התפרצויות זעם

שום רב,ראשית תודה על הפורום המבורך הזה זקוקה להתייעצותבת 36 נואה + 3 ילדים ( 9,7.3.5) לפני שבוע וחצי לי ולבעלי היה ריב דיי רציני הוא חזר אחרי יום עבודה בסביבות 9 בלילה ואני הייתי עם הילדים רוב היום היה יום מתיש למדיי ( רופא עם הילד שדרך על קיפוד ים , מקלחות, חברים אחר הצהריים, ארוחת.....בקיצור 8 בערב בערב כל הילדים במיתות הרדמתי את הילדה הקטנה והוא חזר ב9 כשהקטנה רדומה ושני הילדים השניים במיטות, בקיצור הואה הגיע ושני הילדים יצאו עליו ואני מאוד כעסתי על זה אמרתי לכולם שבשעה כזו אין ילדים מטיילים וכולם במיטות ובמקביל גם צעקתי עליו שאני פשוט זקוקה לשקט..... הוא מאוד התעצבן מזה שצעקתי עליו והתחיל לבור בערך את כל הבית ונכנס לעצבים שאני בחיים לא ראיתי ( הילדים כמובן בכו מהתנהגותו ) לאחר המקרה הזה הורדתי פרופיל בבית הפסקתי לדבר איתו עשיתי הכל רק כדי שהבית יהיה שקט עד יום שבת נשמר השקט הזה ....ביום שבת הוא ביקש שאני אתלה כביסה - אמרתי לו שאני לא תולה ביום שבת ,הוא שוב ממש יתעצבן לקח מספריים ואיים עליי ליד הילדים שבמידה ואני לא תולה עכשיו את הכביסה הוא גוזר את כל הכביסה , על מנת לשמור על רוגע בבית תליתי את הכביסה, לקחתי תיק הכנסתי בו בגדים לי ולילדיי ונסעתי לאחותיבקיצור אני אצל אחותי מיום שבת ועד היום, חשוב לי לציין זו פעם ראשונה שהוא מתנהג בצורה הזו הוא ממש איבד שליטה ובחיים לא ראית אותו במצב הזהכמה שאלות :אתה חושב שפעלתי נכון שהלכתי מהבית עם שלושת הילדים ?אתה חושב שפעלתי נכון שסיפרתי לאחותי את כל מה שהיה ?בעוד 20 יום אנחנו אמורים לטוס פעם ראשונה ביחד עם הילדים לשבוע טיול שאנו מצפים לו המון זמן ובטח הילדים מצפים לו כיצד עליי לפעול לדעתך בנושא זה , לטוס בלעדיו ? לבטל?חשוב לציין אנחנו נשואים 9 שנים פעם ראשונה שהוא הגיע למצב כזה , אוליי בריבים היה מקלל אבל לא מעבר לזה .....

לשבור את כל הבית

מלי יקרה,
בהחלט יתכן שעשית את הדבר הנכון. לקחת מספריים בעת התקף זעם, יכול להיות מצב מסוכן. המרחק שבין לשבור דברים בבית בהתקף זעם, לבין מכה חזקה, הוא קצר.אני לא יודע עד כמה את מצליחה לשלוט בכעסים שלך, ומה חלקך באוירה הכוללת בבית, אבל ברור שהגעתם למקום שאסור היה לכם להגיע אליו. אתם חייבים ללכת לטיפול זוגי. חייבים. ההליכה לאחותך יצרה הפרדת כוחות זמנית, שיש בה טוב ויש בה רע. הטוב שבזה הוא קודם כל ההגנה עליכם מפני אלימות נוספת, ושנית, ההצבעה על כך שאת רואה את כל העניין הזה באופן מאד חמור. הרע שבזה הוא שנקטת בצעד שבן זוגך עלול לראות כצעד חד צדדי נגדו, ולכן אולי אפילו אלים בסטנדרטים שיגדיר לעצמו, ויגביר את הכעסים שלו עליך, במקום להתעשת ולהרגע. לכן בדיוק אתם צריכים כרגע טיפול שייצור את היכולת שלכם לדבר, ולהבין מה מותר ומה אסור ביחסים שביניכם. קודם כל ליצור כללים של אסור, שתהיו חייבים לעמוד בהם. אחר כך, ללמוד ליצור תקשורת אחרת, טובה יותר, וללמוד לשלוט בכעסים. זה כבר תהליך ממושך יותר.אם לא תתחילו בזה כבר עכשיו, ותגיעו לטיול משותף של שבוע בחוץ כאשר אתם עם הכעסים ועם חוסר האמון הנוכחיים, או אפילו עם הזיכרון שלהם שהוא טרי ולא מעובד, דברים עלולים להתפרץ בקלות. לכן, אולי, טיול משותף בתנאים האלה אינו רצוי. יתכן שהוא יהיה אפשרי ומייטיב, אבל רק אם תנצלו את שלושה השבועות הללו למפגשים אינטנסיביים, של לפחות פעמיים בשבוע, עד אז.ללא זה, האם לנסוע לבד עם הילדים זה נכון? – לא בטוח. אמנם הילדים אולי יתאכזבו (הגדולים לפחות), אבל אולי נכון יותר יהיה לעבוד על הביחד, ולהתחיל בזה עכשיו, במקום להשאיר אתכם עוד זמן מרוחקים זה מזה, כשאת עסוקה בטיול, והוא עסוק בהתבשלות עצמית בכעסים שלו עליך ו/או על עצמו.לגבי השאלה אם נכון היה לשתף את אחותך: יתכן שאי אפשר היה שלא, אחרי הכל עברת אליה לכמה ימים, ואולי למשך זמן בלתי ידוע. אבל גם מאד תלוי באישיות של האחות, ואם היא יודעת להכיל ולמתן, ולא להלהיט יצרים או לזכור זאת לאורך זמן בכעסים משלה כאשר את כבר תהיי בנסיון ובתהליך של השלמה איתו.

