התפרצויות וטיפול רגשי

אני נשואה שלוש שנים + תינוקת בת 9 חודשים...לבעלי יש התפרצויות זעם שפוגעות בי כל פעם מחדש...הוא יכול להשתולל מכל דבר קטן ובאותה צורה להרגע..אני זאת שנשארת עם הכעסים והתחושות הלא נעימות.בעלי מעשן מריחואנה..ברגע שהוא מעשן הוא רגוע ובעולם משלו...ובזמן שהוא לא...גם אם הוא לא מודה בכך, הוא חסר סובלנות, מגעיל ולא מתחשב...חשוב לי לציין כרגע אנחנו גרים אצל הוריו על מנת לחסוך...הריבים מתעצמים ואנחנו פחות מתקשרים...בעבר כשגרנו לבד היו ריבים, אך בתדירות נמוכה...כיום, הוא משפיל בריבם שלנו..לא מפרגן , מקלל וגורם לי להרגיש לא שווה...לפעמים בא לי להפסיק את הכל..אני משוחחת אתו על המצב, אבל מצטיירת כחופרת....לפעמים אני מרגישה שהמצב לא הגיוני איך אדם מתעצבן משטויות...הלחץ הזה...שיש סביבנו...מבחינת עבודה הוא גם לחוץ כי הוא רוצה לפתוח עסק, אך מצד שני יש הרגשה שהוא לא פועל...כיום אמרתי לו שהוא יצטרך לבחור בין המשפחה לבין העישונים עם חברים...השאלה היא אם הוא ימשיך מאחורי הגב..או יעמוד במילה שלו....אני כועסת על הרבה דברים ולא מצליחה להגיע אליו...1. על העישונים2. על חוסר תשומת הלב3. על חוסר עזרה עם התינוקת3. על הדיבור המשפיל..על הטון4. חוסר כבוד והערכה5. לא מראה רצון לעזוב את בית הוריו...6. אין תכנון בחשיבה...כל המצב אחר קניית דירה ממש מתסכל ונראה בלתי אפשרי...לא חשבתי שבגיל 31 אני אגור אצל ההורים.אין לי מושג מפה איך להמשיך ..אני כל כל טעונה ופגועה ממנו...וגם כועסת על עצמי שהגעתי למצב הזה.

שלי יקרה,
יש לו תסכול שהוא פורק, אולי בדיוק בגלל כל הדברים הללו שציינת. אבל מצד שני, כנראה שחסר לו גם המנגנון להגן על עצמו, ואולי יותר על הסובבים אותו, מפני התפרצויות. האם העישון הוא כדי להקל על עצמו כסוג של בריחה, או הרגל – אני לא בטוח. לכאורה – הרבה יותר נוח לך איתו כשהוא מעשן, אבל את רוצה אותו אחראי למעשיו ומתפקד. וזה לא קורה. כאמור – אולי משום שהוא נוכח לדעת שהוא לא מגשים את מה שאת מצפה ממנו, ואולי גם לא את מה שהוא מצפה מעצמו, וקשה לו עם זה.רצוי ללכת ליעוץ. אני יודע שזה קשה, כי זה קשה כלכלית, וכי זה דורש הודאה בכך שמשהו לא בסדר – בדיוק הדבר שקשה לו. אבל אולי בדיוק בגלל זה הדבר נדרש, כדי לשמור את מה שיש לכם. אחרת, אני חושש שהסבלנות שלך הולכת ואוזלת. נסי, פעם, ברגע זוגי של שקט ורגיעה, לומר שאת חושבת שזה חשוב. ושאם הוא לא רוצה, את מתכוונת להתחיל בזה לבדך. אם זה ייצא בשקט כזה, יש סיכוי שהוא יצטרף, אם לא בתחילת התהליך, אז לפחות בהמשך – ולו רק כדי להציג את הצד שלו.

אני חייבת לציין שהבנת בדיוק למה אני מתכוונת...פחדתי שהתאור שלי אינו מספק.אני יודעת שקשה לו, אנחנו ביחד 11 שנים, אך כמו שאמרת אני לא כלכך יודעת איך לצאת מן המצב...איך להגיע אליו...אני מדברת על לקיחת אחריות, על עתיד משותף, אך אני מרגישה שאין לו את המוטיבציה את ה"רעל" בעיניים כדי לצור משהו חדש בעבודה...ברור שגם אני אשמה במריבות שלנו..אני דורשת וזה מלחיץ אותו..אך ההרגשה שאם אני לא אשים את הדברים על השולחן הוא יירדם בשמירה ואנחנו עלולים להשאר אצל חמי וחמותי עוד הרבה זמן...הרבה זמן חיכיתי שהוא יפעל, אבל הפעולות שהוא עושה לא מעצימות אותו כפי שהוא בטח היה רוצה...לגבי העישונים אני אשקר אם נראה לי שהוא יפסיק...דיברנו על זה והוא הבטיח שיפחית ויגיד מתי...לא בא לי להיות השוטר הרע..אך ככל הנראה זה מה שיוצא...תקופה די ארוכה בילדותי חוויתי דברים לא נעימים בעקבות מחסור של כסף ואיני רוצה שבתי תחווה זאת.כרגע המצב הוא כך: כשהוא מתפרץ אני משתדלת לשקף לו את ההתנהגות שלו שיבין שמשהו לא בסדר..אני יוצאת להליכה וחוזרת עם אנרגיות ...אני אשמח אם תתן לי טיפים איך לדבר איתו על מנת שהתגובות שלי לא יצאו משליטה..מה שקורה כעת..אני אקיים את השיחה שאמרת..ואשמח לדעת איך אני אוכל לשמור על איפוק כדי לא לפרק הכל ברגע של משבר

אני מודה לך על העזרה

שלי יקרה,
יש לכם עומס של דברים שאתם לא מסכימים איתם או נלחצים מהם, ובכלל זה גם זה שאין לכם בית משלכם, ושהוא רוצה לקחת הימור בעבודה שמלחיץ את שניכם, והחרדות שלו מצד אחד, ושלך מצד שני. ואולי מקשה עליו מאד העובדה שהוא רואה בעיניים שלך את הביקורת, גם אם את מנסה להיות חיובית, ולעזור ולכוון. העובדה, מנקודת מבטו, היא שאת לא תמיד מסכימה, ושאת אומרת זאת באופן שהוא תופס כביקורת עליו ועל היכולות שלו. זה מה שקשה לו. האם זה אומר שאת צריכה לשתף פעולה באופן מלא עם דברים שאינך מסכימה? – כנראה שלא. האם זה אומר שאת צריכה לעשות זאת אחרת? – כנראה שכן. וזה מה שקשה. שכן, לפעמים את צריכה אולי להציע, במקום לומר, לשקף ולטעון, ולהאמין שההצעות יוכלו להשפיע,בטווח הארוך, יותר מאשר חפירה והתעקשות.אבל כאמור, כל זה הן רק הצעות שלי אליך, על סמך מעט ההבנה והידיעה של מה שקורה לך. זה קשה לבצע לבד בתנאי הלחץ שלכם, וצריך להתאים הכל לאופי שלך ולאופי שלו. לכן הצעתי יעוץ מסודר, כדי שיהיו לכם הדרכה וליווי מדוייקים יותר ממה שכתבתי כאן.

דיברתי אתו כפי שאמרת...אפילו סיכמנו שנלך לטיפול זוגי...הוא ראה את הדברים שכתבתי ואת התגובות שלך ..וביקש לבדוק אפשרות להפגש עמך...אני חייבת לציין שהופתעתי מהתגובה שלו...