התפשרות בזוגיות: מה המחיר?

הייתה לי שיחה אתמול עם בעלי והוא התוודה בפניי שהוא מעשן סמים כשהוא לא בבית, הוא יודע מה אני חושבת על זה ומה אני מרגישה, אז עזבתי את הבית, לקחתי את הדברים שלי ועזבתי...ואני רוצה למות!! אני כ"כ אוהבת אותו ואני לא יודעת מה לעשות!! אני מרגישה מושפלת ונבגדת. אני לא מצליחה לתפקד ורק הגעתי לעבודה.הוא ידע שאם הוא יגלה שהוא מעשן אני אעזוב- הוא ידע!! אז למה הוא סיפר?! הרי בתוך תוכי ידעתי שהוא מעשן, ועכשיו לאן אני הולכת? חזרה להורים??הוא מתקשר כל הבוקר ואני לא עונה לו, אני לא יודעת איך יסתיים היום הזה.יהיה בסדר.

עדי- אני לא יודעת אם בגלל סיבה כזו צריך לפרק נישואים..דברו, תנסו להבין את הדברים..תידרשי שיפסיק ..לעזוב זה לא הפיתרון..תעני לו..ותחזרי הבייתה ותסדרי את החיים כמו שאת רוצה..בהצלחה.

תלוי באיזה סמים מדובר, אם הענין מסתכם בחשיש אז יש על מה לדבר וללבן, במידה ומדובר בסמים קשים יותר אז הוא יאהב אותם תמיד יותר ממך וקשר עם אדם כזה עלול להיות הרסני עבורך..תשקלי היטב איך את רוצה שחייך יראו.

זה מסתכם בחשיש, ודיברנו כ"כ הרבה פעמים והסברתי לו שזה מפריע לי והוא הבטיח שיפסיק.הוא רוצה לדבר, אבל על מה יש פה לדבר? הוא אומר לי שאני לא מבינה כמה שזה עושה לו טוב, איך זה יכול לעשות לו טוב? אני אמורה לעשות לו טוב, אך ורק אני ולא שום חומרים כימיקלים!! הוא אומר בואי נעשה הסכם, אני אעשן עד שתיכנסי להיריון וזה אף פעם לא נגמר בזה!!אני לא מוכנה שבעלי יעשן והוא לא מוכן להפסיק, אז כנראה שאין על מה לדבר!

אני מרגישה כמו ילדה קטנה ומטופשת! אני בת 24 ובעלי בן 30, אני לא יכולה להכתיב לו מה לעשות בזמנו הפנוי ואני לא יכולה לכפות עליו את דעותיי, אני רק יכולה לקום וללכת.

זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים,ביחסים ברצון שלו,באהבה ובכלל בנכונות של שניכם-שווה לדבר על זה אם הוא מוכן לקבל את עמדתך...אם לא-אז באמת שווה לך לעזוב...לפני שיש ילדים ואת כ"כ צעירה עדיין...

הוא שלח לי הודעה עכשיו: "את לא צריכה בעל, את צריכה בובה שתרקוד לפני המנגינה שלך" אז רשמתי לו: "אני לא רוצה בובה, אני רוצה בעל שלא זקוק לכימיקלים בשביל לסיים את היום".אני כזאת ילדותית שאני לא מוכנה לקבל את זה?! מה בסה"כ ביקשתי ממנו?!אתמול הוא פשוט התוודה על הכל ואני אפילו לא הצלחתי לבכות, הייתי כ"כ המומה!בכזאת קלות אפשר לעבוד עליי? אני כ"כ תמימה?

