השפעת הסביבה על רצון לילדים

שלום
לך ד"ר,אני בת 38, בעלי בן 40.יש לנו 3 בנות מקסימות וכל חיי השתוקקתי לבן. אנחנו אנשים משכילים, אקדמאים, גרים באזור בו לרוב המשפחות יש 2 ילדים, חלק 3. נדיר מאוד למצוא משפחה עם ארבעה ילדים, וזה אפילו נראה קצת פרימיטיבי להביא המון ילדים, אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון.בתוכי, אני מאוד רוצה בן, ומוכנה גם לעבור תהליך של הפריה חוץ חופית בחו"ל על מנת שיוולד בן.קל לי לראות את כל הסיבות למה כן: אנחנו מסודרים כלכלית וגם העבודות שלנו יציבות וגמישות, אפשרי לנו לגדל ילד נוסף בלי קשיים מיוחדים. בעלי גם הוא רוצה (אם כי לא בוער בו כמו שבי), ותומך לחלוטין בכל דבר. הילדות שלנו מתוקות, בריאות, מקבלות בבית את כל מה שהן זקוקות לו.אז למה אני לא שלמה? קשה לי אפילו להודות בפני עצמי כמה חשובה לי התגובה של הסביבה, ההורים שלי שגידלו 2 ילדים, אחי שיש לו 2 ילדים וכלב. כבר בהריון השלישי צחקו עליי שחזרתי בתשובה... בעלי טוען "מה איכפת לך? אם אנחנו רוצים אז מה זה משנה לך?" שזו מן הסתם התשובה הנכונה. אבל אני זו שמקבלת את המבטים וההערות בלי סוף, כשאסתובב עם 2 ילדות + עגלה עם ילדה + בטן הריונית.ומצד שני, אני מסתכלת על עצמי בטווח הרחוק, וברור לי שאם אתן להזדמנות האחרונה לעבור, אתחרט כל חיי שלא הולדתי בן כשיכולתי, ומסיבות כל כך מטופשות.הייתי רוצה לראות את עצמי כאחת שיודעת מה היא רוצה ולא נותנת לסביבה להשפיע, אבל זה לא המצב. ואני בוחנת את חיי, ורואה שאני עושה הכל "לפי הספר", אולי כי הספר התאים לי ולא הייתה לי בעיה עם זה. אבל הפעם "הספר" לא מתאים לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה.אשמח לתובנות, תודה!

אפרת יקרה,
את אומרת שאת מושפעת על ידי הסביבה ודעת הסביבה. קל לי לומר לך שאת לא צריכה, כי הרי המוסכמות הם לא רק מה הסביבה חושבת על מספר ילדים, אלא גם שאת אמורה לעשות את מה שאת רוצה, ושזו החלטה אוטונומית שלך. אבל כאשר קשה לך עם דעת הסביבה, ואת אמורה לחיות עם זה לאורך שנים, גם זה שיקול. קצת סותר אמנם ("איך זה שיש לך הרבה ילדים?" לעומת "את אמורה לעשות את מה שאת רוצה, זה החיים שלך"), אבל אלה באמת החיים שלך, וכך או כך את מוצאת לעצמך ותמשיכי לחפש לעצמך איזונים בין זה לבין זה. ואגב כך רק אוסיף ואומר שאכן, מספר הילדים הרצוי הוא בדרך כלל מספר הילדים הממוצע הקיים בסביבה שבה גדלים. כך שבדרך כלל יש לרצון בילדים באמת השפעה סביבתית חזקה.לכן, אולי אעזוב את הדברים האלה לשיקולים שלך, ואשאל אותך את הדבר החשוב האחר: אני מבין את הצורך שלך בעוד ילד. אני אפילו מבין את הצורך שלך שזה יהיה בן – ואת מבינה שזה הימור של 50:50. אם כי אני מבין ממך שאת רוצה לוודא שזה אכן יהיה בן ומוכנה להשקיע בזה את מה שצריך (ואני לא יכול לומר דבר על התהליך הזה, כי איני מכיר אותו). יש לך שלוש בנות. לפעמים לא קל לגדל ילדים, ובכל זאת רוצים עוד כי יש חלום כזה של עוד (ולפעמים החלום הוא של בן הזוג או של הסביבה, בניגוד לסביבה שלך, למשל). איך את מרגישה עם שלוש הבנות? האם ילד נוסף ייכנס לאוירה מכילה, נוחה ונעימה, או רק יוסיף למתח שקיים בבית? אם היכולת שלכם להכיל עוד ילד לא תפגע באוירה הכוללת, ותוסיף לך סיפוק ואושר שקיימים ממילא, הייתי אומר לך ללכת על זה (בכפוף לפיסקה הראשונה, כמובן). אם את מרגישה שאת לא מאושרת, וחושבת שזה מה שחסר לך ויביא את האושר, הייתי חושב פעמיים.

ד"ר חסון, תודה על תשובתך!ללא ספק ילד נוסף יוסיף לאושר שקיים גם כך, אני מרגישה מאושרת ובת מזל עם המשפחה שלי. אנחנו הורים שאוהבים מאוד לבלות עם הילדות, נהנים בחברתן ואני מודה שהקושי לא גדול בעינינו בגידול ילדים כמו שאני שומעת מאחרים.מעניין אותי לשמוע ממך למה התכוונת ב "מספר הילדים הרצוי הוא בדרך כלל מספר הילדים הממוצע הקיים בסביבה שבה גדלים". לרגע לא חשבתי על האפשרות שלהביא ילד נוסף למשפחה יפגע באיזשהו אופן בבנות. מן הסתם הזמן והמשאבים יתחלקו ב-4 ולא ב-3, אבל לא חשבתי שיש איזושהי השפעה למשפחה ששונה מסביבתה במספר הילדים.שוב תודה...??

אפרת יקרה,
התייחסתי לסטטיסטיקה ולנורמה. מתברר שמספר הילדים שאנשים רוצים (בממוצע) דומה מאד למספר הילדים הממוצע הקיים. זה נכון בין מדינות, ואת יכולה לראות את זה גם ברמה הקהילתית-תרבותית-אתנית במדינה שלנו. בחברה המקומית שבה מקובל להביא הרבה ילדים, אנשים גם רוצה להביא הרבה ילדים. ובחברה שבה יש פחות, אז גם רוצים פחות. הממוצע הארצי, בכל אופן, נע סביב 3 ילדים למשפחה. אבל את יודעת, הרי – זו הסטטיסטיקה, וכל אחד מאיתנו הוא נקודה בסטטיסטיקה. יש מי שרוצה פחות, ואפילו לא בכלל, ויש מי שרוצה יותר.את נותנת את כל הסיבות הטובות למה זה בסדר ואפילו טוב להביא עוד ילד. המגבלה היחידה שלך היא הנורמה ומה אנשים יגידו. אולי יש לך על מה לעבוד, או פשוט להתרגל לרעש לאחר שתביאי עוד ילד. סביר שהרעש הזה יעבור די מהר.