התלבטויות בזוגיות: מה לעשות?

המתלבטים/ות והבטוחים/ות...
אודה לעזרה...
אני מזה 7 חודשים בקשר עם גבר בן 36 רווק אציין שאני צעירה ממנו ב12 שנה...
הכרנו בשידוך ומהרגע הראשון הייתה התאמה וכימיה..
הקשר התחיל לאט ובצעדים בטוחים לקח לנו זמן להיפתח הן ברמה האישית והן ברמה המינית...שהיום היא מאד טובה, בן זוגי מעולם לא היה במערכת יחסים, לא בריאה לפחות..תמיד חיפש אתגרים והרפתקאות עד שמסטוץ נולד לו ילד (או בבוטות גנבו לו זרע) ...הנקודה שהוא גבר מאד לא אקטיבי בחייו מן משהו שזורם עם החיים ופחות לוקח אחריות להניע דברים פחות יציב...
אך מבחינה אישיותית הוא אדם מקסים אינטיליגנט במובן הרגשי ובמובן השכלי, חכם, מלומד איש משפחה(על גבול תסמונת אדיפוס בקשר לאימו) מלא הקשבה ופתוח לשיח בוגר...מצד שני, אין קלילות אין הומור הוא יכול להסתגר בעצמו בקריאה אין לו סקסיות כזאת שאישה צריכה אין טיזינג אין אקטיביות משהו חסר לי שם...
אציין שאני גרה בצפון והוא במרכז והמפגשים שלנו בתקופה האחרונה מתבססים על סופשים שבתחילה היו מלאי געגועים ותשוקה אך בחודש האחרון המערכת כבתה משהו שם מבלבל אותי וגורם לי לחוסר שקט...משהו חסר לי באמון מרגישה שהוא מתנתק לעיתים גם אם לא פיסית תחושתית הוא כזה שקשה להבין באמת מה קורה גם אם על פניו טוען שאני כל עולמו מצד שני העולם שלו ככ מלא שמרגישה שאין לי מקום בו לפעמים ...לא נעים לי לבוא אליו אני מגיעה מלאת מצב רוח והוא מוציא לי את האוויר מהמפרשים...לא מייצר איתי משהו רומנטי ברמה הבין אישית לא אומר מילים יפות ...אני יודעת שהוא עובר תקופה קשה בינו חבין עצמו הוא פוטר מהעבודה וגם הנושא שהוזכר למעלה מאד משפיע עליו...אך השאלה שלי האם זה מרכיב באישיות שלו? האם עליי להתרחק ואיך אוכל לקבל תשובות...אני מבולבלת ומלאה בסימני שאלה האם הקשר נכון לי שאני מוטרדת ומתעסקת הרבה במה קורה איתו אם כי שוב אציין כי יש כימיה טובה ושיחות אינטלקטואליות אבל שוב משהו שם חסר...צריכה קצת הכוונה...תודה

פלונית יקרה,
האמת היא שכאשר אני קורא את מכתבך, אני קורא שני דברים שמפריעים לך, ולא בטוח מה יותר. האחד זה העובדה שהוא חסר הומור, ואולי גם לכן פחות פלרטטן וסקסי (נגדיר זאת כפחות 'קליל'?), פחות יצירתי ופחות רומנטיקן, והעובדה השניה היא שהוא מאד מרוכז ומלא בעניינים של עצמו, ואת נפגעת כי הוא מקדיש לך פחות זמן או מחשבה ממה שהיית רוצה.והנה, הגיע משהו נוסף שמאיים עוד יותר, והוא העובדה שבחור בן 36 מפוטר מהעבודה. ומיד לאחר העובדה האחרונה את שואלת אם זה מרכיב מאישיותו. חסרים לך דברים רבים, יש בו דברים רבים אחרים, אבל נדמה לי שאת בעיקר מאוכזבת מכך שאת לא מקבלת ממנו את הביטחון שרצית שתוכלי לקבל מגבר, הן מבחינה רגשית והן מבחינה קיומית. תצטרכי להחליט אם את יכולה להתמודד עם כל זה, לפי הפוטנציאל שלך ולפי הפוטנציאל שלו. ואולי את שואלת אם לחכות עוד קצת לראות מה יעלה בגורלו, כדי לראות אם הוא "יעלה על הגל הנכון". אולי. את מכירה אותו טוב ממני, וכך גם את הפוטנציאל שלו ואת הפוטנציאל שלך. לא קל להחליט, אני יודע, אבל אני לא יכול לומר לך "יהיה בסדר", וגם לא "השתגעת?" כי כמו כולנו, אני לא קורא עתידות. תצטרכי לעשות את ההערכות שלך, כי ההערכה אם בן הזוג שלנו הוא מתאים לנו לחיים היא אחת ההערכות הקשות שצריך לעשות בחיים, וגם זו שצריך לעשות אותה הכי לבד.

