התעקשות בן זוג: גורם נפשי

אני אשה דתית ולא מצאתי אתר שניתן לכתוב בו בפתיחות כזו אז... קודם תודה. אני מורה בהכשרתי ועוד לא עסקתי בזה עד כה(בת32) עברתי לעבודה חדשה שכוללת מגורים ידעתי שהעבודה לא קלה אך לא תיארתי לעצמי שאמצא עצמי במשבר כזה שלא בא לי לקום בבוקר... כי זו עבודה טכנית מאוד בלי התפתחות אישית...להוריו של בעלי יש דירה שבעבר השאילו לנו אותה ואני רוצה לחזור לגור שם אני חשה סובלת בעבודתי עד מאוד ובעלי לא מוכן אני חשה כעס רב עליו הוא טוען שהוריו עזרו מספיק.... ואני מפרשת זאת כחוסר רצון לעזור לי כאילו "אתה לא רואה שקשה לי" קנינו דירה הוא אומר כי אין בעיה נעזוב חכי עוד שנה וחצי (וכל יום זה הישרדות)ואני חשה מוצפת....הרופא משפחה רשם לי תרופה של פסיכיאטריה הגעתי למצב של התעלפויות חוזרות שנבדקתי ע"י רופאים והם אומרים זה לחץ...תרגעי אני בפנים כועסת וזה משפיע על חיינו .. אני תוקפת אותו על כל דבר שלא זז... הוא אשם.....קשה לי לחיות כך בא לי לפוצץ את כל העסק... הייתי שמחה לחוות דעתך על סמך נסיונך האם אני מגזימה ? האם הוא לא קשוב ?

חסויה יקרה,
אם הבנתי נכון, ההתעקשות שלו על הדירה (הבאה כ"הטבה" עם העבודה שלך), היא כי זו מאפשרת לו עצמאות מהוריו. אני לא יודע עד כמה בן זוגך נלחץ מהוריו, או חשוב לו להראות להם את עצמאותו, אבל אין ספק שהמחיר שאת משלמת גדול מדי.האם את מגזימה? – התגובות שלך מוקצנות, ללא ספק. אבל יש להן גורם נפשי שיש להתחשב בו. כלומר, זה לא שנותנים לך כדורים ובזה העניין נפתר, וזה לא אומר גם שאם כך זו אשמתך, ותטפלי בעצמך ובכך הדברים נפתרים. זה לא זה. זו בעיה שיש דרכים שונות להתמודד איתה, ואחת מהן, ואולי מרכזית, היא להכיר בעובדה שרע לך, ולשנות משהו.אלא שזה לא משהו שאת לא יודעת, ובודאי ניסית, ולא הצלחת. במצבך הנפשי, ואולי גם במצבו הנפשי (ובכך אני מתכוון להתמודדות שלו מולך, מול הוריו, ולכעסים שיש לו כלפייך), אתם לא מצליחים לתקשר ולהגיע להסכמות.אז אולי כדאי שתשקלו יעוץ זוגי. לא כדי שיפתור לכם את העניין מיידית, אלא כדי שתעלו על דרך המלך של שיחות ביניכם ההכרחיות כשיש קונפליקט מרכזי בלתי פתור, וגם לתמיכה, לשניכם, כדי שתקבלו סיוע נוסף ומקצועי להתמודדות במצבים קשים.