לידיעתך, המון המון אנשים מעשנים מדי פעם גראס (או חשיש או כל נגזרת אחרת של מריחואנה) וביניהם אנשים ש"ממש לא היית מאמינה" שהם מסוגלים לכך- אקדמאים בתפקידים חשובים, עו"ד, רואי חשבון, מהנדסי תוכנה וכו' וכו' (לא שהמקצוע מעיד על טיב האדם, אבל לעיתים זה בכל זאת איזשהו פרמטר ל"איכות" כפי שאנו תופסים אותה).חוץ מזה העישון נפוץ מאוד גם במדינות הכי מתקדמות בעולם- ארה"ב ואירופה המערבית שאין לטעות בהן כמדינות של מסוממים. ויחד עם זה שאנשים מעשנים מדי פעם, הם והמדינות שלהם מגיעים להשגים יפים...על עישון יש סטיגמה שאני לא אכנס איתך לטיבה ההיסטורי. על אלכוהול אין את אותה סטיגמה (והוא חוקי גם) למרות שהוא סם (כן סם לכל דבר- כימיקלים והכל) הרבה יותר מסוכן מהחשיש. אף אחד לא נהיה אלים כשהוא מעשן (מקסימום נהיה מאוד עייף או מצחיק). הרבה מאוד אנשים נהיים אלימים מאוד על אלכוהול או שעושים תאונות דרכים קטלניות אחרי ששותים. תבדקי ססטיסטיקות בעולם לגבי זה ותתרשמי בעצמך.למרות כל מה שאמרתי עד כה, בסופו של דבר זו א-ת שצריכה להחליט עם מה את מוכנה לחיות ועם מה לא. אני בטוח שעישון נתפס אצלך כדבר מאוד שלילי (אולי מהחינוך או הסביבה שגדלת בה). זה לגיטימי לגמרי. רק שאת חייבת גם להבין שלאנשים רבים אחרים (רבים מאוד מאוד אני מבטיח לך) עישון נתפס שסוג של תחביב פנאי לא מזיק.הכל עניין של מינון גם. אם בעלך היה מעשן כל הזמן ובורח "לחשיש" כביכול ולא מתפקד בחייו, הייתי אומר לך שיש לו בעיה חמורה שיש לטפל בה. אבל אם מדובר בעישון כאן או שם והוא עובד ונמצא שם בשבילך וזה לא פוגע ביום יום שלו ושלך אז לדעתי תשקלי שוב את תגובתך.לגבי הענין- שאת רוצה מישהו שיתרגש ממך ולא מכימיקלים- אזי יש לי רק לומר לך שזו תפיסה מאוד תמימה ומאוד לא הגיונית לדעתי. זה שהוא מעשן, לא אומר שא-ת לא מרגשת אותו. העישון מספק לו צורך אחר,של השתחררות לכמה זמן, של צחוק או מנוחה. זה משפיע באופן מרגיע על הרבה אנשים. אם אתם יוצאים לשתות משהו וקצת משתכרים, אז גם תיאורטית את או הוא מתרגשים ממשהו שהוא "כימי" ולא טבעי. זה לא נכון להסתכל על זה ככה.אני חושב שהמקרה הזה הוא אבן מבחן ליחסים ביניכם. אל תפסלי אוטומטית את טענתו. תבדקי אותה לגופה. כמו שאמרתי לך- האם זה נראה לך פוגע בתפקוד שלו. האם זה לא בשליטה שלו? תשתפי אותו, אל תרחיקי אותו.מקווה שעזרתי קצת.

סמים הם לא חוקיים וגם במדינות שניסו לעשות מהם חוקיים זה לא עבד ואני ממש לא חושבת שצריך לתת לזה לגיטימיציה. הרבה אנשים מאבדים מקומות עבודה ולא מצליחים לתפקד ללא סמים, זה נקרא התמכרות. זה לא קשור לאלכוהול, אם האלכוהול גרוע אז זה עושה את הסמים טובים יותר?נשמע כמו רציונליזציה חזקה של משתמשים בסמים.

זה כן בשליטתו והוא ביקש ממני מידי פעם לעשן, והוא הבטיח שזה לא יהיה בתוך הבית, אבל למה אני מרגישה נבגדת? ונגעלת מבעלי?האם אני אמורה לוותר על העקרונות שלי בשביל שלום בית?

זה תהליך שעברנו עוד לפני החתונה, המון הבטחות שגררו שקרים שגררו הבטחות וחוזר חלילה!!

