגם כשאני עוברת לישון שם כי הוא נוחר, הוא קם עצבני עלי.כך גם היה בסופש האחרון, הוא קם עצבני. ואפילו שבילינו הרבה יחד כולל במסיבה עם חברים שלו, והיה סבבה, ובלי שום חיכוכים, איך שחזרנו הביתה בלילה הוא נהיה עצבני, הלך לישון בחדר אורחים, ולמחרת קם והסתגר בחדר בלי להחליף איתי אפילו מילה במשך שעות. פשוט לא יכולתי לסבול להיות בבית והלכתי לחברות לכמה שיותר זמן. אני מגלה את עצמי מחכה ללכת לעבודה ומצטערת לחזור הביתה לאוירה הזו.וכל זה בלי להזכיר את העובדה שאני בחודש שישי. הוא אף פעם לא שואל אותי מה שלומי, לא מתעניין איך אני מרגישה. אני מבינה שהוא פחות מתחבר להריון ממני כי הוא גבר, והוא לא מרגיש את הילדה כמוני, ועדין לא רק שאני לא זוכה ממנו למינימום אמפתיה אלא להפך. לא מצליחה לזכור מתי הפעם האחרונה ששאל אותי מה שלומי.אני מודעת לעובדה שיכול להיות שאני לוקחת את המצב קשה מתמיד כי אני בהריון, והורמונלית, אבל אני מגלה את עצמי חושבת על זה בעבודה ומתחילה לבכות. לא רוצה לחזור הביתה וכשחוזרת חושבת איך להעביר את הזמן עד שאוכל להירדם. בסופש האחרון היה כזה נורא שאני חושבת שאם הוא היה מדבר איתי על זה הייתי אומרת לו שניפרד כי אני לא רוצה שהילדה שלי תגדל לכזה בית. אני גם לא מסוגלת לעבור עוד סופש כזה. גם אם זה אומר ליסוע להורים שלי במרחק שעתיים נסיעה. ואני מפחדת לחשוב מה יקרה אחרי הלידה כשבמקום לעזור לי או לתמוך בי הוא יכעס, ויסתגר בעצמו, או יתעצבן שהילדה עושה רעש.אתמול קראתי ארוכות את השיחות שלך עם ארהבית לגבי שינוי רגשי, וניסיתי לחשוב אם אני טועה. אולי זה משהו בהתנהגות שלי, אם יש משהו שאני יכולה לשפר. אבל האמת היא שאני מרגישה שאם אני מנסה לקרב הוא כועס, ואם אני לא או שאני טיפה בחוסר כוח, אז הוא מתרחק ומסתגר ואנו כמו 2 זרים שגרים בבית אחד. אולי אני צריכה לחכות שהסערה תחלוף? אבל זה באמת הופך לקשה. זה משפיע על מצב הרוח שלי, ואני לא בנאדם כזה, אני תמיד שמחה ואופטימית ועד עכשיו ההריון עבר לי באופן מוצלח ובאמת בלי קשיים מיוחדים.בסה"כ אני רוצה שנחיה ביחד בכיף, ואני לא מצליחה להביא אותנו למצב הזה.מצטערת על האורך, אבל אשמח לשמוע מה לדעתך ניתן לעשות כדי לצאת מהמעגל הזה?

גלית יקרה,
אני מנסה להבין את הזוגיות שלכם, רואה היטב את הקושי, אבל לא בטוח עד הסוף היכן מקורו. אני רואה שתי אפשרויות. האחת - שבן זוגך דכאוני, ואולי זקוק לטיפול בעניין הזה. דכאוניות עלולה לתת סימפטומים כפי שאת מתארת, כאשר כל הפרעה לתחושת המלנכוליות שלו היא פגיעה בו, בשקט שלו או בתחושת ערך העצמי שלו, כי את "לא נותנת מספיק כבוד למי שאני" וכי "את מנסה להפוך אותי למי שאני לא". זה בעיקר נראה כך. אבל את המכתב קיבלתי ממך, ולכן אני לוקח בחשבון שאולי יש דברים שבהם התאור שלך מוקצן, ואולי את דורשת ממנו יותר מדי, מתלהבת, כועסת כשהוא לא שם לב אליך, ולא מאפשרת לו שקט נפשי. את לא נשמעת לי כך, אבל מכתב יכול להטעות. בחני את האפשרויות. כך או כך, נראה שטיפול זוגי יכול גם ליצור את האבחנה הנכונה, גם לטפל בתקשורת ביניכם שהלכה לאיבוד, וגם להפנות אותו לטיפול הנכון, במידה שזה מה שצריך. זה יהיה יותר קל מאשר לומר לו "לך לטיפול", כי הוא כנראה שלא יילך אם תגידי לו.אני שמח שקראת את השיחות שלי עם ארה"בית, כי הן מצביעות על דינמיקה חשובה. חשוב שתשימי לב בעיקר לדיאלוג השני של השיחות, כי הוא מצביע על כך שאת לא צריכה לעשות הרבה, ולפעמים להפך, אפילו רצוי לעשות פחות, אבל בכיוון הנכון. בדקי גם את האפשרות הזו.