לעניין כמה אני מצליחה לשלוט בכעסים שלי אני תופסת את עצמי כבן אדם רגוע וכך גם הסביבה שלי האירוע שקרה היה ממש יוצא דופן ובפעם הראשונה שזה קרה ממש קפאתי ובאמת פחדתי כי ראיתי שזה פשוט לא הוא ופחדתי מתגובה נוספת שתגרום לו יותר להתעצבן, בפעם השניה שזה קרה כמה ימים לאחר הפעם הראשונה נחצה מבחינתי קוו אדום וזה היה ממש הרגע שאמרתי שאני לא מוכנה/ראויה שמישהו בכלל יתייחס אליי בצורה שהוא מתייחס ויותר חמור בעיניי שהילדים היו חשופים להתנהגות הזוללא ספק עצם ההליכה לאחותי הוא פירש אותה כמשהו אלים ושאני נגדו וללא ספק לטווח הקצר הוא מאוד יכעס ,וייתכן שאפילו לטווח הארוך אני יודעת שאם אני הייתי מתנהגת בצורה כזו התנהגות שאני בטוחה שהוא מתבייש בה והוא היה הולך לספר לאח שלו אני הייתי מאוד מתביישת.לגביי הטיפול הזוגי אני ממש מסכימה איתך, האם לדעתך כבר לדבר איתו על זה או לחכות עם זה עד שיירגע.משהו נוסף שחשוב לי לציין אבא שלו (ז"ל) היה סכיזופרן , לאיודעת קשור או לא שור רק מצינתנכון לרגע זה אחרי יומיים שלאהייתי בבית חזרתי לבית,האווירה מאוד שקטה ואנחנו לא מדברים ......

מלי יקרה,
סכיזופרניה זו מחלת נפש שיש בה פסיכוזה (מראות וקולות שווא). יש בה אמנם מרכיב תורשתי, אבל כל עוד זו לא מחלה שהתפרצה בבן זוגך, אין קשר ישיר. האם היתה השפעה לעובדה שהוא גדל בבית שבו יש אב עם סכיזופרניה? - יתכן, כי זה יכול להיות עניין של אוירה בבית, ושל תדמית ועוד. אני לא יודע אם יש מה להכנס לזה כרגע, כל עוד אין בו המחלה עצמה.ובודאי שאתם צריכים לדבר על זה. הרי את מתכננת איתו נסיעה לחו"ל בעוד רגע, נכון? וכדאי לעבד את הדברים מיידית, ולא לדחות אותם. הדחייה יכולה להתקבל כאילו עליתם מדרגה, ועברתם בעיה והכל בסדר עכשיו. הפעם הבאה תהיה קלה יותר. ובקשה לטיפול תהיה קשה יותר מייד לאחר התפרצות נוספת של כעסים, גם אם זו לא תהיה בעוצמה הזו. דווקא עכשיו, בשקט שלאחר הסערה, ובהתפכחות הזו, צריך לעשות את הצעדים שיסייעו לכך שזה לא יחזור