תעשי לי טובה אחת ואל תצאי בסיסמאות גורפות על דברים שאת לא ממש מבינה בהם.תאמיני לי כשאני אומר לך שהעניין של חשיש (בשונה מאוד מסמים קשים בהגדרה- כמו קוקאין, סמי הזייה וכו') הוא עם שורשים מאוד פוליטיים (יש המון חומר קריאה בנושא).יותר מזה, אני אומר לך כאדם ממש ממש "מן היישוב" (ויותר מזה) שאני מכיר אישית המון אנשים (רבים מהם חברים שלי) אשר מעשנים מדי פעם כבילוי חברתי.זה לא עושה אותם ל"מסוממים" יותר מאשר אלו ששותים כוסית אלכוהול מדי ערב. יותר מזה, מבחינה רפואית- אלכוהול מזיק הרבה יותר לגוף (לכלל המערכות) מאשר חשיש (במינון לא גבוה כמובן)- אשר מזיק בעיקר לריאות- כמו עישון סיגריה.אפרופו סיגריות- רק לידיעתך - בתוך הסיגריות, ששוב הן חוקיות למהדרין, יש סם שנקרא ניקוטין. סם עוצמתי במיוחד, ממכר פי מאות מונים מאשר גראס (מוכח- גראס אינו ממכר פיסית, אלא רק התנהגותית, אבל זה כמו כל הרגל). אף אחד לא יטען שמי שמעשן סיגריות הוא מסומם. יודעת למה? כי ארה"ב היא יצרנית הסיגריות הגדולה בעולם (יותר נכון טבק). אז לא משנה שבארה"ב מי שמעשן כיום הוא לא פחות ממצורע- אבל ליתר העולם ארה"ב מוכרת המון סיגריות ועושה כסף טוב. הכל פוליטיקה וכלכלה.שוב, הכל עניין של מינון בחיים.

היי עדי,קודם כל לגבי ההבטחות לפני הנישואין, אני בטוח שבעלך חש כבר אז את האיסור הגורף והבלתי מתפשר שלך לגבי העישון שלו. אני בטוח שהיה לו מאוד קשה להודות בפנייך שזה חשוב לו ולצפות ממך להבנה. כנראה שהיית מאוד "סגורה" ומאוד קיצונית בתגובתך לעישון שלו והוא רצה "שלום בית" ולרצות אותך (כי בואי לא נשכח הוא אוהב אותך) ועל כן הבטיח לך כך וכך, אולי בתקווה שעם הזמן תוכלי לקבל את ההרגל הזה בו.אבל לצערו ולצערך, היחס שלך לא השתנה לעניין והוא המשיך להסתיר את העניין ולהרגיש רע. להרגיש רע מצד אחד כי הוא לא חושב שהוא עושה משהו כל כך נורא, ומצד שני הוא צריך להסתיר את זה ממך ולמעשה לשקר לך. זו לא תחושה נוחה.לדעתי, העובדה שהוא התוודה על הכל, זה היה מעין "התפרקות" סופית שלו כאשר הסתירה הפנימית שלו עלתה על גדותיה. הוא רצה שתדעי הכל, שהכל יצא החוצה ואולי מזה תוכלו להגיע להבנה. הוא לא יכל לשאת את השקר בתוכו יותר (וזה אני חושב לזכותו ולא לחובתו- יכולת ליפול על מישהו שלא היה מספר לך אף פעם והיה משקר לך- נראה שבעלך אדם אמין, למרות שהוא מעשן...:-))).בכל מקרה, אני באמת חושב שזה לא ענין של לוותר על עקרונות,אלא עניין של להבין אחד את השני. שוב, אם העניין הוא בשליטה, אז זה לא עניין של "מסומם" אלא של "תופס ראש" מדי פעם, ואז יש על מה לדבר.אולי תבררי עוד על עניין העישון. תשאלי אנשים קרובים שאת סומכת עליהם. תבררי עם אנשי מקצוע (פסיכולוגים או יועצים אחרים) או כל דבר אחר, כדי לקבל גם השקפה מקצועית על העניין. לאחר מכן, תוכלו לדבר על העניין ביניכם ולראות האם השד הזה שמאיים עלייך, הוא נורא כל כך או שאפשר להגיע להבנה מסויימת.בכל מקרה, בעלך לא נראה לי מסומם, ואל תתייחסי אליו ככזה. בטוח לא שווה לגמור נישואים טריים על עניין כזה. לפחות לא עד שתבררי את העניין קצת יותר לעומק.

