ויכוחים: איך להתמודד עם הטעיות?

אנסה לצמצם את דברי...אנחנו זוג נשוי בשנות ה- 40, שני ילדים, כבר שנתיים במשבר זוגי.אני רוצה לשאול אותך לגבי סוגיה מאד ספציפית (שכמובן מושפעת מהמצב הזוגי, אבל אני גם רוצה לצמצם וגם מוטרדת מנושא זה ספציפית): במהלך הריבים שלנו, בעלי מעלה פעמים רבות טענות כלפי הורי, ובעיקר אימי, ש"נכשלה בחינוך הילדים" (אני ואחי, כמובן) שהיא "חולת נפש" ו"בעלת בעיות נפשיות" שהיא "טרחנית" שהיא "לא סומכת על אף אחד". כשאני אומרת לו שזה מאד פוגע בי, הוא שואל למה זה צריך לפגוע "בך", ומביא דוגמאות מדוע להבנתו מה שהוא אומר הוא נכון.הוא אומר שאני מכחישה את הבעיות שיש לאמי, ו"מגנה" עליה.היחסים שלי עם אמי לא פשוטים ולא חד מימדיים, ואני מרגישה שהוא פוגע בי מאד, דוקא בגלל שהמצב עם אמי לא פשוט (היא גם מאד חולה, יש לה המון בעיות, והמצב קשה לי ולה). אני מרגישה שבמקום לשתף אותו בבעיות שלי איתה, אני הופכת להיות הסנגורית שלה (פשוט כי זה מעליב אותי שכך הוא חושב על אמי, אני מרגישה שאנייכולה להעביר עליה ביקורת, אבל זה פוגע בי שבמהלך ריבהואמעליב אותה כדי להעליב אותי). אגב, שאלתי אותו למה הוא מכניס את אמי למריבות בינינו (שהן כלל לא קשורות לאמי. היא לא מתערבת בחיינו, היא חולה ואפילו לא באה לבקר) והוא רק עונה לי "את לא יכולה להכחיש שמה שאני אומר עליה נכון". אני מרגישה שהוא מאשים את אמי בבעיות שלנו (מבחינה "פסיכולוגית", מבחינה ההשפעה שלה עלי כשהייתי ילדה, מבחינת אופן הגידול שלה אותי וכו',).האמת היא שאני פונה אליך כדי לקבל חיזוק שלגיטימי שאני נעלבת עד עמקי נשמתי, כשהוא קורא לאמי "חולת נפש" ובעלת "בעיות נפשיות" וכו'. לא רק זה, אני לא יכולה להתקדם הלאה, להרגיש קרבה אליו, לשתף אותו בביקורת שלי יש על אמי ועוד. זה מעגל שוטה. הסברתי לו את זה, והוא מנסה להתאפק שלא להזכיר אותה במריבות שלנו, אבל אז אני מרגישה שהוא "מתאפק" ולא אומר מה שהוא חושב, ואז אני מרגישה יותר גרוע.... והכי גרוע שהוא אומר שאין לי סיבה להיעלב מאחר ומה שהוא אומר עליה הוא נכון.אני בבעיה . מה דעתך?

אבודה יקרה,
למרות שאמך היא זו המונחת על השולחן לניתוח, היא לא העניין האמיתי ביניכם. כשהוא מדבר על אמך, את נפגעת, וכנראה שזה העניין. התקשורת ביניכם קשורה אליך ואליו. לא פעם, כאשר מתווכחים, ולא פעם דווקא כאשר מרגישים לא צודקים או כאשר לא רוצים להודות בטעות, נוטים לגלגל את האשמה אל הצד השני, או לטעון טענה שאינה קשורה לנושא עצמו. הנושא עצמו מוסט הצידה, ואני יוצא מהתחושה של דג שעלה בחכה, ולפתע את היא זו שמתגוננת. איזה יופי. נכון?טקטיקה לא הוגנת? - אולי. אבל את היא זו שמאפשרת לו את הטקטיקה הזו. כי אולי את יכולה לומר לו: "נכון, אמא שלי לא בסדר. אתה מוכן לחזור לעניין שעליו דיברנו?" - ולהישאר במסגרת הזו. גם במחיר של לומר שאמא שלך לא בסדר, גם כאשר את משוכנעת שהיא צדיקה מהאפיפיור, וכן, גם כאשר את חושבת שהוא מאשים אותך בכך שאת כמוה. שיגיד ישירות מה את, ועם זה תתמודדו, ולא בעקיפין. את לא צריכה לומר לו את זה, הוא יצטרך להבין את זה, ולהיות ישיר יותר. את אומרת שאמא שלך לא רלוונטית לדיונים? אז בבקשה, תסכימי וחזרי מיד אחר-כך לנושא עצמו. מהר מאד תראי שבהתחלה הוא קצת יתבלבל, ינסה מדי פעם שוב, ובסופו של דבר אמך תרד מהפרק.ושימי לב: זה לא אומר שאת בוגדת בה! נטרלי את רגשי האשם שלך, הם לא רלוונטיים. את בתקשורת איתו כאשר הוא משחק באופן שהוא, איך לומר, לא הוגן. זה קורה הרבה בויכוחים, ובאופנים שונים. את רוצה תקשורת ישירה יותר? הישארו עם הנושאים הרלוונטיים, ונסו לפתור אותם, והסיטי הצידה את מה שלא.

שלום
אורן,פניתי אליך לפני מספר חודשים, ואכן תשובתך היתה מאד מתאימה, והגיונית, וניסיתי לפעול לפיה.לצערי זה לא כ"כ עזר. הבעיה היא שכשהרוחות מתלהטות, כבר קשה (גם לי) לדבר בהגיון, להסכים עם הביקורת על הורי כפי שהצעת, ולהחזיר בנחת את השיחה אלי.בעלי אומר לי שתפיסתו הבסיסית היא שיש דברים שספגנו מהורינו , כילדים, ואנחנו לא מודעים לכולם. ולכן הוא מכניס שוב ושוב את הורי ("הנפלאים"- כך הוא קורא להם בציניות) לויכוחים שלנו. ויותר ויותר הוא עורך השוואות ביני לבין אבי, ביני לבין אמי, ואף טוען שבעיות מסויימות שיש לאחי נובעות מדרך הגידול שלנו בבית. (כהוכחה לצידקתו).לאחרונה בעלי סיפר לי, שבאחד הטיפולים בהם היה בעלי, הוא סיפר למטפלת על אינטראקציה מסויימת ביני לבין בתי (שלא מצאה חן בעיניו), ואז המטפלת אמרה לו מיד :"זה ברור שהיא באה ממשפחה בעייתית". אני מניחה שזה מחזק אותו בתפיסתו הבסיסית לגבי ההשפעה הלא מודעת של ההורים שלי עלי.איני יודעת כיצד "להוריד את אמי משולחן הניתוחים", במיוחד לאור ה"תמיכה" שלה בעלי זוכה מצד המטפלת שלו, לפיה- אכן מעשי "מושפעים מ"האופן בו גדלתי".יש לך עצה נוספת...? המון תודה.