ראשית כל תודה על ההתייחסות המנותחת.
שנית, הבעיה יותר עמוקה מהנתונים היבשים..הוא עמיד כלכלית ואף החל לעבוד לאחרונה הייציבות שאני מחפשת היא יציבות רגשית ולא כלכלית..אסביר, העובדה כי בן זוגי מעולם לא חווה מערכת יחסית בריאה שמתקיימת מתוך רצון אלא רק חווה אתגרים ששיעממו אותו בשלב מוקדם מאד-כמה שבועות היא חלק מהפחד והחוסר ביטחון שאני חשה איתו כשאני מספרת על חייו הלא אקטיבים אני מדברת על מה שעומד מאחורי הדברים שזה הנעות כעלה נידף ברוח הןא אדם שעל פניו קיימות בו מעלות מדהימות-בגרות והכלה והקשבה ושיח נכון ובוגר אבל הדברים מתקיימים רק כשאני מפגינה אהבה ורק כשאני יוזמת וסוללת לנו דרך...השבוע הןא החל לעבוד ועולמי הטלטל..פחדתי שיתאהב בבוסית שלו ..וכך המחשבה שמלווה אותי שכל בחורה חדשה בחייו מאיימת על מקומי- הוא מנגד )בלי לדעת עובדות אלו( טוען שאני כל חייו והסלע שמחזיק אותו מעל המים אך עדיין ההתנתקויות בתקשורת ומשהו בו גורמים לי להיות בחשש תמידית

פלונית יקרה,
אני יוצא קצת מבולבל ממכתבך, כי מצד אחד אני מבין שאת חוששת מכך שהוא יותר נענה ליוזמה שלך מאשר יוזם את הקשר ואת ההנאות וההנעות של הקשר, ומצד שני, אני קורא גם את החרדות שלך, כמו למשל שפחדת שיתאהב בבוסית שלו, או מכך שכל אשה אחרת שתהיה לידו, גם בעניינים עסקיים, מאיימת על הקשר שלך איתו. כנראה כי את חושבת שהוא כליל המעלות שכולן יחזרו אחריו, וכנראה כי את חושבת שאת לא, ושכל אחת מהן טובה ממך, ואז העולם מסוכן. זה, למרות העובדה שאת היא הראשונה שיש לו מערכת יחסים בריאה איתה. אולי זה בכל זאת אומר משהו טוב יותר עליך? אולי גם עליו?מה שאני רוצה לומר בזה הוא שבעצם, הקושי שלך נובע אולי בחלקו ממה שהוא, ומהיכולת התקשורתית שלו, ובחלקו ממה שאת, ומהחרדות ומהביטחון ואולי הדימוי העצמי שלך. על שניהם ניתן לעבוד, ועל שניהם בעצם את יכולה לעבוד. במידה רבה, שניהם בשליטה מרובה שלך, גם התקשורת איתו, וגם העבודה על הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלך.

ביטחון עצמי נבנה במהלך השנים עי לימודים, תחביבים, ידע אישיות דעות דרך וכל שאר הדברים שבונים אותנו להיות מי שאנחנו...אני בת 24 שרק החלה ללמוד כלומר אני רק בראשית דרכי בעוד הוא עם תארים ועם עבר מרשים..חכם מאד בעל ידע כללי נרחב וזאת אחת הסיבות שאני חוששת שמא אין לי מה להציע לו....אמנם (אנסה להגיד זאת בצניעות) אני בחורה מאד יפה ומושכת אך זה כלל לא בונוס בעיניי כי השאיפה שלי להיות חכמה ומעניינת בעינייו (ובעיני עצמי-חשוב יותר) ולהעשיר את עולמו ואני לא מרגישה ככה אם כי עולמי הפנימי רבוי פעלים, אני עושה ספורט ומציירת וקוראת ועברתי חיים מעניינים ואני בוגרת בתפיסת עולמי והוא אומר שאני מלמדת אותו את רזי החיים ודברים שאי אפשר ללמןד בשום אקדמיה אך עדיין אני חסרת ביטחון...
שום דבר בי בשפת הגוף שלי ובמה שאני משדרת איננו חושף זאת אך ביני לבין עצמי אני חווה קשיים נוראיים..
מאיפה מתחילים? איך בונים ביטחון שאינו מתערר בקלות ואינו תלוי בדבר? איך מגיעים להערכה עצמית?
אנא כיוון....

פלונית עצובה יקרה,
יש אנשים רבים, גברים כנשים, שגדלים כבר כילדים עם לא מעט ביטחון עצמי, והתכונה הזו צומחת איתם. גם כשהם בני 24 ובתחילת דרכם. יתכן שאת עושה את ההשוואות הלא נכונות, ומכאן ההשוואות הלא מתאימות שאת עושה. תמיד יהיו כאלה שמצליחים יותר. סביר שאת גם רוצה בן זוג מוצלח לא פחות ממך, ואולי יותר. אין לזה קשר. זו תכונה שאת צריכה לגדל בך ללא קשר לכל הדברים הללו שאמרת. ומכאן, ששאלת את השאלה הנכונה, והיא לא "מתי זה יהיה?", אלא "איך בונים ביטחון עצמי?"יש לך הרבה תכונות שאמורות לתת לך זאת. וזה לא מספיק. אחת הדרכים היא טיפולית, ויש דרכים לעבוד על זה, ולשפר אותו. זה לא סיפור מורכב מאד. דרך אחרת היא לנסות את שיטת "עשה זאת בעצמך". והיא ללכת לחנות ספרים, ולחפש ספרי עבודה עצמית שיעסקו ספציפית בעניינים של ביטחון עצמי. ובעיקר - הקדישי לזה שעתיים-שלוש בחנות או שתיים, ומצאי את מה שאת חושבת שיתאים לך. עבודה בעזרת הדרכה טיפולית תהיה, מן הסתם, יעילה יותר, אבל את אם את כזו שיודעת לעשות עבודה עצמית, עשי זאת לבד.אם את נמצאת באזור המרכז, ומוכנה לנסות זאת איתי, את מוזמנת ליצור קשר.