רוניתודה רבה על התגובות ועל זמנך!!אבל בכל מקרה אינני חושבת שאוכל למצוא דרך כלשהיא להסכים לחיות עם בן אדם (הכי אוהב בעולם) שמעשן חשיש/גראס להנאתו גם אם איננו מזיק לאיש.שיהיה המשך יום נפלא!ותודה לכולם!

את?את האדם היחיד שהוא בחר לבלות איתו את החיים.את האדם הראשון בסדר עדיפויותיו.הוא האדם ממנו הוא הכי מצפה לתמיכה ולחיבוק.הוא צריך אותך!אם את לא תוכלי להיות שם בשבילו בזמן שהוא הכי צריך, אז מי יהיה?לפי התגובות שלך אני מבינה שאת בן אדם שבורח מבעיות, את פוחדת.אם את לא תביאי לו את הביטחון ואת החיבוק שהוא צריך ממך אז הוא יתאכזב נורא ויילך לחפש את זה במקום אחר.במקום להיות שם, לתת נשיקה, לברר מה קרה את נותנת לו יותר מדי סיבות לשקר לך!את גורמת לו לפחד ממך ומהתגובות שלך!אז אני שואלת,איך את..בחורה צעירה בת 24 לא חושבת בהגיון ואני ילדה בת 15 יכולה להגיד לך המון על מה שאת לא יודעת? אני מציעה לך לחשוב הרבה.הוא רק מחכה לצלצול ממך.תתקשרי אליו, תגידי לו שאת חוזרת ושאתם הולכים לדבר על זה ולפתור את כל הבעיות.תחזרי לבית החם שלך שבו מחכה לך בעלך, תתני לו חיבוק גדול, ותשבו לדבר.הוא מחכה לך.

את מתוקה ומקסימה!והכל הסתדר!!תודה

אני רוצה לספר לך משהו קטן...לפני 30 ומשהו שנה 2 הכירו והחלו לצאת יחד. לאחר זמן מה הם נישאו ולאחר החתונה האישה גילתה שבעלה חובב סמים....מובן שהיא החלה במסע של בלאגן עד שבעזרת בני המשפחה והחברים היא עברה רציונאליזאציה ומינימאליזציה כמו שרוני הנחמד (שבאמת אין לו כל כוונה להרע) עשה קודם.לאחר שהיא נתרצתה, הבעל הבטיח שישאיר את ה"דבר" מחוץ לבית.נולדו להם 3 ילדים ומקסימים. כולם בוגרים היום."רק" אחד מהם הלך בדרכו של אביו והיה לו מאוד קשה לקבל את זה ש"סמים" זה דבר לא נורמטיבי, מבחינתו (וגם מבחינת שאר הילדים) זהו סם לגיטימי לכל דבר (הם גדלו וראו את אבא עושה...) ולא מבין מה כולם עושים עניין מהנושא.עד שהוא עבר חוויה לא כל כך נעימה שגרמה לו להתרחק מהסם כמו מאש.אבל מה שחשוב ביותר זה שהיום- אחרי כ- 30 שנה, בני הזוג עדיין ממשיכים להתווכח על הנושא ומעבר לכך, כבר מס' פעמים בשנה האחרונה הם שוחחו על גירושין.אם הדבר הזה מהותי עבורך, זה לא יעלם מהשטח וזה יצוץ כל פעם-עוד שנה, עוד 5 ועוד 20!!! וזה כואב (ואת זו שתמיד תהיי לא בסדר- כי הרי קיבלת והסכמת לכך מלכתחילה....)אם את חושבת שבאמת תהיי שלמה עם זה- שיהיה בהצלחה.אבל תחשבי על זה טוב טוב- ועל העתיד- כי זו לא "בעיה" של ההווה- זה משהו שימשך כל החיים!!!! אז אם את חושבת שלא תוכלי לחיות עם זה את לא חייבת להתגרש ולחיות בלי בעלך. יש הרבה ויתורים כשחיים בזוגיות ואין מה לעשות:בכדי שתוכלו לחיות יחד- מישהו יצטרך לוותר- או את או הוא.זה לא חייב להיות את וגם לא הוא.מכיוון שאני חיה את זה יומיום, אני מבינה לליבך ומאחלת לך הצלחה.ואם את באמת אוהבת- אל תוותרי על הזוגיות לפני שמיצית את כל האפשרויות- אבל אל תשארי בכל מחיר, כי זה יכול לפגוע בך גם עוד 30 שנה....נ.באני מצטערת שיצא ארוך, אבל באמת שניסיתי לתת לך פרספקטיבה לגבי העתיד.בהצלחה!!!!למעין המתוקה- לפעמים החיים מורכבים יותר מלתת חיבוק ונשיקה... ולא תמיד הם פותרים את הבעיות (לצערנו) אבל תהני מזה כל עוד את יכולה.

