התרחקות מבן זוג: מה לעשות?

שלום
ד"ר אורן ,אני ובן זוגי שנינו בני 21 בזוגיות מתמשכת קרוב לשנתיים כאשר היינו ידידים למעלה מ4 שנים לפני כן. הייתה לנו זוגיות ורודה למדי , מדברים על הכל, נורא אוהבים ומתאמצים לטפח את הקשר למרות שהוא ב"שלט רחוק". לפני כמה חודשים גיליתי דברים עליו שלא מצאו חן בעיני .. "קרובים לבגידה" אני קוראת לזה ובעיקר מוכיחים לי כי לא הכרתי אותו על כל צדדיו, גם לא על רוב צדדיו. רבנו, הפסקנו את הקשר לזמן קצר ואז החלטנו לנסות לשקם את האמון שנהרס.הבעיה היא שלעיתים קרובות יש לי "פלאשבקים" מהאירוע ההוא, אני נוטרת לו עדיין והוא יודע על כך, בנוסף אני מרגישה שאני לא מצליחה לתת לעצמי לאהוב אותו לגמרי ולסמוך עליו מחדש. הוא הקשר הראשון שלי וקשה לי לסלוח לו על כך שפגע בי וערער את הקשר כך כי למרות גילנו הצעיר שתינו הבענו את הרצינות והמחויבות הגדולה לקשר לאורך הדרך. אנחנו כבר חודשיים מנסים ומבחינת התפקוד במערכת יחסים זה נראה כאילו אנחנו חוזרים לעצמנו אבל ההרגשה היא שאני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם ולפעמים אני גם חושבת שאני כבר לא אוהבת אותו בכלל ואני לא מצליחה לראות את זה כי אני נהנית מחברתו, ברמה הפיסית והרגשית. אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי ושלו.

כבר לא יודעת יקרה,
תני לעצמך זמן. בסופו של דבר תדעי טוב יותר. כרגע את בשלב ביניים, כי לא ברור לך אם זה לכאן או לכאן. אמנם הסימנים הם שאת מתרחקת ממנו, ושקשה לך לתת בו אמון (ואולי בגלל זה את מתרחקת ממנו). ככל שיחלוף הזמן, יהיו לך יותר סימנים, ממנו ומעצמך, של מה שאת רוצה. כרגע את רוצה שאתן לך "קיצור דרך", ואומר לך מה תרצי בעוד שנה כדי שתחליטי כך עכשיו, אבל אין לי בשבילך קיצור דרך כזה. תצטרכי לעשות זאת בדרך הקשה, שהיא גם הדרך הנכונה יותר כי את תהיי זו שתחליט אותה, ולא שמישהו אחר, שמכיר את שניכם פחות טוב ממך, יעשה זאת בשבילך.

תודה על המענה ד"ר אורן ושנה טובה !אני מבינה ומתחברת לתשובתך בכל הנוגע לאורכה של הדרך והקושי החבוי בה. אני אוהבת את בן זוגי ולכן לא ארצה לעזוב מבלי לנסות באמת.רק שבמהלך תקופת הנסיון אני מוצאת עצמי לא מעט פעמים כועסת, שונאת ורוצה לנקום וכתוצאה מזאת אני מענישה אותו בטיפות קטנות של עוקצנות, חוסר כבוד ו"אי נחמדות" שאמורים להבהיר לשנינו כי הקשר הזה לוקה בכבוד ובטחון אחד בשנייה (שתי דברים שהוא עירער אצלי כאשר "חטא"). פחות בשביל הנקמה, אני עושה זו באופן בלתי נמנע כדי לא להחשף אליו ולתת מעצמי שוב פעם ואח"כ להפגע, מעין מגננות. הוא מצידו מקבל את ההתנהגויות האלה מפני שהוא יודע שהקטנות האלו לא משתוות ל"חטא" שלו אבל אני לא בטוחה שזה הכי בריא לנו או לי. מה שאני שואלת בעצם זה אילו מגננות, אם בכלל, קיימות כך שאוכל באמת לתת צ'אנס למערכת יחסים הזו (כי אני באמת רוצה) אך בו זמנית לפחות בשלב ההתחלתי לא להפקיד את כל האמון שלי בו, להתכסות במגן אפילו דקיק רק שלא איפגע שוב.

כבר לא יודעת יקרה,
כשאת כועסת, את מרגישה פחות את האהבה. זה טבעו של הכעס. כשאת כועסת פחות, כמו בעת המכתב השני שלך, את מרגישה יותר בקלות את האהבה, ולכן מביעה אותה יותר. כל עוד אינך סולחת לו, וכל עוד אינך בטוחה לגמרי שהוא לא יחזור ויפגע בך בעתיד, את בודקת אותו, בוחנת אותו ועוקצת ומענישה אותו, כדי לראות איך הוא מתמודד, שזה בינך לבינו, ואולי גם כדי להשיג בחזרה משהו מהפגיעה שלך - שזה לגמרי משהו שבינך לבינך. אלו הן תגובות טבעיות, יש בהן אפילו יכולת תיקון בזוגיות, אבל רק כל עוד הן לא יוצאות מפרופורציה הן בעוצמה והן במסגרת הזמן שלהן. כי לאורך זמן, הן יכולות להיות גם הרסניות. ומה שמקשה עליך להמשיך הלאה, זה אכן החשש שלך מפגיעות נוספות. אלא שכאשר את נכנסת לקשר של אהבה, את בהכרח הופכת להיות פגיעה יותר, כי האושר שלך תלוי בקיומו וברצונו של אדם אחר. וכדי לאפשר לעצמך להתאהב, וכדי לאפשר לעצמך להכנס למערכת זוגית, אין לך ברירה אלא ללמוד להיות פגיעה, שזה בעיקר אומר ללמוד להיפגע, אם זה יקרה, ולהתמודד עם זה.