יחסים: איך לסנן גברים?

שלום
וברכה . אני פונה אליכם כי אני זקוקה לייעוץ דחוף. אין לי עם מי להתייעץ ואני אפילו מתביישת לשתף אנשים קרובים אליי במצבי . העניין הוא כזה - אני בת 24. אני חשה מאוכזבת באופן תמידי מגברים . כל פעם אני חושבת שאני נופלת לאותו מקום שבו לא מעריכים אותי מספיק , או שרק מתלהבים ממני בהתחלה וזהו . לפעמים אני אומרת ״הנה הוא מדבר איתי בצורה נורמלית . באמת מנסה להכיר אותי ״. אבל בסוף הוא רק מעוניין בסקס . זה גורם לי לחוש מנוצלת ומטומטמת ובגלל שנפגעתי כל כך הרבה ממילים שגברים פיזרו לי - אני נורא חשדנית היום בהווה , ויכולה לעשות לגבר שירצה אותי המון המון מבחנים . לא מאמינה למה שיוצא לו מהפה ואם הוא מבטיח משהו אני נכנסת לחרדות שאולי הוא משקר ושכדאי לי לפרוח 7 עיניים . אתה מבין דוקטור ? אין פה קלילות .אין אופטימיות . אפילו כמעט שאין תקווה . רק חושדת באדם מולי ווכל הזמן בחרדות שהנה מחר הוא הולך לזרוק אותי או לפגוע בי . אם יתן רקע אם זה יעזור . גדלתי במשפחה להורים גרושים ,לא הייתה לי דמות אבא , גם בילדותי עברתי דברים לא נעימים וחשתי בודדה ודחויה .

זוהר יקרה,
אני יכול להבין מהיכן את מגיעה. לא רק בגלל ההסטוריה המשפחתית שלך, אלא גם בשל העובדה שגברים רבים באמת לא רוצים יותר מסקס מזדמן, ומוכנים לצורך העניין הזה לפזר אשליות.לא כולם כאלה, אבל איך מצליחים לסנן נכון?יותר מזה, האם יש משהו שאת משדרת, שאולי מאפשר לגברים להרגיש שמותר להם לא לומר לך את כל האמת, ועדיין להרגיש טוב עם עצמם? – אני לא רוצה להאשים אותך, כי זו לא אשמתך, וכאמור, לגברים רבים באמת לא אכפת, או אכפת מעט מדי. אז אנסה להסביר: קיימת האפשרות שדווקא המגננות שלך פועלות נגדך, ומסייעות לגברים ללכת יותר מהר, ולהרגיש בסדר כי הם יכולים לומר לעצמם שבעצם "את סילקת אותם", וזה לא שהם נטשו אותך.יש בזה סוג של פרדוקס. יתכן שדווקא אמון בגברים יקשה עליהם... טוב, על חלק מהגברים, בכל אופן... לאפשר לעצמם לנצל אותך, כי הם ירגישו באמת רע עם האפשרות הזו, ואז או שהם יימנו מלהכנס לקשר אם אינם באמת רוצים, או שיישארו בו אם טוב להם בו. וכשיש פחות בחינות יותר אמון הדדי, באמת יותר טוב בקשר, ואת זה את מבינה. מצד שני, תחושה של אמון, ושדר מתאים, עלולים שלא להרתיע את הגברים שהם מראש מתחשבים פחות, ואולי הפגיעה בך תהיה גדולה יותר. והרי בגלל זה את בוחנת ובודקת.יתכן שרצוי לך, במצבך היום ובגילך, ללכת לטיפול. אפילו לקחת בחשבון שזה יהיה טיפול ממושך, שבו יותר מאשר דיון בכיבוי שרפות של פגיעות יומיומיות, תלמדי לחסן את עצמך מפני פגיעות. וכשאת פגיעה פחות, הרבה יותר קל לתת אמון, ולהיות נינוחה. לא כי את פראיירית, אלא כי את חזקה יותר ויכולה להתמודד עם פגיעה, אם תהיה. ולחבק ולאמץ טוב יותר חברים אמיתיים.