קראתי מילה במילה, אפילו פעמיים!ואני באמת לא הולכת לוותר לו בנושא הזה, אני בחורה שעומדת על העקרונות שלה!!והיתה שיחה אתמול לתוך הלילה, והוא הבטיח ואני מאמינה לו ואני מקווה שאני לא טועה, כי אני באמת לא רוצה לפרק את הנישואים שלי הכ"כ טריים.ואני אהיה יותר עירנית עכשיו.תודה ושבת שלום.

עדי היקרה.
..לכי עם תחושותייך וגבולותייך..אם הגבול שלך בלהיות עם מישהו זה השימוש בסמים אז אל ללתקפלי.לכל אדם הגבולות שלו....ולכל אדם יש את הצורך להתפשר מדי פעם על הגבולות שהוא מאמין בהם.אם את מאמינה בגבולות שלך וגם הבהרת אותם ברור לבעלך והוא לא מקבל אותם אז ברור שאין מצד בעלך התפשרות ורצון לכבד אותך , מצד שני, אם את מרגישה שאת מסוגלת ורוצה להתפשר על גבולות אלא למען הביחד עם בעלך אז לכי על זה אבל אל תשכחי שאם הוא יעשן שוב לידך או לא לידך אין לך שום זכות להעיר לו כי בסופו שלך דבר קיבלת את זה....השורה התחתונה...ההחלטה היא שלך וכל החב'רה פה לא יכולים לבקר את מעשייך לא לחיוב ולא לשלילה כי לכל אחד כמו שציינתי קודם גבולות משל עצמם וזה אינדבדואלי.מתוך אמונה אישית שלי...תחשבי טוב עם עצמך אם כדאי לך להתפשר ואחרי שכן תתפשרי אם תוכלי לעמוד מול זה ללא שום טענה כלפיו.שיהיה לך בהצלחה ושבוע נפלאאור

עדי,אני בת 25 יש לי חבר מזה שנתיים שהתחיל לעשן רק בשנה האחרונה (כך הוא טוען...) פרידות ומריבות בלתי פוסקות ובכי ועצבים ואני כל כך אוהבת אותו שזה מפחיד ואין בן אדם יותר אנטי ממני מסמים!!!!! בשבילי זה סם לכל דבר (כן כן תמימה שיהיה) בקיצור אני החלטתי בפרידה האחרונה שאני מקבלת את זה בלת ברירה כי או שהוא ישקר לי והוא כבר עשה את זה וזה כאב!!! או שאנחנו פשוט נפרד כי להפסיק הוא לא יפסיק.... אני לא אגיד לך שלא קשה לי אבל יש לי גם תנאים והוא יודע... אני מרשה לו רק בבית שאני בסביבה ולא עם חברים במסיבה או מחוץ לבית... עדי תחליטי עכשיו מה את רוצה לעשות אל תדחי את זה כי אוטוטו זה ילדים ואז יותר קשה לעזוב....בהצלחה חמודה...וחבל שהגברים לא מבינים כמה הם מפסידים בגלל שטות מטומטמת..

