אינטימיות וטלוויזיה בחדר השינה

שלום
ד"ר חסון,אני בת 45 ובעלי בן 46. אנחנו נשואים 22 שנה. הייתי מגדירה את חיי הנישואין שלנו כיציבים רוב הזמן. עם עליות וירידות.אך יש לי בעיה שמטרידה אותי מאוד.בעלי ישן בסלון. אני לא יכולה לסבול את זה. קשה לי עם זה. הוא פשוט נרדם. מגיע מהעבודה וממש נרדם לו מול הטלויזיה. שוחחתי איתו לא פעם על כך. לטענתו קשה לו להירדם ללא הטלויזיה . לדבריו הוא סובל מנדודי שינה והטלויזיה היחידה שגורמת לו להירדם. העניין שזה הולך ומחמיר עד כדי כך שמדי יום הוא פשוט נרדם לו בסלון. והספה נהיתה החברה הקרובה שלו. המצב הזה נמשך קרוב לשנתיים. אני מרגישה בודדה וחסרת אונים. עלו לי מחשבות שאולי אינני מושכת אותו ואולי פשוט אין לו חשק אלי. ניסיתי בדרכים שונות לגרום לו לבוא איתי למיטה. ללא הצלחה. (אציין כי מבחינת מראה חיצוני אני די נאה ואפילו פלוס, טיפוח הגוף חשוב לי במיוחד, ואני משתדלת להיראות טוב), שוחחתי איתו לא מעט, שאלתי אותו אם פשוט נמאס לו. ניסיתי לברר אם יש לו אשה אחרת. יתכן. אינני יודעת. לפעמים הוא עולה לחדר השינה. אך באמצע הלילה חוזר בשקט לסלון . מדליק טלוייזה ונרדם. כיוון שהוא ישן בסלון, אני מרגישה שהאינטימיות ביננו הולכת ונעלמת. התרגלתי לישון באלכסון במיטה. וחסרה לי האינטימיות הזוגית. כל כך הרבה פעמים שוחחנו. והוא תמיד טוען שהוא כן נמשך אלי. ושהוא אוהב אותי. אך בפועל הוא ישן בסלון. מה לעשות? האם אני אמורה לקבל זאת? האם זוהי מערכת יחסים נורמלית אחרי 22 שנים של נשואין?התסכול שלי הוא ענק. בחושיי אני מרגישה איך אני מושכת גברים אחרים. אך מנגד חוזרת הביתה מהעבודה ובעלי פשוט מסרב לאינטימיות איתי.הוא הגבר הראשון שלי. ויש לי נאמנות כלפיו. לא מסוגלת לנהל רומן מחוץ לנשואין. מה עושים?

שרון יקרה,
פתרון פשוט וטכני, הוא טלויזיה מול המיטה בחדר השינה. אבל הבעיה היא האינטימיות ביניכם, שכן טלויזיה בחדר השינה לא בהכרח מיטיבה עם האינטימיות. אבל לפחות הוא יישן שם. אולי עם בגדים ונעליים, אבל שם.ואולי הפתרון הוא לוותר ביומיום, אבל לארגן פעם-פעמיים בשבוע ערבים אחרים, ללא טלויזיה, שבהם תצאו להליכה, או סרט, או ארוחה מיוחדת, או ישיבה בבית קפה, או שתעשו כל משהו אחר שיתחיל לפתוח ביניכם דיאלוג. שיחה. שיחות כאלו יכולות להוביל לאינטימיות מחדש של הקשר שלכם, ומשם גם לאינטימיות פיזית. אבל חשוב להתחיל מחידוש הדיאלוג והקשר, ומיציאה, מדי פעם, מהעייפות הקבועה והשיגרתית. וביתר הפעמים, להניח לו, ולכעוס פחות – כי גם זה מפריע לך להתקרב אליו. אולי גם העובדה שאת צריכה ליזום, אבל אי אפשר להשיג הכל. יכול להיות שגם לו קשה, ושהוא צריך את המנוחה, ושהוא מרגיש מאד בטוח ונינוח בבית ולכן הוא כך, ואולי בגלל כל אלה היוזמה שלך חשובה, ובעיקר היכולת שלך לקבל ולהבין זאת.

דור" אורן חסון שלום,אני מודה לך מאוד על תגובתך.אציין, כי רוב הזמן אני מוצאת את עצמי יוזמת אינטימיות איתו. אני יוזמת שיחות כי זה מפריע לי. אני יוזמת שיבוא אלי למיטה מפני שקשה לי להיות לבד. ותמיד אבל תמיד זה עוזר. לאותו רגע. ואז הוא חוזר לישון בסלון. היו תקופות שהרמתי ידיים והרגשתי פגועה מליזום כל הזמן. חיכיתי (לשוא שיזום). ואז שוב חוזר חלילה. לפני כשבוע ארגנתי צימר לשנינו בהפתעה . ידעתי שאם נהיה בצימר לא יהיה לו לאן לברוח. ואכן אלה היו שלושה ימים שלא יצאנו מהמיטה. אך שוב. קשה לי ליזום כל הזמן. חזרנו מהצימר מרוצים. הוא לסלון! ואני שוב באלכסון! ואני יודעת בסתר ליבי שאם אפסיק ליזום. המצב ישאר כפי שהוא. ואולי אני לא רוצה לראות את האמת? אני לא רגילה ליזום. בדרך כלל אני בישנית. מאז ומתמיד הייתי נגד טלויזיה בח. שינה. והנה אני נאלצת להביא אותה למיטה. אציין כי מאז ומתמיד הוא יזם. ובשנתיים האחרונות הכל התהפך. האם להניח למצב? ופשוט להניח לו? למרות שזה מתסכל אותי?