התרחקות בקשר: הקשבה וקבלה

שלום,
הרגשתי שאני חייב לשתף ולקבל עוד חוות דעת כי באמת הגעתי לנק' שאני בין הפטיש לסדן. יש לי חברה מזה 9 חודשים. אני בן 30 והיא בת 24. אני והיא התאהבנו במהלך החודש הראשון של הקשר ונהנו מאוד, יצאנו די הרבה והיו לנו מלא חוויות משותפות. לאחר החודש הראשון, די ביוזמה שלה, היא הכניסה אותי ממש למשפחה שלה וממש קיבלו אותי בחום ואהבה והרגשתי שאני ממש חלק מהמשפחה. וכן גם אני הכנסתי אותה למשפחה שלי וההרגשה היתה ממש טובה ואווירה משפחתית ואוהבת משני הצדדים. לאחר נק' זמן זו בשבילי תמיד הכל נשאר והיה ורוד, בעוד שהיא התחילה להרגיש סוג של חנק - ממש מהרגע שבו התחלתי להשאר מדי פעם ולישון אצלה בבית. אני מודה שהיו כמה פעמים שאולי אף הגזמתי בדאגה שלי אליה - הייתי יותר מדי קשוב לצרכים שלה, כשהכל כמובן תמיד בא באמת מתוך אהבה והייתי די באופוריה באותה תקופה. באיזשהו רגע לאחר חצי שנה זה התפוצץ (יש לציין שכמעט ולא היו לנו ריבים ואם היה זה היה משהו ממש קטן ופותרים אותו במקום בשיחה) בכך שהיא טענה שהיא לא יודעת אם היא פנויה כרגע בחיים שלה לזוגיות ואם היא באמת אוהבת אותי. מאחר והיא די מראה לי אהבה אלי ברמה יומית - אפילו בזה שהיא אמרה שהיא אוהבת אותי בשיחת טלפון אף באותו יום שזה קרה, קיבלתי את זה קשה מאוד כי זה הפתיע אותי מאוד ולא הצלחתי להבין את ההגיון שם וזה חירפן אותי מאוד. אני יודע שצריך לדעת גם לשחק מדי פעם בקשר את המשחק כדי ליצור משיכה ואני יודע שלא צריך לתת לה הכל על מגש של זהב כל הזמן מבלי שהיא גם תתאמץ, ושצריך לתת לצד השני להתגעגע קצת לפעמים וכו' אבל כאן באמת המצב היה שונה ומוזר כי בכל פעם שהייתי מתחיל לעשות את המשחקים האלה איתה היא נכנסה למצבי רוח קיצוניים ובאמת ראיתי שהיא סובלת (התבטא אצלה ממש בדברים פיזיים) ולא רק מתוך צומי. מצד אחד היא דורשת הרבה תשומת לב וכשהיא מקבלת אותו היא מרגישה חנק ומתחילה להיות מבולבלת ברגשות שלה אלי, ושאז אני מתרחק היא שוב פעם רוצה הרבה תשומת לב וזה חוזר חלילה. הקיצוניות הזו משגעת אותי ממש, כי בסה"כ אני רוצה לטובתנו ורוצה להנות מהקשר. יש לציין שזה ממש דומה ליחסים שלה עם ההורים שלה. החלטתי אז להפרד ושנינו לקחנו את זה קשה מאוד, ומשידעתי שהיא גם ממש סובלת יצרתי איתה קשר מחדש והחלטנו לנסות שוב לחזור ולעבוד על הדברים (ייתכן והחזרה הייתה מוקדמת מדי - היינו צריכים לחכות עוד זמן). כצפוי תקופה מסויימת שוב הכל היה ורוד ובאמת דברים התחילו להסתדר אבל עכשיו שוב ההיסטוריה חוזרת וזה כנראה בלתי נמנע כי הבעיה האמיתית שלה לא נפתרה. אתמול הרגשתי שאני חייב פשוט לשחרר לטובתה ושאלתי אותה בכנות האם את רוצה שנפרד? לקח לה זמן ולבסוף היא אמרה לי שלא ושהיא רוצה להלחם עלי ועל הקשר ורוצה שהוא יצליח. גם אני באותה הדעה, כי בבסיס שנינו מתאימים וישנם רגשות הדדיים וזה באמת התפתח ככה באופן הדרגתי עוד מתחילת הקשר. כאשר אנחנו ביחד פיזית הכל טוב ויפה אבל כשהיא נשארת לבד עם עצמה היא נלחצת מאוד ומרגישה בלבול. קראתי את הספר לבסוף מוצאים אהבה כדי למצוא הסברים ותשובות לכל מה שקורה בקשר הזה, ובאמת למדתי הרבה דברים מעניינים אבל עדיין לא יודע איך ליישם זאת כדי לבנות אינטימיות כמו ששנינו מעוניינים. אני מאמין ויודע שכאשר שני הצדדים רוצים תוך כדי הקשבה ומודעות לצרכים ולבעיות של הצד השני, אפשר לחזק את הקשר והגדיל את אהבה. יכול להיות שיש לה בעיה של יצירת אינטימיות? יכול להית שיש לה סוג של חרדת נטישה? אני טיפוס כזה שתמיד רוצה לעזור, לתת חום ואהבה למי שמחזיר לי בחזרה, אני מאוד אוהב ללמד להראות את הדרך הנכונה, לפתור בעיות וכו'... ייתכן שזה מה שמגדיר את המשיכה ההדדית כאן בקשר הזה מצד אחד אבל מצד שני זה מאוד מלחיץ אותה ויוצר אצלה בלבול (ככה היא מגדירה את זה).

חי יקר,
אני לא בטוח שהפרשנות שלך היא בהכרח נכונה. אתה מפרש את ההתרחקות שלה בכך שהתמסרת לקשר, ושלכן היא מקבלת אותך כמובן מאליו במקום להשאיר לה קצת צורך להילחם על הקשר. אבל יתכן שזה נובע מדבר דומה שקשור לדאגה שלך, וזה שאתה לא מאפשר לה להחליט החלטות משלה, ואולי זה החנק שהיא מרגישה. מרוב דאגה, אתה עושה בשבילה, ומחליט בשבילה, והיא לא כזו שנלחמת על שלה, ולכן מוותרת שוב ושוב, ומבחינתה, כאילו מוותרת על עצמה, שזה אומר על הרצון החופשי שלה. כמי שאינה אסרטיבית במיוחד, לא הביא לידי ביטוי את הצורך הזה, או אם כן, רק במידה שהיא "חלשה" מדי עבורך, ואולי לא התפנית להקשיב. אולי לכן, כשזה בא בעוצמה, זה בא מבחינתך במפתיע. ואולי לכן, כשהיא אתך היא "נכנעת" וזורמת אתך, וזה מתעורר אצלה רק כאשר אתה רחוק ממנה. אני חושב שעל זה אתם צריכים לדבר, ואתה מבחינתך צריך לא להתווכח איתה על זה (כי היא לא יודעת להתווכח ולריב, וקשה לה להביע התנגדות), אלא להקשיב, ולקבל דברים שהיא אומרת. הקשב שלך לדברים שנאמרים חלש יכול להיות מאד מאד חשוב בקשר שלך איתה. דברו על זה, וככל שתקשיב יותר ותנסה להבין את הלך המחשבה והרגשות שלה, ולקבל אותם, כך ייטב. וקח בחשבון שיתכן שלפעמים תצטרך לא רק להקשיב כשהיא אומרת, אלא לשאול אותה לרצונה ולדעתה גם כאשר היא לא אומרת דבר.