עדי יקרה,
טרגדיות, בתאטרון (ובכלל זה הטרגדיות היווניות הקלאסיות), בנויות על אנשים שלא יכולים להתפשר על ערכים מסויימים. אני לא אומר שאת בהכרח צריכה להתפשר, אבל את צריכה להבין שלעמידה חסרת פשרות על עקרונות, יש מחיר, ולכן, להיות מוכנה לשלם אותו כאשר יום התשלום מגיע. האלטרנטיבה היא משא ומתן כדי ליצור שיווי משקל שתוכלי לחיות איתו. ובעצם, זה מה שאת עושה עם בן זוגך היום. התפשרת. קצת. את לא צריכה לראות בזה כניעה, אלא מציאות חיים, שבה משלמים משהו כדי לקבל משהו אחר.

חבר שלי מעשן כבר שנה וכמעט חודשיים בערך.אני לא סתם אמרתי את מה שאמרתי.ואם אני לא הייתי מציינת את הגיל שלי אתן הייתן מגיבות אחרת, אבל לא משנה אני כבר רגילה.מה שניסיתי להגיד דרך החיבוקים והנשיקות וההבעת חיבה זה שלא תמיד צריך לתקוף,אומנם צריך לדאוג אבל צריך להסתכל על זה מנק' המבט שלו ולראות מה שהוא רואה וממה שהוא מפחד. אם זאת התגובה ואם זה הטיפול.צריך לגרום לו להרגיש שהוא לא מאוים ושהוא יכול להיפתח ולומר כל מה שיושב לו על הלב.דווקא ברגעים אלה שהוא מצפה ממך הכי להתעצבן לקום וללכת את צריכה להראות לו שאת לא תלכי ואת תישארי איתו ושניכם תדברו ותפתרו את מה שקורה.אסור לך לברוח.ועוד דבר בקשר לעניין של ההבעת חיבה..אני קוראת פה ובפורום סקסולוגיה קבוע ואני פשוט מזועזעת מסיפורים שאנשים מספרים פה.בני זוג שנותנים לבעיות להשתלט על הנישואים שלהם?לבעל לא אכפת מהצרכים של אישתו והוא חושב רק על עצמו?אני תוהה מה האישה מצאה בגבר כשהם היו נתונים למערכת יחסים ללא התחייבות של טבעת.בגלל זה אני אמרתי שאני חושבת שאתם המבוגרים צריכים יותר להראות שאתם אוהבים למרות כל הקושי ולמרות כל המצב שאתם שרויים בו.בכל מקרה,דיברתי יותר מדי..אני חושבת.אני מקווה שהכל יסתדר, ושאתם תמצאו פיתרון.שבת שלום.

(הודעה ללא תוכן)

(הודעה ללא תוכן)

לדעתי, זה אינדווידואלי. אם זה רק חשיש, והא בנאדם יציב בדברים אחרים (עבודה, למודים וכו') זה לא יגלוש ליותר מיזה. אבל אם הוא אחד שמדבר ולא עומד אחרי המילה שלו, את צכה לחשוב כמה פעמים.אבל עדי, את כבר נשואה לו! לא מפרקים ככה קשר, קחי אמצעי מניעה ונסו להתגבר, תראי אם הוא משתדל... לא מפרקים כ"כ מהר קשר, נראה לך עם הבעל הבא שלך יהיה יותר טוב? אני מבטיחה לך שכל נישואים והחבילה שלהם, יש לכם תקשורת טובה, אהבה, זה הבסיס, מכאן אפשר רק להתקדם. אל תהרסי במו ידייך זוגיות כזו,לפחות תבטיחי לי שלא תעשי שום צעד דרסטי עד שתלכי ליעוץ.מחזיקה לכם אצבעות...